הערך מכילכתב מזרח-אסייתי. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן סיני במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת,ראו עזרה.
מבט עלהעיר האסורהארמון הקיץ, בייג'ינגתחנת רכבת דרום בייג'ינג ממנה יוצאות רכבות מהירות מ-24 רציפים לכל רחבי המדינהמלון בייג'ינג הממוקם במרכז העיר. זהו הבניין הראשון בעיר שקיבל היתר לעקוף בגובה אתהעיר האסורההחומה הסינית, 2014
בֵּייגִ'ינְג (נקראת גםפקינג אופקין;כתב סיני:北京; בתרגום חופשי: "בירה צפונית";פין-יין:Běijīng -IPA: [pe᷇ɪt͡ɕi̋ŋ]ⓘⒾ; הגייה מקורבת:בֵּיְצִ'ינְג) היאמחוז עירוני ובירתהרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין משנת2020, אוכלוסיית המחוז העירוני מנתה כ-21.893 מיליון תושבים[1], מה שהופך אותה לעיר השנייה בגודלה במדינה אחרישאנגחאי, ולאחת מהערים הגדולות בעולם כולו. המטרופולין שלה נשלטת כעירייה, ישירות על ידי הממשלה הלאומית, ומכילה 14 רבעים עירוניים ופרבריים, ושניים כפריים. מסביב לכל המחוז העירוני של בייג'ינג נמצא מחוזחביי, למעט בדרום מזרח, שם נמצא המחוז העירוני שלטיינג'ין.
בייג'ינג היא אחד ממרכזי המסחר (לצד שאנגחאי והונג קונג), והמרכז השלטוני, התרבותי והמנהלי של הרפובליקה העממית של סין. העיר היא המטה של רוב החברות הממשלתיות הגדולות ביותר בסין, וכן מרכז עיקרי לכבישים הארציים ולכבישים מהירים. מגיעים אליה קווי רכבת רגילה וכן קווירכבת מהירה.נמל התעופה הבינלאומי של בייג'ינג הוא נמל התעופה השני בגודלו בתנועת נוסעים בעולם.
ההיסטוריה של העיר, מתועדת מזה שלושת אלפים שנה, בייג'ינג היא הבירה הרביעית במספר שלסין, והמרכז הפוליטי של המדינה במהלך 700 השנים האחרונות. העיר ידועה בשל ארמונותיה המפוארים, מקדשיה, גניה, קברים מפורסמים, חומות ושערים, ובאוצרות האמנות שלה. האוניברסיטאות בעיר, הפכו אותה למרכז התרבות והאמנות בסין, ערים ספורות בעולם היו המרכז הפוליטי והתרבותי של אזור כה עצום לכל כך הרבה זמן.
בתחילת המאה ה-21 חלה האצה כלכלית משמעותית בעיר והיא התחזקה במעמדה כמוקד כלכלה עולמי. בבייג'ינג 14 מתוך 100 החברות המובילות בעולם (על פי דירוג Fortune500)[2]. בנוסף ב-2016 עקפה את ניו-יורק והייתה לעיר המשכנת את מספר המיליארדרים הגדול בעולם.
במהלך השנים היו לעיר שמות רבים. בין1928 ו־1949 הוחלף שמה ל'בייפינג' (北平) - "שלום צפוני". השם שונה, כיוון ש'ג'ינג' (京) פירושו 'בירה' וממשלת הקוומינטנג שישבה בנאנג'ינג רצתה להדגיש שבייג'ינג אינה בירת סין, ושממשלת המצביא הצבאי של בייג'ינג לא הייתה לגיטימית.
בשנת 1949 שונה השם בחזרה על ידיהמפלגה הקומוניסטית של סין, כדי להדגיש שבייג'ינג היא בירת סין. הרפובליקה של סין בטאיוואן לא הכירה באופן רשמי בשינוי השם, ובמהלך שנות החמישים והשישים רבים בטאיוואן קראו לבייג'ינג 'פאיפינג'. כיום השם בייג'ינג נפוץ גם בטאיוואן, למרות שמספר מפות של סין מטאיוואן עדיין משתמשות בשם הישן יחד עם גבולות המחוזות מלפני 1949.
במערב הייתה העיר מוכרת שנים רבות כפקין אופקינג (Peking) וגם פקאן. כתיבה זו משקפת את הגיית השם במאה ה-17, לפני שהתרחשמעתק הגאים במנדרינית מהעיצור [kʲ] (קְי) אל [tɕ] (בערך צ').
העקבות הראשונות של מגוריאדם באזור בייג'ינג נמצאו במערות של גבעת עצמות הדרקון ליד הכפרג'ואוקואודיין, שברובעפאנגשאן, שבו חיאדם פקין. מאובניהומו ארקטוס שנמצאו במערות מתוארכים ללפני 230,000 עד 250,000 שנים.הומו ספיינס, הופיעו באזור לפני כ-27,000 שנים. ארכאולוגים מצאו התיישבויות נאוליתיות לאורך כל המחוז העירוני, כולל בוואנגפוג'ינג, שבמרכז בייג'ינג. מסקנות החוקרים הן שהעיר בייג'ינג, בגלגולה הראשון, נוסדה במאה ה-20 לפנה"ס.
העיר הראשונה בעלת חומה, באזור בייג'ינג נקראהג'י, עיר מדינה מהמאה ה-11 עד המאה ה-7 לפנה"ס. בתוך בייג'ינג המודרנית, ג'י ממוקמת דרומית לתחנת הרכבת המזרחית של בייג'ינג. מדינה זו, נכבשה מאוחר יותר על ידימדינת ין והפכה לבירתה. ובנוסף, שונה שמה לינג'ינג.
אזור המטרופולין של בייג'ינג יושב באלף הראשון לפנה"ס ובירתממלכת ין (燕) הוקמה שם ונקראה ג'י (蓟). ג'י מזוהה לעיתים כראשיתה של בייג'ינג, אך העיר נזנחה במאה השישית לספירה. מיקומה המדויק של ג'י נותר עדיין בגדר תעלומה, למרות הניסיונות הרבים בעשורים האחרונים לזהות את המקום.
העיר שקמה במקום הידוע כבייג'ינג כיום נכבשה ב־1215 על ידי המונגולים בעת שכבשו את כלל סין. הם קבעו אותה כבירת המדינה. אלו היו ימי פריחתה. בסוףהמאה ה-13 גרו בה כבר מיליון תושבים, והיא הייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם. העיר הוקפה בחומה חיצונית באורך 18 ק"מ וחומה פנימית שהגנה על ארמון שושלת ג'ין שהיה לב העיר.
הנוסע המוסלמיאבן בטוטה היה בסין בשנת1346, ובכתביו תיאר את המערכות הבירוקרטיות שראה בה:ביקורת גבולות ומכס. בכתביו ציין כי המערכת הביורוקרטית הסינית עובדת באופן מופלא.
עם מיגור הכובשים המונגולים נכבשה העיר בשנת1368 על ידישושלת מינג. בשנת1403 העביר הקיסר השלישי בשושלת מינג, ג'וּ-די (朱棣), את הבירה מדרום סין לבייג'ינג שהייתה מרכז כוחו בצפון. הוא גם נתן לה את שמה, שפירושו הבירה הצפונית.
"העיר האסורה", מרכז השלטון הקיסרי, נבנתה לאחר הכרזתה כבירה בשנים1406 עד1420. בהמשך נבנו מספר מבנים בולטים אחרים כגוןמקדש השמיים.כיכר טְייֵן־אָן־מֶן (天安門) הסמוכה לעיר האסורה, נבנתה ונשרפה פעמיים במהלך שלטון שושלת מינג עד שלבסוף שופצה בשנת1651. השלטון הקומוניסטי הקים בכיכר זומאוזולאום שבו מוצגת גופתו החנוטה שלמאו דזה-דונג, מייסדה של סין הקומוניסטית. כיכר זו הייתה מרכזה של מספר תנועות מחאה כנגד השלטון. האחרונה והמפורסמת שבהם התרחשה בשנת1989 כאשרסטודנטים סינים הפגינו בתביעה לדמוקרטיזציה של השלטון ופוזרו בכוח רב על ידי השלטונות.
בשנות ה-90 וה-2000 חלו בבייג'ינג תהליכי פיתוח מואצים במסגרתן שכונות ישנות רבות (המכונות "חוטונגים") פינו את מקומן לגורדי שחקים ואזורי מסחר מודרניים. הפיתוח הגיע לשיאו בעת ההכנות לאולימפיאדת בייג'ינג שנערכה בעיר בשנת2008.
בייג'ינג ידועה בשכונות אשר נבנו בסגנון הסיני העתיק, הנקראות "חוטונג". בשכונות אלה רחובות המשתרעים מצפון אל דרום וביניהם בתים החוצים אותם ממערב אל מזרח. רובם של בתי החוטונג נהרסו לטובת הקמתם של גורדי שחקים מודרניים.
בייג'ינג משתרעת על פני 16,411 קמ"ר בצפון־מזרח סין. בצפונה, במערבה ובדרומה היא גובלת במחוזחביי, ובדרום-מזרחה גובלת בעיר-מחוזטיינג'ין. גובהה הממוצע מטרים ספורים מעל פני הים.
מצפון לעיר משתרעים הרי ין (Yan), המהווים מכשול ומגן טבעי לעיר. הדרכים הבודדות החוצות את ההרים מובילות אל בייג'ינג ומכאן חשיבותה כעיר על דרך מסחר.
האקלים בעיר הוא אקלים יבשתי, הגובל באקלים צחיח למחצה. הקיץ חם, לח וגשום יחסית (כתוצאה מהמונסון המזרח-אסייתי) והחורף קר ויבש מאוד, כתוצאה מהאנטיציקלון הסיבירי, המונע הגעת משקעים בחודשי החורף. האביב (מרץ-אפריל) מתאפיין במזג אוויר לא יציב, עם גלי חום לצד פרקים של מזג אוויר קר, לצד סופות חול ממדבר גובי. הטמפרטורה היומית הממוצעת בחודש יולי עומדת על 31.8 מעלות, ובחודש ינואר על 2.3 מעלות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 528 מילימטרים ל-590 מילימטרים.
אקלים בבייג'ינג, סין
חודש
ינואר
פברואר
מרץ
אפריל
מאי
יוני
יולי
אוגוסט
ספטמבר
אוקטובר
נובמבר
דצמבר
שנה
שיא טמפרטורה מרבית (C°)
14.3
25.6
29.5
33.5
41.1
41.1
41.9
39.3
35.9
31
23.3
19.5
41.9
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)
2.3
6.1
13.2
21
27.2
30.8
31.8
30.7
26.5
19.3
10.3
3.7
18.6
טמפרטורה יומית ממוצעת (C°)
-2.7
0.6
7.5
15.1
21.3
25.3
27.2
26.1
21.2
13.8
5.2
-1
13.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)
-6.9
-4.2
1.9
9
15.1
20
23
22
16.3
8.8
0.7
-5
8.4
שיא טמפרטורה מזערית (C°)
-22.8
-27.4
-15
-3.2
2.5
9.8
15.3
11.4
3.7
-3.5
-12.3
-18.3
-27.4
משקעים ממוצעים (מ"מ)
2.2
5.8
8.6
21.7
36.1
72.4
169.7
113.4
53.7
28.7
13.5
2.2
528
ימי משקע ממוצעים (≥1 מ"מ)
1.6
2.3
3
4.7
6
10
11.9
10.5
7.1
5.2
2.9
1.5
66.8
העיר מחולקת לשני חלקים לא שווים בגודלם, העיר הטטארית (הפנימית) שמכילה את העיר העתיקה והעיר החיצונית שכוללת כיום גם את כל הכפרים והערים שנבלעו על ידי בייג'ינג המתרחבת. מרכז העיר הואכיכר טיין-אן-מן שממול לעיר האסורה. מסביב לכיכר, במעגלים גדלים והולכים, מוקפת העיר בכבישי טבעת, שהקצר שבהם באורך 43 ק"מ.
זיהום האוויר מהווה בעיה חמורה בבייג'ינג, כמו גם בחלקים אחרים של סין. השיעור של הזיהום ביום ממוצע גבוה פי חמישה מהמותר בתקן שלארגון הבריאות העולמי. בעת ההכנות לאולימפיאדה עשו השלטונות הסיניים מאמצים רבים להקטין שיעור זה, והשקיעו למעלה מ-17 מיליארד דולרים למטרה זו. מפעלים מזהמים רבים נסגרו וחוקקו חוקים שהגבילו תנועה של כלי רכב בעיר. כמו כן נפתחו קווים חדשים ברכבת התחתית, ומחירם הוזל על מנת להגביר את השימוש בהם.
בקרבת העיר מצויים שני אתרי מורשת עולמית נוספיםקברי שושלת מינג, ומספר קטעים מןהחומה הגדולה של סין (הידועים שבהם הם באדאלינג, שינשאלינג, סימאטאי ומוטיאניו).
.svg)
