ביזה היא לקיחתרכוש שבעליו עזבו את המקום או חסרים יכולת להתנגד. פעולה זו נפוצה בעיקר בימימלחמה ובימי אסונות הגורמים לאנארכיה זמנית, כגוןרעידת אדמה או פיגועטרור המוני. בתנ"ך מכונה כל לקיחת שלל "ביזה".
שני סוגים של ביזה עשויים להתבצע בזמן מלחמה: ביזה שנערכת על ידי צבאות, וביזה שנערכת על ידי אזרחים שמנצלים את מצב השלטון הרופף כדי לבזוז רכוש. ביזה צבאית עשויה להיות מאורגנת, כלומר - מבוצעת על ידי כלל החיילים על פי הוראות מלמעלה, או בלתי מאורגנת, ומתבצעת על ידי חיילים בודדים במטרה להשיג רווח אישי.ביזה משני הסוגים הייתה נפוצה מימי קדם ועד למאות האחרונות, כשהייתה נחשבת למעשה לגיטימי בזמן מלחמה. במספר מקומות בתנ"ך ניתן לראות כי הביזה הייתה נאספת ומחולקת על פי כללים ידועים.דוד המלך אף קבע כלל מנחה - השלל מתחלק בין הכוח הלוחם לכוח העורפי:
בצה"ל אסורה הביזה בפקודות מטכ"ל, על פי כללי המשפט הבינלאומי.סעיף 74 לחוק השיפוט הצבאי קובע כי:”חייל שבז ביזה, או שפרץ לבית או למקום אחר כדי לבוז ביזה, דינו - מאסר עשר שנים”.עונש על ביזה חמור הרבה יותר מעונש עלגנבה רגילה, שדינה שנתיים בלבד. ואולם השופטים הצבאיים נוטים להקל בדין ואינם נוהגים לגזור יותר מאשר חמישה חודשימאסר בפועל. מקרי ביזה שהתרחשו במהלך מבצעחומת מגן עוררו ביקורת ציבורית[1][2].
מקרי ביזה עשויים להתרחש כמעט בכל אירוע הגורם להתרופפות זמנית של הסדר באזור מסוים, כמו בעתסופה אורעידת אדמה, אך גם בעת התרחשותמהומות ופיגועיטרור. כדי להילחם בתופעות כאלה ננקטת בדרך כלל יד קשה על ידי הרשויות כנגד בוזזים, עם נוכחות רבה של כוחות משטרה או צבא במקומות המועדים לביזה. במדינות מסוימות הותר לכוחות השיטור לירות בבוזזים, כגון בניו אורלינס, בזמן אסוןהוריקן קתרינה.
על הביזה אחראים בדרך כלל עבריינים אך עשויים להצטרף אליה גם אנשים מן השורה, תוך שהם נותנים לגיטימציה למעשיהם מסיבות שונות, כגון פיצוי על רכוש אישי שאבד ומחשבה שאחרים ממילא יבזזו את הרכוש או שהוא ממילא ייהרס. לעיתים מתבצעת ביזה לצורכי הישרדות - איסוף של דברים חיוניים כמומזון,תרופות ודלק. ביזה כזאת עשויה להתבצע אף בצורה מאורגנת, על ידי הרשויות.
