 | |
| מבוסס על | "אם יש גן עדן" מאתרון לשם |
|---|---|
| בימוי | יוסף סידר |
| הופק בידי | עין השופט הפקות |
| תסריט | יוסף סידר |
| עריכה | זוהר סלע |
| שחקנים ראשיים | אושרי כהן אלי אלטוניו איתי תורג'מן איתי טיראן אוהד קנולר |
| מוזיקה | ישי אדר |
| צילום | אסף סודרי,Ofer Inov |
| מדינה | ישראל |
| חברה מפיצה | נטפליקס |
| שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 8 במרץ2007 |
| משך הקרנה | 125 דקות |
| שפת הסרט | עברית |
| סוגה | סרט דרמה |
| תקציב | 2 - 2.5 מיליוןדולר |
| הכנסות | 255,780 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |  beaufort |
| פרסים | פרס הבמאי בפסטיבל ברלין פרסי אופיר מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר |
| www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
בופור הואסרט קולנוע ישראלי בבימויו שליוסף סידר משנת2007. התסריט נכתב על ידי סידר ורון לשם והוא מבוסס על ספרו הראשון של לשם, שהביא לזכייתו בפרס ספיר לספרות ובפרס יצחק שדה לספרות צבאית, "אם יש גן עדן".
"בופור" הוא הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר מאז "מאחורי הסורגים" (1984). הסרט זיכה את סידר בפרס "דוב הכסף" לבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין, זכה בארבעהפרסי אופיר והוביל את מספר הצופים לסרט ישראלי לשנת 2007 לאחר שצפו בו כ-300,000 צופים[1].
"בופור" הואסרט מלחמה שמתמקד בחייליצה"ל שאיישו את מוצב הבופור בחודשים האחרונים שלפניהנסיגה מרצועת הביטחון, התמודדותם עם חיי היום-יום במוצב, השגרה הקשה, היחסים ביניהם והנסיגה עצמה.
הסרט כולו צולם במבצר נמרוד למרגלות הר החרמון, אשר מדמה את מבצר הבופור. לצורך צילום הסרט נוסף למבצר ציוד רב, בין השאר מיגונים וציוד צבאי, רובו הושאל לסרט על ידי צה"ל[2]. עלות הסרט נאמדת בכ-2 - 2.5 מיליון דולר. צילומי הסרט החלו בפברואר 2006[3].
הליהוק עורר ויכוח ציבורי[4] לאור העובדה ששלושה מהשחקנים הראשיים,אושרי כהן,איתי טיראן ואיתי תורג'מן, לאשירתו בצה"ל או לא סיימו שירות צבאי מלא[5]. גורמים אזרחיים וצבאיים, בהם גם הרמטכ"ל דאזגבי אשכנזי, סירבו לצפות בסרט בשל כך ואף קראו להחרימו[6].
הסרט, שנחשב לאחד מהסרטים הישראליים המצליחים ביותר, יצא לאקרנים בישראל ב-8 במרץ2007, כשבועיים לאחר זכייתו של סידר בפסטיבל ברלין. הוא שבר את שיאי הפתיחה לסרט ישראלי כאשר בעשרת הימים הראשונים להקרנתו צפו בסרט למעלה מ-90,000 צופים. בחודשיים הראשונים להקרנתו צפו ב"בופור" כ-280,000 צופים[7].
הסרט "ביקור התזמורת" ניצח את "בופור" בהתמודדות עלפרס אופיר לסרט הטוב ביותר של 2007, אך נפסל מהגשת מועמדות לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, בשל שימוש יתר בשפה האנגלית. בעקבות זאת הוחלט כי "בופור" ייצג אתישראל בקטגוריה זו. בינואר2008 הוכרז "בופור" כאחד מחמשת המועמדים הסופיים לזכייה באוסקר בקטגוריית הסרט הזר בטקס האוסקר ה-80, שהתקיים ב-24 בפברואר 2008. הסרט לא זכה בפרס, והזוכה בפרס היה "הזייפנים" האוסטרי-גרמני העוסק בגורלם שליהודים בשואה שהוכרחו להשתתף בזיוף כספים במסגרתמבצע ברנהרד[8].
עלילת הסרט מתרחשת בחודשים האחרונים של שהייתצה"ל ברצועת הביטחון בלבנון. זיו פארן (אוהד קנולר), לוחם ביחידה לסילוק פצצות, עולה למוצב הבופור לצורך ביצוע משימה, "נוהל קברניט", עלמטען חבלה שלחזבאללה שהונח בציר היורד מהמוצב וחוסם עליית שיירות אליו. תחת הפגזותפצמ"רים הוא נוחת במוצב, ופוגש את לירז (אושרי כהן), מפקד המוצב, ואושרי (אלי אלטוניו), הרס"פ. בהמשך הוא מתוודע לשאר קבוצת הלוחמים שבמוצב – קוריס החובש (איתי טיראן), זיתלאווי (איתי תורג'מן), שפיצר, נדב הכלבן, אמיליו, בייליס, ופבל ורובי הקשתים.
לירז, מפקד המחלקה, הואקצין קשוח ומורעל שלא מטיל ספק במהות הישיבה של החיילים על ההר. אושרי, סמל המחלקה, הוא החבר הקרוב אליו ביותר במוצב. אושרי הוא בעל אופי רך בהרבה, חייל מחוספס לפני השחרור שמרבה לרסן את לירז ברגעי הזעם שלו.
שגרת המוצב מלווה בהתקפותפצמ"רים בלתי פוסקות מצד החזבאללה. כל יציאה מלוות בכריזה "יציאה, יציאה" ולאחר הפגיעה – "נפילה, נפילה". כך במשך שעות. מדי בוקר, עם עלות השחר,ערפילים מגבילים את הראות. במצב כזה המוצב פגיע ומוכרזת בוכוננות. שגרת המוצב כוללת בעיקר שמירות בעמדות השונות של המוצב, ה"ירוק", ה"אדום", וכך הלאה. החיילים ישנים ב"צוללת", מסדרון ארוך עם מיטות משתלשלות מהתקרה, ותופסים מחסה מהפצמ"רים בחדר הביטחון. המוצב עצמו בנוי שכבותבטון על גבי שכבות בטון שנוספו עם השנים, מבוך של מסדרונות תת-קרקעיים, ששוכב בסמוך למבצר הבופור ההיסטורי. על המבצר הונףדגל ישראל במהלך כל תקופת הישיבה ברצועת הביטחון.
לירז ולוחמיו יוצאים יחד עם זיו, לוחם יחידתסילוק הפצצות שליהל"ם, לביצוע "נוהל קברניט". כאשר זיו מתקרב למטען, הוא מתפוצץ וזיו נהרג. לאחר מותו לא בוצע "נוהל קברניט" שוב, והלוחמים, וגם לירז עצמו, לא מבינים מדוע היה צריך זיו למות כדי לנסות נוהל מיותר ומסוכן (המטרה הייתה לחקור את המטען, במקום לחרוש את הציר עםדחפור די-9 משוריין כפי שעושים בדרך כלל).
במקביל לאירוע זה מתחילות ההכנות לקראת נסיגת צה"ל מלבנון, והמוצב מתחיל להתרוקן מציוד צבאי. לירז נראה כמסרב להשלים עם הנסיגה, בסירובו לאשר הורדת ציוד בלתי חיוני, וגם את נמרושקה, הכלבה מיחידת עוקץ, שלבסוף נדב הכלבן נאלץ להשאירה מאחור במוצב בירידתו לישראל.
מועד השחרור של אושרי מצה"ל מתקרב. מספר ימים לפני השחרור הוא לוקח את החיילים, "הילדים" כפי שהוא מכנה אותם, לסיור במבצר העתיק, שובר דיסטנס, ונפרד מהם בחיבוקים, בעוד שזיתלאווי (אחד הלוחמים) משביע אותו לחשוב עליהם, הלוחמים שנותרו בהר. דקה אחת בכל יום. לירז בישר לאושרי קודם לכן, שבשיירה הבאה היורדת לישראל, בעוד יומיים, הוא יעזוב את המוצב. ביום שלפני השיירה, נפגעת עמדת ה"ירוק", שבה באותו זמן שמר זיתלאווי, המפונה פצוע לחד"ב. לירז משאיר את אושרי במקום, שכמה דקות לאחר מכן יורד בריצה עקב התקפת הפצמ"רים לחד"ב, נפגע ונופל בדרך, כמה מטרים מפתח הכניסה לחד"ב, שם עומד לירז. אושרי הפצוע צורח ללירז שיכניסו פנימה, אך לירז קופא, וקוריס נחלץ לעזרה.
זיתלאווי ואושרי מפונים במסוק לישראל, ובערב החיילים שומעים על מותו של זיתלאווי בשידור החדשות (בסצנה זו נעשה שימוש בסרטון של חזבאללה המתעד פגיעת טיל בעמדה במוצב רותם, מספר חודשים לפני הנסיגה). מפקדי הגזרה עולים לתדריך במוצב, שבו לירז לומד שעמדות השמירה מאוימות על ידיטילי נ"ט הנמצאים בידי החזבאללה ומופעלים על ידי צלף רוסי מקצועי. בהתקף זעם לירז משתלח בקמחי, מפקד האוגדה, ומבקש לתת לחיילים לצאת מהמוצב לפעילות מבצעית לפגוע במחבלי החזבאללה השוכנים למרגלות ההר. לירז גם מביע את אי שביעות רצונו מהנסיגה המתקרבת וטען שאם יורדים מההר אז אין שום סיבה לחכות. קמחי מרגיע את לירז ומסביר את המדיניות החדשה בשבועות שנותרו עד לנסיגה – אין יציאות למארבים, יש להסתגר במוצב, לעבות את שכבות הבטון סביב עמדות השמירה, ולהציב נהלים חדשים לשומרים – לא עומדים בעמדות השמירה עקב הסכנה. בשיחה אישית עם לירז, מודיע מפקד האוגדה על כך שההחלטה על הנסיגה סופית. לירז עובר לישון בצוללת עם צוות הלוחמים שלו. החיילים מהססים לשוב לשמור בעמדת הירוק ואפילו מסרבים בתחילה. לירז מצטרף לשמירה ואחריו, לבסוף, גם השאר. הלחץ הפסיכולוגי של השכול האופף את החיילים מתחיל לתת את אותתיו. למחרת, שפיצר עולה להחליף את לירז בעמדת הירוק כשמגיעה שעתו לשמור. העמדה עדיין לא מוגנה בשכבות בטון נוספות. כמה דקות לאחר שלירז יורד משמירה טיל נ"ט פוגע בעמדה והורג את שפיצר.
משאית מלאהמוקשים עולה להר יחד עםחבלן. פקודת הירידה המוצפנת מגיעה למוצב, לירז מכנס את החיילים, מודיע על הנסיגה הקרובה, הלילה, החיילים צוהלים ומתחילים במלאכת פירוק המוצב. כל הציוד האישי וכמה שיותר מהציוד במוצב יורד לישראל בשיירה האחרונה יחד עם כל החיילים תומכי הלחימה כאשר במוצב נותרים 12 לוחמים בלבד. כל הציוד שנותר במוצב מרוכז בחד"ב ויעלה השמיימה בפיצוץ המוצב. המוקשים מפוזרים בכל המוצב שהופך לחבית חומר נפץ ענקית. לאחר הורדת דגל ישראל מהתורן מודיע לירז חצי שעה לפני שעת הש' על תום ההכנות לפיצוץ, ומקבל הודעה על דחיית הנסיגה ביממה. קוריס הנמצא עמו בחדר כועס שלירז לא מוכן לאזור אומץ ולהוריד אותם בכוח, ומתריע על מרחץ דמים. לירז מתוודה בסערת רגשות בפני קוריס שהוא לא מסוגל נפשית לעזוב את ההר הזה, ההר שנתן לו להרגיש שייך, שהוא לא רוצה להיות זה שברח מהבופור.
החשמל נופל, ואמיליו, ששומר בעמדת הירוק מרגיש ששקט מדי במוצב וחשוך. לאחר התלבטות הוא יורד מהעמדה ומתחיל לרוץ בחיפוש אחר חיילים במוצב, מפחד שחבריו ירדו לישראל ושכחו אותו מאחור. לבסוף פוגש בלירז בחושך. אמיליו נשבר ולא מצליח לעלות לעמדה שוב, ולירז אוזר אומץ ומחליט להפסיק את השמירה בעמדת הירוק עד לנסיגה. כמה דקות לפני הזריחה נזכר לירז שאין דגל על התורן ופותח בריצה בשביל לתלות את הדגל מחדש. היום האחרון עובר בהכנות סופיות לקראת הפיצוץ. הלילה יורד, הלוחמים עולים על הנגמ"שים, ומאיר החבלן מסיים את ההכנות האחרונות לפיצוץ כשלירז מאיץ בו. לפני שלירז עולה על הנגמ"ש הוא עושה סיבוב אחרון במוצב החשוך, עולה על הנגמ"ש, בקשר, קמחי מפקד האוגדה, שנפצע בתחילת הקרב לכיבוש המוצב במלחמת לבנון הראשונה, מבקש שלירז יתן מבט אחרון בשבילו. החבלן סופר לאחור, הלוחמים מכניסים בפקודה את הראשים פנימה, מלבד לירז שלא מצליח להתאפק מלראות את המוצב נמחק בפיצוץ אדיר. השיירה חוזרת לישראל, הלוחמים המאושרים לא מאמינים שזה נגמר, ורק אז, מרשה לעצמו לירז לקרוס ולבכות.
| שחקן | תפקיד |
|---|---|
| אושרי כהן | לירז (ארז) ליברטי, מפקד המוצב |
| אלי אלטוניו | אושרי הרס"פ של המוצב |
| איתי טיראן | עידן קוריס, החובש (ריבר בספר) |
| איתי תורג'מן | תומר זיתלאווי, נהרג מפגיעת טיל נ.ט בעמדת "הירוק" בה שמר. |
| אוהד קנולר | זיו פארן, לוחם ביחידת סילוק הפצצות של יהלם, נהרג מהתפוצצות מטען על הציר. |
| ארתור פרי | יונתן שפיצר. נהרג מפגיעת טיל נ.ט בעמדת "הירוק" בה שמר. |
| אלון אבוטבול | קמחי, מפקד האוגדה. |
| נבו קמחי | אבישי |
| זהר שטראוס | רוסמן |
| איתי שור | אמיליו |
| דניאל ברוק | פאבל |
| גל פרידמן | בייליס |
| יגאל רזניק | רובי |
| חנן ישי | נדב הכלבן |
| דני זהבי | מאיר |
אתר האינטרנט הרשמי של בופור| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:בופור |
"בופור", במסד הנתונים הקולנועייםIMDb(באנגלית)
"בופור", באתרנטפליקס
"בופור", באתרAllMovie(באנגלית)
"בופור", באתרRotten Tomatoes(באנגלית)"בופור", באתרBox Office Mojo(באנגלית)
"בופור", במסד הנתונים הקולנועייםKinoPoisk(ברוסית)| מועמדים ישראליים לפרס אוסקר | ||
|---|---|---|
| הסרט הבין-לאומי הטוב ביותר | 1964: "סאלח שבתי" • 1971: "השוטר אזולאי" • 1972: "אני אוהב אותך רוזה" • 1973: "הבית ברחוב שלוש" • 1978: "מבצע יונתן" • 1985: "מאחורי הסורגים" • 2008: "בופור" • 2009: "ואלס עם באשיר" • 2010: "עג'מי" • 2012: "הערת שוליים" | |
| השחקן הטוב ביותר | 1971:חיים טופול – "כנר על הגג" בתפקידטוביה החולב | |
| הסרט התיעודי הטוב ביותר | 1974: "המכה ה-81" • 2012: "חמש מצלמות שבורות" • 2012: "שומרי הסף" | |
| הצילום הטוב ביותר | 1991:אדם גרינברג – "שליחות קטלנית 2: יום הדין" | |
| מיקס הסאונד הטוב ביותר | 2013: ניב אדירי – "כוח משיכה" (זכייה) | |
| הסרט הקצר הטוב ביותר | 2014: "איה" • 2018:גיא נתיב – על הפקת "Skin" (זכייה) • 2021: "עין לבנה" | |
| הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר | 2023: "מכתב לחזיר" | |
| הסרט התיעודי הטוב ביותר | 2024:יובל אברהם ורחל שור – על בימוי "אין ארץ אחרת" (זכייה) | |