אתיקה רפואית היא תחום ידע פילוסופי, יישום מעשי שלאתיקה, העוסק בניסוח ובניתוח העקרונות המוסריים המנחים את מקצוע הרפואה והמערכת הרפואית.
הקשר בין מטפל לבין מטופל העסיק את האנושות עוד בעידן העתיק. עמים שונים עסקו בנושא, בהםחוקי חמורבי בבבל,פפירוסים מצריים, תרבויות הודיות וסיניות, והיוונים הקדמונים, ובראשםהיפוקרטס. כל אלו התייחסו בצורה כלשהי לבעיות רפואיות-מוסריות בצורת חוקים, תקנות, הנחיות ו'שבועות', שנוסחו עבוררופאים, או על ידי רופאים.
הקודים האתיים-רפואיים הקדומים נוסחו בדרך כלל על ידי אדם בודד, או קבוצה קטנה של אנשים, ובדרך כלל היו אלו רופאים. במשך תקופתימי הביניים נוסחו עוד שבועות שונות שהוטמעו בהן כללים אתיים-רפואיים. בתקופה החדשה יש הרואים בעבודותיו וכתביו שלתומאס פרסיוואל (Thomas Percival), שפורסמו בשנת1803, את הבסיס האתי-רפואי הראשון, שעליו נבנו הקודים האתיים המקצועיים בארצות הברית ובעולם המערבי.
מן הראוי להבדיל בין כללים אתיים שיונקים את עוצמתם ממערכות מוסר בלבד, לבין "קודים אתיים" שנוצרו, בין היתר, כדי להסדיר יחסי עבודה ולשמור על אינטרסים של חברים בגילדות מקצועיות שונות.
האתיקה הרפואית, בצורתה המודרנית המקצועית, התפתחה בקצב מהיר במחצית השנייה שלהמאה ה-20, לאחר שהתפרסמוזוועות הרפואה הנאצית בתקופתמלחמת העולם השנייה. היא מבוססת על תפיסות רב-תחומיות הכוללותרפואה,פילוסופיה,דת,משפט,היסטוריה,פסיכולוגיה,סוציולוגיה וחינוך. אם בעבר היה העיסוק באתיקה הרפואית נחלתם של בודדים בלבד, לרוב היו אלו הרופאים עצמם שעסקו בתחום זה, הרי שבשנים האחרונות קיבל ענף זה תנופה רבה והעיסוק באתיקה הרפואית הפך לנחלתם של רבים, הן מומחים בתחומים שונים - לאו דווקא מתחום הרפואה - והן אנשי ציבור, אמצעי התקשורת, ואחרים.
רבים מהמחקרים והדעות בתחום האתיקה הרפואית המודרנית מקורם בארצות הברית ובבריטניה. משום כך אין דעות ומסקנות אלו משקפות את הגישות, ההשקפות והלך-הרוח במדינות מערביות אחרות כגוןצרפת,גרמניה ואיטליה, ובוודאי שאינן משקפות את השקפות קהילייתהעולם השלישי, של מדינותמזרח אירופה או שלהמזרח הרחוק. אין הגיון או הגינות בהנחה ששיטות והשקפות של חלק ממדינות המערב צריכות להכתיב למדינות אחרותמדיניותמוסרית בנושאירפואה, או דרכי חשיבה ופתרון של דילמות אתיות. הדבר בוודאי נכון ככל שהוא נוגע להבדלים בין השקפותחילוניות מערביות לבין גישותדתיות שונות. הבדלים עמוקים קיימים בין הגישה החילונית המערבית לבין כל הדתות, ולאו דווקא בינה לבין היהדות.
גם באופייה שונה האתיקה החילונית מכל מערכת חוקית-חילונית אודתית. שכן כל מערכתחוקית קובעת, בדרך כלל,עמדה פסוקה לשאלה המתעוררת בפניה, אף אם קיימים חילוקי דעות בין השופטים או בין מורי ההלכה. לעומת זאת, לדעת הרבה אתיקאים, האתיקה איננה מתיימרת להכריע באופן נחרץ בדילמות המוסריות, אלא לחדד את הבעיות, להגדיר היטב את צדדי השאלה, ולהציע חלופות הגיוניות לפתרונה.
הקוד האתי של הרופאים נוסח בתחילה כתפילה או כשבועה הנישאת על ידי פרחי הרפואה בסוף הכשרתם ולפני תחילת עבודתם. בדורות אחרונים מנוסח הקוד האתי כמסמךמשפטי המחייב את הרופאים, לפחות מהבחינה המוסרית. קיימים כמה נוסחים לקוד האתי של הרופאים ולשבועת הרופאים.
מערכות החוקים השונות של האתיקה הרפואית השונות נובעות משלושת המקורות העיקריים של תורת המוסר: מסגרות חשיבה תועלתניות, דתיות ואסתטיות. תפיסות תועלתניות מודדות את ערכה המוסרי של החלטה לפי התועלת שלה לחברה בכללותה או לקבוצת פרטים בתוכה. כך לדוגמה ההחלטה לגבי המתת-חסד עשויה להיתפס כמוסרית כי היא מביאה תועלת לחולה, למשפחתו ולתקציב מערכת הבריאות. לעומת זאת, תפיסות דתיות (דיאונטולוגיות) מקבלות את מערכת המוסר שלהן מציווי אלוהי ולכן הן פועלות אחרת בתרבויות שונות. לדוגמהתרומת איברים נחשבת כמיצווה ברוב התרבויות הנוצריות אבל קיימים זרמים קיצוניים ביהדות (כמו נטורי קרתא) האוסרים אותה עקב מה שנתפס בעיניהם כפגיעה בכבוד המת. התפיסות האסתטיות (מכונות גם 'האדם ההגון') בוחנות החלטה אתית לפי המבחן של 'האם אדם הגון היה עושה כזה דבר'. לדוגמה, לפי המוסר התועלתני ראוי להרוג אדם אחד ולקחת את איבריו כדי להציל את חייהם של חמישה אחרים, אולם מכיוון שאדם הגון לא עושה זאת הפעולה נחשבת על ידינו כבלתי מוסרית. דילמה דומה נוגעת ללקיחת איברים מנדונים למוות. בסין מתקייםסחר באיברים שלנידונים למוות ובמקביל עולה מספר האסירים המוצאים להורג, עובדה הגורמת לשאלות של אתיקה רפואית להתקיים.
עקרונות האתיקה הרפואית בשילוב המציאות בה חיים הרופאים גורמים לקונפליקטים פנימיים ולדילמות, אותן על הרופאים לפתור כמיטב יכולתם ושיפוטם.
דוגמה לדילמה כזו היא החובה המוטלת על רופא ליידע חולה על תרופה או טכנולוגיה היכולים לשפר את מצבו או להציל את חייו. מצד שני תרופה או פרוצדורה כזו עשויים לא להיות כלולים בסל הבריאות או בביטוח שקופת חולים מחויבת אליו.
דילמה מסוג אחר היא השימוש בתרופת פלצבו לצורך ניסוי קליני.
רופאים מצויים בדילמה מול חולים סופניים. הקושי בלספר לחולה בשורות רעות הוא קושי שרופאים מתקשים להתמודד איתו. יש רופאים המרגישים כישלון כאשר אין בידם לעזור לחולה הסופני. רופאים רוצים להצליח ולרפא, הדבר מקשה עליהם לידע את החולה ואת משפחתו במצב האמיתי של החולה. אל מול קושי זה, משפחות החולים לעיתים לוחצות על הרופא למצוא כל פתרון שהוא, שיתן להם תקווה.
בעת מלחמה רופא עלול להיקלע לקונפליקט בעת מפגש עם חיילי אויב פצועים. ידוע המקרה שלריק ג'ולי, קצין רפואה בריטי במלחמת פוקלנד, שבחר לטפל גם בחיילים ארגנטינאים פצועים, והוא האדם היחיד שעוטר הן על ידי בריטניה והן על ידי ארגנטינה על פעולותיו במלחמת פוקלנד.
במבט ראשון, האתיקה הרפואית מתפתחת מתוכה ועל ידי העוסקים בה. האוטונומיה של האתיקה הרפואית ניכרת, בין היתר, באי-כפיית עמדת משפט המדינה המנוגדת לעמדתו האתית של מטפל ספציפי. למשל, סעיף 56 לחוק החולה הנוטה למות, תשס"ו-2005 קובע "אין בהוראות חוק זה כדי לחייב מטפל לתת לחולה הנוטה למות טיפול רפואי מסוים, או להימנע ממתן טיפול רפואי מסוים, בניגוד לערכיו, למצפונו, או לשיקול דעתו הרפואי; מטפל שסירב או נמנע כאמור יעביר את הטיפול למטפל אחר, על פי הסדר שייקבע בתיאום מראש עם מנהל המוסד הרפואי."[1]
עם זאת, מבחינת התקדמות המשפט והאתיקה הרפואית ניכר כי האתיקה מתקדמת גם לאור המשפט. למשל, ניכרת הטמעת דוקטרינת ההסכמה מדעת וההכרה במעמדו של החולה, באתיקה הרפואית, לאור עמדת משפט המדינה.[2]
בישראל הוקמה "קרן בריאה"- גוף הפועל לקידוםבריאות האישה, הנלחם ביחס המזלזל שנשים חוות במערכת הבריאות, הן בחוסר יחס והן בהטרדות מיניות.
אבינעם רכס מרצה עלאתיקה רפואית בעידן הדיגיטלי,האוניברסיטה העברית, אוקטובר 2015(התחלה 12:50)
אתיקה רפואית, דף שער בספרייה הלאומית
