מאז ימי קדם הקימו ארמנים קהילות באזורים רבים ברחבי העולם. עם זאת, התפוצה הארמנית המודרנית נוצרה ברובה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, כאשר רצח העם שבוצע על ידי האימפריה העות'מאנית אילץ את הארמנים שחיו בה לברוח ממנה או להסתכן בהריגה.[6][7] גל הגירה נוסף החל בזמן פירוק ברית המועצות.[8]
החל מ-24 באפריל1915 החלו הטורקים בהנהגתם שלהטורקים הצעירים להשמיד באופן שיטתי ומכוון את כל הארמנים שחיו באנטוליה. רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו בין השנים 1915–1918. גם לאחר סופה שלמלחמת העולם הראשונה ונפילתה שלהאימפריה העות'מאנית ארמנים רבים המשיכו להירצח על ידיטורקים,אזרים וכורדים עד לשנת1923.
נכון לשנת 2016, 100 שנים אחרי רצח העם הארמני, חלק גדול מהעולם לא מכיר ברצח העם הארמני. ממשלת טורקיה אינה מקבלת אחריות על רצח העם הארמני. ישראל מכירה ברצח חלקית. העם הארמני מנהל מאבקים כדי שכל מדינות העולם יכירו ברצח עמו. גורמים יהודיים שונים מתנגדים לתיאור של רצח העם הארמני כ"שואה". גורמים אלה אומרים שהשואה מתארת את מה שגרמניה הנאצית ביצעה כלפי היהודים באירופה. בישראל יש את אלה שמתנגדים להכרה ברצח העם הארמני כמו משרד החוץ, שרוצה להימנע ממשבר דיפלומטי עם טורקיה. מהצד השני יש ישראלים רבים שרוצים להכיר ברצח העם הארמני, בין השאר מתוך שותפות גורל. ב-15 באפריל 2015, ישראל שלחה לראשונה נציגים לטקסי הזיכרון המרכזיים של רצח העם אך דבר זה לא מבטא שינוי בעמדת הממשלה. בשנת2019 בפתח תקווה הוקמה לראשונה בישראלאנדרטה לזכר הקורבנות. אנדרטה הוקמה על ידי האמןדוד גלפיאן.
בעקבותמהפכת אוקטובר הכריזה מפלגתו של המנהיג ולדימיר לנין שמיעוטים ברחבי האימפריה יהיו זכאים להכרזה עצמית. לאחר התפרקותהאימפריה הרוסית ומלחמת העולם הראשונה לתקופה קצרה, מ-1918 עד 1920, הייתה ארמניה רפובליקה עצמאית. אחרי שספגו אבדות כבדות ברצח העם הארמני תחת שלטוןהאימפריה העות'מאנית ואחרימלחמת טורקיה–ארמניה השטח הארמני ההיסטורי בגבולות האימפריה העות'מאנית היה הרוס לחלוטין.
במלחמת העולם השנייה גויסו הארמנים לצבא הסובייטי להילחם נגד גרמניה ומעצמות הציר. בנוסף שרתו 18 אלף ארמנים בצבא הגרמני. 11 אלף בגדודי שדה ו-7,000 ביחידות אספקה וביחידות לא-קרביות. בשנים 1943–1945 הוצב בהולנד הגדוד הארמני מספר 812. הלוחמים הארמנים בצבא הגרמני הגיעו מקרב השבויים הסובייטים במחנות השבויים.[9]
ב-1991, עםהתפרקות ברית המועצות, קיבלה ארמניה עצמאות, אך רוב שטחה של ארמניה ההיסטורית נותר בשליטתה של טורקיה. באביב1992 במהלךמלחמת נגורנו קרבאך הראשונה נכבשו שטחים שלאזרבייג'ן הסמוכים לנגורנו קרבאך. אזור זה כלל גם את כל השטח שהפריד את המובלעתנגורנו קרבאך מארמניה, ויצרו רצף טריטוריאלי מארמניה לחבל העצמאי, תוך שהם השתלטו גם על שבעה מחוזות אזרים, ממזרח לאזור המריבה. הקרבות נמשכו עד לשנת1994 כאשר נחתם הסכםהפסקת אש.
בשנת 2020 פרצהמלחמת נגורנו קרבאך השנייה, בה איבדה ארמניה את השליטה על אזור החיץ, אך לא על המובלעת. בהסכם הפסקת האש שנחתם בסיום המלחמה, נקבע שהמעבר בין המובלעת לארמניה יתאפשר דרךמסדרון לצ'ין, מסדרון צר שבשליטתרוסיה. באפריל 2023 חסמה אזרבייג'ן את מסדרון לצ'ין, ובכך ניתקה את המובלעת מארמניה. בספטמבר 2023 פתחה אזרבייג'ן במלחמת נגורנו קרבאך השלישית וכבשה את החבל תוך יום אחד, מרבית הארמנים תושבי החבל נטשו אותו, וממשלת ארצאך הודיעה על פירוקה.
לארמניה ישפזורה גדולה יחסית (8 מיליון לפי הערכות מסוימות, העולה בהרבה על 3 מיליון האוכלוסייה של ארמניה עצמה), הכוללת קהילות הקיימות ברחבי העולם. את הקהילות הארמניות הגדולות ביותר מחוץ לארמניה ניתן למצוא ברוסיה, צרפת, איראן, ארצות הברית, גאורגיה, סוריה, לבנון, אוסטרליה, קנדה, יוון, קפריסין, ישראל, פולין, אוקראינה וברזיל. 40,000 עד 70,000 ארמנים עדיין חיים בטורקיה (בעיקר באיסטנבול וסביבתה).[10]
כאומה הראשונה לקבל את הנצרות התפתחו בקרב הארמנים נוהגים וסדרי תפילה מיוחדים להם, הנבדלים בעיקר בשימושם בשפה הארמנית בתפילה ובמאפיינים אסתטיים כמו מיעוטצלמיות יחסית לכנסיות מזרחיות אחרות. לאחרועידת כלקדון ב-451 הכנסייה הארמנית סירבה לקבל את הכריסטולוגיה של הדיופיזיטיות ולמעשה הייתה אחת הקנאיות בהתעקשות על המונופיזיטיזם, עד כדי כך שנחשבה לקרובה ביותר לתורת אוטיכס בנדון: בין היתר, הוכללו בסידורי התפילה פסקאות כמו "אלוהים אשר נצלב למעננו" (ממנה משתמע שהאל האב סבל יחד עם ישו על הצלב), שתוקנה בכוונה על ידיפטריארך אנטיוכיה המונופיזיטי פטרוס כדי לנדות כל מי שסירב לקבלה והתגלה בכך ככלקדוני. כך התפלגה כנסיית ארמניה מעל יתר הנצרות ונותרה כחלק מןהקומוניון האוריינטלי. רוב העם הארמני נתון למרותהכנסייה האפוסטולית הארמנית האוריינטלית, המכונה ה"גריגוריאנית" על שםגרגוריוס הקדוש "הַמֵאִיר" ומיעוט משתייך לכנסייה הקתולית הארמנית.
כבר בשלהיהמאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר. בסוףהתקופה הביזנטית היו בירושלים 70 מבנים של מוסדות וכנסיות ארמניות. שרדו מהם שני אתרים: באתר ברחוב הנביאים, קרוב לשער שכם ובתחומי המנזר הרוסי בהר הזיתים –טור מלכא. הפטריארכיה הארמנית בירושלים נמצאת בה ברצף משנת1311. מרכז הכנסייה הגריגוריאנית נמצא ברובע הארמני בעיר העתיקה. לארמנים זכויות בחלק מהמקומות הקדושים לנצרות. הכנסייה המרכזית שלהם היא ברובע הארמני, היאקתדרלת יעקב הקדוש. גם בתחנה הרביעית שלויה דולורוזה יש כנסייה ארמנית-קתולית קטנה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחריה, גדל מספרה של הקהילה הארמנית הקטנה בארץ ישראל, עם בואם של פליטי רצח העם. אלה התיישבו בעיקר בירושלים, אך גם ביפו,חיפה,עכו ומספר משפחות בכפרים בגליל. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוקם כפר הניצולים הארמניםשייח' בראק, שננטש לאחר מכן בשנת 1981.[11]
לפנימלחמת העצמאות היו בארץ ישראל לכל היותר 10,000 ארמנים.[12] כשהוקמהמדינת ישראל מנתה הקהילה הארמנית 1,000 נפש.[11] בשנת1949, קיבלה הקהילה הארמנית מבנה במושבה הגרמנית בירושלים, ששימש בעבר כבית-עם של קהילת הטמפלרים, והפכה אותו לכנסייה.
^Von Voss, Huberta (2007). Portraits of Hope: Armenians in the Contemporary World. New York: Berghahn Books. p. xxv. ISBN 9781845452575. there are some 8 million Armenians in the world
^Robert A. Saunders, Vlad Struko (2010). Historical dictionary of the Russian Federation. Lanham, Maryland: Scarecrow Press. p. 50. ISBN 978-0-8108-5475-8.
