פני השטח במדינה הרריים. גובה הנקודה הגבוהה ביותר, בפסגת הראַרָגַץ, הוא 4,095מטרים וגובה הנקודה הנמוכה ביותר, בקניוןנהר דבד – כ-400 מטרים.ימת סוואן במרכז המדינה היא האגם הגדול ביותר במדינה. האקלים במדינה הואאקלים יבשתי, המתאפיין בטמפרטורות קיצוניות; הטמפרטורות מגיעות עד 36מעלות צלזיוס בקיץ ו-10 מעלות מתחת לאפס בחורף.
החל מהתקופה הביזנטית הייתה ארמניה מדינת חיץ בין האימפריה הביזנטית לביןממלכת פרס, ולאחר מכן בין פרס לביןהאימפריה העות'מאנית ורוסיה (מהמאה ה-18). החל מהמאה ה-15 עבר השטח מצד לצד והתחוללו בו מלחמות שליטה רבות. כתוצאה מכך נפגעה מאוד האוכלוסייה המקומית ולחלק מתפקידי מפתח מונו נציגי העמים המוסלמים שהתיישבו באזור.
באימפריה העות'מאנית השתלבו בתפקידי מנהָל ארמנים רבים, המפורסם בהם הואסינאן, האדריכל הגדול שלסולימאן הראשון. בסוף התקופה העות'מאנית סבלו מפן-טורקיזם, שהביא לרציחות המוניות של הארמנים. כמיעוט באימפריה העות'מאנית שאפו לעצמאות, אולם שאיפות אלו דוכאו ברצח העם הארמני.
בעקבות המלחמה שהתחוללה בשנים1826–1828, נחתםהסכם טורקמנצ'אי, על פיו סיפחההאימפריה הרוסית שטחים שאוכלסו על ידי הארמנים שהיו שייכים לאימפריה הפרסית. בעקבות המלחמות הרבות וחילופי אוכלוסייה, היוותה האוכלוסייה הארמנית באזור רק 20% מסך האוכלוסייה. בעקבות מלחמות עםהאימפריה העות'מאנית, סופחו לאימפריה הרוסית שטחים נוספים שאוכלסו על ידי הארמנים. בשנת1849 הוקמה בהגוברניית ירוואן.
בתחילתהמאה ה-19, נחשבו הארמנים עדה נאמנה מאוד לאימפריה העות'מאנית, אולם לאחר כיבוש הקווקז על ידי הרוסים ברבע הראשון של המאה הזו, והקמת ארמניה הרוסית על הגבול המזרחי של טורקיה, חל שינוי ביחס הארמנים לאימפריה העות'מאנית. בארמניה הרוסית קיבלההכנסייה הארמנית מעמד של כנסייה מוכרת ומושלים ארמנים משלו על מחוזות. לארמניה הרוסית הייתה השפעה פוליטית על הארמנים העות'מאנים, וגם הרעיונות הלאומיים והליברליים שהגיעו מאירופה, השפיעו עליהם, במיוחד על המעמד הבינוני. כל אלו זירזו את התפתחותה של תנועה לאומית ארמנית פעילה. הארמנים היו פזורים על פני טורקיה מהגבול עם הקווקז ועד לים התיכון, בין היתר בכפרים טורקיים וארמניים שאוכלוסייתם בלתי ניתנת להפרדה. עם התפתחותה של התנועה הלאומית במאה ה-19, החלו הארמנים בטורקיה להוות איום על המדינה הטורקית ובין שני העמים החל מאבק לאומי.[8]
בזמןמלחמת העולם הראשונה, נעשו הארמנים בעיה לטורקים, משום שהם רצו עצמאות ואהדו בגלוי את הרוסים שהתקדמו מהקווקז אל עבר טורקיה. הארמנים, שרצו לשחרר את ארצם, אכלסו אזור שהיה נתון לאיום של פלישה זרה.[9] בעקבות זאת, ב-1915 החליטה הממשלה העות'מאנית על גירוש האוכלוסייה הארמנית שלאנטוליה.[10] אלא שבמהלך המלחמה, בשנים 1915–1918, בוצע בארמניםרצח עם שיטתי על ידי הטורקים ובו נרצחו בין 600 אלף ל-1.5 מיליון ארמנים. מאז מהווה הטבח והדרישה להכרה בין-לאומית בו כרצח עם, מוקד למתיחות בין ארמניה לביןטורקיה.
בשנת1996 טר-פטרוסיאן נבחר לכהונה השנייה, אך כבר בפברואר1998 הודיע על התפטרות. בבחירות שנערכו במאירוברט קוצ'ריאן נבחר לנשיא. בשנת2008סרז' סרקיסיאן נבחר לנשיא, אך האופוזיציה לא קיבלה את התוצאות וטענה לאי-סדרים. במהלך ההפגנות 10 מפגינים נהרגו.
בשנת2013 סרקיסיאן נבחר לכהונה השנייה. בתקופתו שופרו היחסים עםטורקיה. בקיץ2016 פרץ במדינה משבר פוליטי חדש. בעקבות פטירת מפגין, שרת המשפטיםארפין הובהניסיאן התפטרה. באפריל2018 נבחר לנשיאארמן סרקיסיאן שהיה לפני הבחירות ראש הממשלה. בעקבות משבר שלטוני בשנת2019 נערכו בחירות חדשות לפרלמנט בהם ניצחה מפלגתו שלניקול פשיניאן והוא מונה לראש הממשלה.
בספטמבר2020 פתחהאזרבייג'ן במתקפה. בעקבותמלחמת נגורנו קרבאך השנייה האזרים החזירו לעצמם את כל השטחים שנכבשו בעבר על ידי ארמניה ואף קיבלו שליטה על אזורים נרחבים בשטח נגורנו קרבאך עצמו. על סיום הלחימה הוסכם ב-10 בנובמבר 2020 בתיווךרוסיה. ב-25 בפברואר2021 ראשי הצבא בראשות הרמטכ"ל אוניק גספריאן דרשו התפטרות הממשלה. פשיניאן פיטר אותו למרות שנשיא ארמניה לא חתם על הצו. באפריל פשיניאן התפטר, אך בבחירות שנערכו ב-20 ביוני 2021 מפלגתו ניצחה והוא מונה לראש הממשלה מחדש. באביב2022 חודשו הדרישות להתפטרותו, ובספטמבר של אותה שנההתחדשה הלחימה עם אזרבייג'ן. בינואר2023, ניתקהאזרבייג'ן את קווי האספקה אל חבל נגורנו קרבאך. לאחר תשעה חודשים, פתחה במבצע בחבל והבדלנים נכנעו. ארמניה לא התערבה בלחימה.
מאז אימוצה ב-1995, נערכו שתי סדרות תיקונים לחוקת ארמניה, האחת ב-2005 והשנייה ב-2015. החוקה מחולקת לתשעה פרקים: 1. יסוד השררה החוקתית, 2.זכויות אדם וזכויות האזרח הבסיסיות, 3. הנשיא של הרפובליקה, 4. הפרלמנט, 5. הממשלה, 6. הסמכות המשפטית, 7. ממשל מקומי עצמי, 8. אימוץ, תיקון ומשאל עם לחוקה, 9. סיכום והעברת סמכויות. החוקה כוללת 117 סעיפים.[11] כלל המערכת המנהלית מבוססת על החוקה, וזכויות האדם הקבועות בה נחשבות למתקדמות ביחס לשאר ארצותחבר המדינות. לפי החוקה, בפרלמנט מוקצים ארבעה מושבים לארבעהמיעוטים אתניים בארמניה:רוסים,יזידים,אשורים וכורדים.[12]
בארמניה, מערכת השפיטה והצדק מנוהלות רק על ידי בתי משפט בהתאם לחוקה ולחוקי המדינה שמתווספים לה על בסיס פעילותהרשות המחוקקת. בארמניה פועלים בית המשפט החוקתי, בית המשפט העליון, בתי משפט לערעורים, ערכאה ראשונה של סמכות שיפוט כללית, כמו גם בית המשפט לעניינים מנהליים. ניתן להקים בתי משפט מיוחדים אחרים במקרים הקבועים בחוק. כל פעילות המשפט החוקתי מנוהל על ידי בית המשפט החוקתי, שמטרתו להבטיח את עליונות החוקה מעל לכל סמכות אחרת הקיימת במדינה. הערכאה העליונה של בתי המשפט והמערכת המשפטית בכללה בכל שאר הנושאים שאינם נוגעים לחוקה הוא בית המשפט העליון.
בית המשפט לשיפוט, בדרך של תיקון פעולות שיפוטיות במסגרת הסמכויות הקבועות בחוק, דואג ליישום אחיד של חוקים ושל פעולות משפטיות רגולטוריות אחרות, וכן פועל לשפיטה של הפרות יסודיות של זכויות האדם וחירויות האדם. עצמאותם של בתי המשפט והרשות השופטת עצמה מובטחת על ידי המועצה השיפוטית העליונה שהיא גוף ממלכתי עצמאי המורכב מעשרה חברים. חמישה חברים במועצה השיפוטית העליונה נבחרים על ידי האספה הכללית של השופטים, חמישה חברים נוספים – על ידי האספה הלאומית (הרשות המחוקקת).
הרכב האספה הלאומית של ארמניה לאחרבחירות 2021: בכחול כהה – הברית הארמנית, בכחול בהיר –המצע האזרחי, באדום – סיעת "יש לי כבוד".
על סף החירות, המועצה העליונה של ארמניה הסדירה כינוס ראשון בשנת1990, וקבעה כי יוקםפרלמנט בן בית-אחד המונה 260 מושבים עם מערכתבחירות בשיטה הרובנית עם שני סבבים. באותה העת ארמניה עוד הייתה נתונה לברית המועצות. בפרלמנט החדש, שהחל לפעול ב-20 ביולי, המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הפאן-לאומית הארמנית היו המפלגות היריבות הגדולות. בהמשך הוקמו ועלו לשורות הפרלמנט מפלגות חדשות ומפלגות ישנות שהוקמו מחדש, בהןהפדרציה המהפכנית הארמנית.[14]
עם הסדר החוקה ושינוי המערכת השלטונית, נקבע ב-2015 כי ארמניה היאדמוקרטיה פרלמנטרית בעלת בית אחד בפרלמנט, הואהאספה הלאומית של ארמניה, המחולקת ל-107 מושבים. הבחירות בארמניה מתקיימות פעם ב-5 שנים, לפי 75מחוזות בחירה בעלי גודל אוכלוסייה דומה.[15] כל רשימת מועמדים צריכה להכיל לפחות 30% נשים, וגילם המינימלי של המועמדים חייב להיות 25. המועמדים חייבים להיות אזרחים ארמנים, ותושבי המדינה בחמש השנים שקדמו לבחירות. אנשים המחזיקים בסמכות ציבורית או עובדי מערכת הביטחון לא יכולים להיות חברים בפרלמנט, אלא אם כן הם פורשים מתפקידם. רשימות המועמדים מתפרסמות כשלושה חודשים לפני הבחירות.
הפרלמנט מעביר חקיקות לפי שיטת הצבעת הרוב ואינו יכול להעביר חקיקות שלא עומדות בקנה אחד עם החוקה. הפרלמנט גם ממנה, מאז 2015, אתנשיא ארמניה הייצוגי, וראש הממשלה וממשלתו מתמנים בהצבעה פרלמנטרית. בתוך הפרלמנט יש מספר ועדות קבועות וועדות זמניות שחברי הפרלמנט ממלאים את מושביהם. הוועדות הקבועות הן אלו המוצגות להלן: ועדת ההגנה והביטחון, הוועדה לעניינים כלכליים, הוועדה לאינטגרציה עם אירופה, הוועדה לענייני תקציב ומימון, הוועדה ליחסי חוץ, הוועדה לענייני בריאות וחברה, הוועדה למדע, חינוך, תרבות, נוער וספורט, הוועדה לענייני מדינה ומשפט ולהגנה על זכויות אדם, הוועדה למנהל טריטוריאלי, ממשל עצמי מקומי, חקלאות וסביבה.[16]
נשיא הרפובליקה הארמנית הוא ראש המדינה. הנשיא מקפיד, מתוקף היותו מייצג של הממלכתיות המדינית, על ציות מוחלט לדרישות החוקה. בעת הפעלת סמכויותיו, נשיא הרפובליקה מחויב להיות א-פוליטי, חסר נטיות אידאולוגיות והשפעות זרות ומבחינה אידיאלית מונחה אך ורק על ידי אינטרסים כלל-ארציים וכלל-לאומיים. נשיא הרפובליקה ימלא את תפקידיו באמצעות הסמכויות הקבועות בחוקה.
הממשלה היא הגוף העליון של הרשות המבצעת החל מהתיקונים לחוקה ב-2015. הממשלה, על סמך מצעה, פועלת לפתח וליישם את מדיניות הפנים והחוץ של המדינה ולהפעיל ניהול כללי של גופי מערכת המנהל הממלכתי. סמכויות הממשלה ייקבעו בחוקה ובחוקים הנוספים שמחוקקת האספה הלאומית. כל העניינים הנוגעים לסמכות המבצעת ואינם שמורים לגופי מנהל ממלכתיים או לגופי ממשל עצמי מקומיים אחרים יהיו נתונים בסמכותה של הממשלה. הממשלה מורכבת מראש הממשלה, סגני ראש הממשלה ושרי הממשלה.
המועמד שנבחר ברוב פרלמנטרי ימונה על ידי נשיא הרפובליקה, הממונה בידי הפרלמנט, כראש ממשלה. סגני ראש הממשלה והשרים ימונו על ידי נשיא הרפובליקה, לפי המלצת ראש הממשלה. בנוסף יש להעביר הצבעה פרלמנטרית לאשרור המינוי של הממשלה. ראש הממשלה יקבע במסגרת תוכנית הממשלה את כיווני המדיניות העיקריים של הממשלה, ינהל את פעילות הממשלה ויתאם את עבודתם של חברי הממשלה שבראשותו. מאז קבלת עצמאותה המחודשת ב-1991, בארמניה היו 16 ראשי ממשלה וארבעה נשיאים (לבון טר-פטרוסיאן,רוברט קוצ'ריאן,סרז' סרקיסיאן וארמן סרקיסיאן). שלושה ראשי ממשלה כיהנו גם כנשיאים. ב-1 בפברואר2022, הנשיא סרקיסיאן התפטר מתפקידו בפתאומיות ולפי סדר הירושה הנשיאותית,אלן סימוניאן(אנ') התמנה לנשיא בפועל.[17]
ארמניה מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית ל-10 מחוזות (מארזים) ואזור מנהלי מיוחד שנמצא באזור שלירוואן. כל המחוזות מחולקים ל-915 קהילות. המחוז הגדול ביותר מבחינת אוכלוסייה הוא המחוזירוואן (1,091,235 תושבים) והגדול ביותר מבחינת שטח הוא מחוזגגהרקוניק (5,348קילומטר רבוע), אך חלק ניכר משטחו היאימת סוואן.
שירותי הביטחון של ארמניה התפתחו מתוך מערכי המודיעין והביטחון שעלו בארמניה, בהיותה תחת שלטון ברית המועצות ועד להכרזת עצמאותה בספטמבר 1991 .מייד עם המעבר לסטטוס של רפובליקה עצמאית, הפך שירות ה־KGB למִנהלת המדינה לביטחון לאומי. בין השנים 1996–1999 אוחד משרד זה עם המשרד לענייני פנים. רק בדצמבר 2002 הפך הארגון ל"שירות לביטחון לאומי" (NSS) תחת אחריותו של נשיא המדינה. באוקטובר 2007 נחקק חוק המסדיר את אופן פעילות גופים העוסקים באיסוף מודיעין, בכלל זה ה־NSS. הגופים הנוספים העוסקים בכך בתוככי ארמניה ונכללים בחוק הם המשטרה, המשטרה הצבאית, מס הכנסה והמכס, ורשות בתי הכלא. לצד השירות, קיים גם אגף מודיעין בצבא ארמניה. העומד בראשו הוא גםסגן הרמטכ"ל, אך כל עיסוקו הוא בתחום המודיעין הצבאי לטובת הכוחות הלוחמים. תקציב הביטחון והמודיעין עומד על 3.4% מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי). היקף כוח האדם הצבאי הוא כ־45,000 איש (נכון ל־2020) אך אין נתונים על היקף התקציב הנפרד וכוח האדם בשירות הביטחון הלאומי.
קולונל Armen Abazyan שימש כסגן ראש השירות והתמנה בנובמבר 2020, עם פיטוריו של ראש השירות הקודם, קולונל Argishti Kyaramyan, שלא הספיק "לחמם" את כיסאו זמן רב, מסיבות שלא הובהרו בפומבי. Kyaramyan שירת רק חצי שנה בתפקידו. ייתכן כי החלפתו נבעה מוויכוח פנימי על היענותה של הנהגת ארמניה להצעות ההסדר להפסקת אש בלחץ רוסיה, במלחמה עם אזרבייג'ן. לארגון יש מוזיאון קטן המתאר את תולדות הארגון, סמלי הארגון, ראשיו לדורותיהם ותיאורי פעולותיו בתמונות ובמלל. סמל הארגון – שירות הביטחון הלאומי. הנשר כסמל לכוח, הערנות והרצון; החרב כסמל לדין לצדק ולעונש; המגן סמל להגנה על המדינה.[18]
ברקע היחסים בין שתי המדינות עומדת ההשוואה השכיחה בין העם הארמני והעם היהודי, אשר חולקים נקודות דמיון רבות. אישים רבים לאורך השנים, וביניהם היסטוריונים, עיתונאים, ומומחים פוליטיים, הצביעו על מספר קווי דמיון בין שתי הקבוצות האתניות: פיזור רחב ברחבי העולם, אוכלוסייה קטנה יחסית, שאיפה ארוכת שנים למדינת לאום עצמאית, שהתגשמה רק במאה ה-20, העובדה ששתי המדינות מוקפות בעיקר על ידי מדינותמוסלמיות שרובן עוינות, קיומו של לובי משפיע בארצות הברית, הצורך להתמודד עם טראומה לאומית בעברן (השואה ורצח העם הארמני).[20][21][22]
ארמניה הקימה את משרד ההגנה ב-28 בינואר 1992. משמר הגבול הכפוף למשרד מסייר בגבולות ארמניה עםגאורגיה ואזרבייג'ן ואילו כוחותרוסים ממשיכים לפקח על גבולותיה עםאיראן וטורקיה.[23] מאז 2002, ארמניה חברה בארגון האמנה לביטחון משותף.[24] ארמניה חתמה על תוכנית שיתוף פעולה צבאית עםלבנון ב-27 בנובמבר 2015. מאז1988 ועד2020 היו כוחות הצבא הארמנים במצב מלחמה ממושך עםאזרבייג'ן השכנה שהחל במלחמת נגורנו קרבאך הראשונה, הגיע לשיאו במלחמת נגורנו קרבאך השנייה, ועודנו נמשך במסגרתסכסוך אזרבייג'ן–ארמניה. האמנה על הכוחות המזוינים הקונבנציונליים באירופה אושרה על ידי הפרלמנט הארמני ביולי 1992. האמנה קובעת מגבלות מקיפות על קטגוריות מפתח של ציוד צבאי, כגון טנקים, ארטילריה, כלי רכב קרביים משוריינים, מטוסי קרב ומסוקים קרביים, וקובעת השמדת נשק מעבר לגבולות אלה.
פקידים ארמנים הביעו בעקביות נחישות לעמוד בהוראותיה וכך ארמניה מסרה נתונים על חימוש כנדרש על פי האמנה. למרות זאת, אזרבייג'ן מאשימה את ארמניה בהצבת חלק גדול מכוחותיה הצבאיים לנגורנו-קרבאך ובכך לעקוף את התקנות הבין-לאומיות הללו. ארמניה אינה יצואנית משמעותית של נשק קונבנציונלי, אך היא סיפקה תמיכה, כולל חומר, לארמנים החיים בנגורנו-קרבאך במהלךמלחמת נגורנו קרבאך. במרץ 1993 חתמה ארמניה עלאמנת הנשק הכימי הרב-צדדי הקוראת לביטול נשק כימי בסופו של דבר. ארמניה הצטרפה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני כמדינה שאין ברשותהנשק גרעיני, ביולי 1993. ארצות הברית וממשלות מערביות אחרות דנו במאמצים להקים מערכות בקרת ייצוא גרעיניות יעילות עם ארמניה והביעו שביעות רצון משיתוף הפעולה המלא של ארמניה.
מטה הצבא הארמני נמצא בירוואן, שם נמצא רוב המטה הכללי. בראשות הרמטכ"ל, המטה הכללי אחראי על הפיקוד המבצעי על הצבא הארמני ועל שני אגפיו העיקריים.[25] בנוסף לשירותים המפורטים לעיל, ארמניה הקימה כוחות פנים משלה מתוך כוחות הפנים הסובייטים לשעבר, לאחר פירוק ברית המועצות.[26] עד דצמבר 2002 שמרה ארמניה על משרד הפנים, אך יחד עם המשרד לביטחון לאומי, היא אורגנה מחדש כמוסד שאינו משרד ממשלתי. שני הארגונים הפכו למשטרת ארמניה ולשירות הביטחון הלאומי.[27][28]
על פי המכון למחקרים אסטרטגיים משנת 2010, בארמניה 20 טנקיםT-80,[29] 137 טנקיםT-72, 8 טנקיםT-54/55 ו-80 נגמ"שים מדגםBMP-1, 7 BMP-1K, 55BMP-2 ו-12 BRM-1K. אף על פי שהרוסים סיפקו ציוד חדש יותר לארמניה לאורך השנים, המספרים מעולם לא הספיקו כדי לשדרג את כל תצורות כוח היבשה ורבים מיחידות הצבא עדיין מחזיקות מערכות ישנות ומורשת סובייטית שלא שודרגו או במקרים רבים לא יעילות. מערכות ישנות אלה מציבות דרישות גדולות למערכת הלוגיסטית, מערכות התחזוקה וטעונים שדרוגים הכרחיים. הכוח היבשתי עוסק בהערכה מחודשת, ארגון מחדש ומבנה מחדש, מכיוון שעתיד ההגנה של ארמניה זקוק למבנה כוח יציב ומעודכן. הצבא רואה את הצורך לשמור על חלק גדול מהצורות הממוכנות המסורתיות שלו, אך הוא מבקש להקל ולהפוך מספר רב יותר של יחידות אחרות לניידות. עליה לפתח תצורות חדשות יותר כדי לתמוך בדרישותיה הבין-לאומיות ולפעול ביעילות בשטח הררי ואחרים, אך עליה לעשות זאת מבלי להשפיע על היכולת הממוכנת הדרושה להתמודדות עם כוחות אזרבייג'ן.[30]
מאז נפילתברית המועצות נקטה ארמניה במדיניות של פיתוח הכוחות המזוינים לצבא מקצועי, מאומן היטב ונייד. בשנת 2000, המרכז ללימודים ומחקר בין-לאומיים דיווח כי באותה תקופה היה לצבא הארמני יכולת הלחימה החזקה ביותר מבין שלושת הצבאות של מדינותדרום הקווקז (השניים האחרים הםגאורגיה ואזרבייג'ן).[31] מזכירארגון האמנה לביטחון משותף, ניקולאי בורדיוז'ה, הגיע למסקנה דומה לאחר תרגילים צבאיים משותפים בשנת 2007, כאשר הצהיר ש"הצבא הארמני הוא היעיל ביותר במרחב הפוסט-סובייטי".[32] כך התבטא גם איגור קורוצ'נקו, חבר המועצה הציבורית במשרד ההגנה הרוסי, בראיון שקיים במרץ 2011 לרדיו קול רוסיה.[33]
חיל האוויר הארמני מורכב מ-15 מטוסי תקיפה קרקעיים מסוגסוחוי Su-25, 18 מפציצי סילון מסוג Su-30, מפציץמיג-25, 16 מסוקימיל מי-24, 6 מטוסי אימון L-39 ומטוסי תקיפה, 16 מטוסי יאק 52, מטוסי מטען מדגםIl-76, 18 מסוקי תובלה מדגםמיל מי-8 ועשרה מסוקים קלים מדגם Mil-Mi-2. ישנם 18 מטוסי קרב מדגםמיג-29 נוספים שמוצבים בבסיס הצבאי הרוסי 102 בגיומרי. ההגנה האווירית הארמנית היא האגף להפעלת טילים נגד מטוסים של הכוחות המזוינים של ארמניה. מאובזר ומאורגן כחלק מתוכנית הרפורמה הצבאית ומורכב מחטיבת טילים נגד מטוסים ושני גדודים חמושים ב-100 מתחמי נ"מ מדגמים שונים, כוללSA-8,Krug,S-75,S-125,SA-7,SA-10,SA-13,SA-16 ו-SA-18. לרוסיה יש טילי קרקע-אוויר מטווח ארוך מסוגSA-6 ו-S-300 בבסיס הצבאי הרוסי 102 שבשטח ארמניה. ישנם גם 24טילים בליסטיים מדגםסקאד עם שמונה משגרים. הכוח המספרי מוערך בכ-3,000 אנשי שירות, עם תוכניות להרחבה נוספת.
בסוף דצמבר 2010, שר ההגנה הארמני, סיירן אוחניאן, הודה רשמית כי הצבא מצויד בטילי קרקע-אוויר S-300 מתוצרת רוסיה. ההצהרה נאמרה בזמן שהשר בדק נקודת פיקוד חדשה להגנה אווירית המתחזקת "ציוד חדיש" שנבנה במיוחד להפעלת טילי ה-S-300. מומחה רוסי החל להכשיר צוותים ארמנים בטילים מתוחכמים ובמערכות הגנה. S-300 הוצג לראשונה במצעד 2011. ה-S-300 היא מערכת ההגנה האווירית העיקרית המגינה על ביטחון האוויר של ארמניה. במצעד הארמני 2016 שחגג את עצמאות ארמניה מערכותBUK-M2[34] הוצגו כמערכות הגנה אווירית. מערכות אלה לא היו חלק מחוזה בשווי 200 מיליון דולר בין ירוואן למוסקבה אך הסכם בין שותפי האמנה לביטחון משותף.
כוח ההגנה של ארצאך(אנ') היא מיליציה שהקימה ארמניה בשטחנגורנו קרבאך, והם אגף בלתי רשמי בכוחות המזוינים של ארמניה. על אף כיבוש החבל בידי אזרבייג'ן והצהרות על פירוק, הכוח ממשיך לפעול[דרושה הבהרה] במלחמת גרילה בשטח, בעוד חלק אחר פועל משטחי ארמניה.
בתקופתברית המועצות, בשטח הרפובליקה הסובייטית נבנתהתחנת הכוח הגרעינית מצאמור. היא נסגרה לאחר רעידת האדמה בשנת1989. בעקבות המחסור בחשמל, הממשל הארמני החליט לחדש את פעילות התחנה והיא הופעלה מחדש בשנת1995. תחנת כוח זו מייצרת כשליש מסך כל ייצור החשמל במדינה.
באפריל2008 חשפה ארמניה נתונים רשמיים אודות אוצרות הטבע שלה ומיקומם. לפי נתוני המכון הגאולוגי הארמני, בשטח המדינה מצויים 26 מכרות של מתכות, בהן זהב, כסף, נחושת,אלומיניום וברזל. בנוסף ישנן 558 מחצבות של שיש,גרניט וטוף. כמו כן, בארמניה 630 מעיינות מרפא, שב-23 מהם המים טובים לשתייה. השווי הכולל של אוצרות הטבע בארמניה מוערך ב-150 מיליארד דולר.[35]
בשל שיעור ילודה נמוך, בדומה לרובמדינות ברית המועצות לשעבר, אוכלוסיית ארמניה פוחתת משנה לשנה. בשל כך, היא נכנסה לחורף דמוגרפי ומחסור בידיים עובדות. אוכלוסיית ארמניה ירדה מ-3,450,440 נפשות בעת פירוק ברית המועצות ל-2,996,570 בשנת2012, ל-2,963,900 בשנת2021. ממוצע הילודה הוא 1.75 ילדים לאישה. לכיווץ האוכלוסייה השפעות שלהזדקנות האוכלוסייה (עליית הגיל החציוני של המדינה). תוחלת החיים הממוצעת היא 75.2 שנים.
כ-97.9% מאוכלוסיית ארמניה הםארמנים אתניים, כ-1.3% הםיזידים, וכחצי אחוז הם רוסים.
ישנן עדויות לישיבת יהודים באזור ארמניה כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס והם באו לשם או בגלות בבל או עםחורבן בית ראשון וישבו שם כאשר ארמניה הייתה חלק מהאימפריה הפרסית. במאה ה-4 הובסה ארמניה על ידי הצבא הפרסי ורוב היהודים בה נלקחו בשבי. קבוצות יהודיות קטנות ומבודדות נותרו בארמניה עד למאה ה-13–14. במאה ה-19, לאחר סיפוחה של ארמניה לאימפריה הרוסית בהתאם להסכם טורקמנצ'אי (1828), התיישבו בארמניהיהודים גאורגיים ויהודים אשכנזים מרחבי האימפריה הרוסית. כמו כן יושבו בארמניה קבוצה שלסובוטניקים,איכרים רוסים שהתגיירו והוגלו ליישובי הספר של האימפריה. בשנת1970 מנתה אוכלוסיית יהדות ארמניה 1,048 איש ועד לסוףשנות ה-80 (כולל הסובוטניקים) כ-3,000 איש. בשנות ה-90 היגרו רוב יהדות ארמניה (כ-1,800 איש). נכון לשנת2014 מתגוררים בארמניה בבירה ירוואן כ-400 יהודים ומספרם הולך ויורד בכל שנה.
מאז שזכתה ארמניה בעצמאותה ב-1991, רוב המוסלמים שחיים בה הם תושבים זמניים מאיראן וממדינות שכנות אחרות. בשנת 2009, מרכז המחקר Pew העריך כי כ-1,000 איש, (0.03%, מהאוכלוסייה) הם מוסלמים.[36][37]
המסגד הפעיל היחיד בארמניה כיום הואהמסגד הכחול של ירוואן, ששוחזר ונפתח לתפילה בשיתוף פעולה בין שלטונות ארמניה ואיראן, לאחר קריסתברית המועצות.
^מתוך:ברנרד לואיס, "צמיחתה של טורקיה המודרנית" (1962), אצליאיר אורון,הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 181–182
^מתוך: ריאיון עם ברנרד לואיס בעיתוןלה מונד (16.11.1993), אצל יאיר אורון,הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 182–183
^מתוך: ברנרד לואיס, "המזרח התיכון, אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות עד ימינו" (1995), אצל יאיר אורון,הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 183–184
.jpg)
