במיתולוגיה היוונית האֵרינְיות (יוונית: Ἐρῑνύες [ῠ], pl. of Ἐρῑνύς [ῡ]) אואוּמֵנידיות ובפי הרומאים:פוּרִיות (לטינית: Furies), הןאלות הנקם,האנשה נשית של נקם. בהשבעה באיליאדה המעלה באוב "את אלו אשר תחת הארץ מענישים את כל הנשבע לשווא" האריניות הן התגלמות פעולת הקללה העצמית הכלולה בהשבעה (על פי ולטר בורקרט[1] ).
על פי התאוגוניה, האריניות נולדו מתוך דמו שלאורנוס כאשר סורס על ידיקרונוס. לפי גרסה אחרת, מקורן קדום יותר, מניקס - אלת הלילה הקדומה. מספרן לא הוברר, אם כי על פיורגיליוס הן שלוש: "אלקטו" ("הבלתי נלאית", הופיעה באפוס של ורגיליוס - האינאיס), "מגארה" ("הנוטרת"), ו"טיסיפונה" ("הנוקמת רצח").
האריניות צידדו לרוב באמיתות הסדר המקובל. לדוגמה,הרקליטוס טען כילו החליטהליוס להטות את השמש ממסלולה בשמיים, הן היו מונעות זאת ממנו. הן נתפשו כתובעות של בני התמותה אשר הפרו את החוקים ה"טבעיים". תשומת לבן של האריניות הופנתה בעיקר לאותם בני תמותה ששברו קשרי משפחה על ידי רצח אב, רצח אח ומעשי רצח אחרים בתוך המשפחה. מקובל היה להאמין כי אין לבני אנוש זכות להעניש פשעים אלו וכי יש להותיר את הענישה בידי האריניות.
האריניות קושרו עםנמסיס כאוכפות איזון צודק בענייני אנוש. האלהניקה מילאה תפקיד דומה - מביאת ניצחון צודק.
בעיתות בהן לא עסקו ברדיפת קורבנותיהם על פני האדמה, האריניות שכנו בטרטרוס שבשאול, שם עינו את נשמות הארורים.
האריניות מוכרות בעיקר בשל סיפור רדיפתן אתאורסטס בשל רצח אמוקליטמנסטרה, כפי שמסופר באורסטיאה מאתאייסכילוס. אורסטס התפלל לאפולו כיוון שאפולו הוא שהורה לו לרצוח את רוצח אביו,אגממנון, וכפי שהסתבר - הייתה זו אמו שרצחה את אביו. בהתערבותאתנה הפכו האריניות ל"אומנידיות" ("מיטיבות"), נוטות חסד, כפי שכונו בהיבטים המועילים שלהן.
חוקרים סבורים כי השם "אומנידיות" לא נועד מלכתחילה לציין את ההיבטים המועילים שלהן, אלא היהלשון נקייה, כדי להימנע מחרון אפן עקב קריאה בשמן האמיתי. הטאבו על השמעת שמן של נפשות על טבעיות כלל גם אתפרספונה. לטאבו זה יש מקבילים בתרבויות רבות, ביהדות למשל קיים טאבו על הזכרתשמו המפורש שלאלוהים (יהוה). האריניות הוכרו גם בשמות "סֶמְנַאִי" ("המכובדות"), "פּוׁטְנִיאַאֶה" ("האיומות"), "מנִיאַאֶה" ("השגעונות"), "פְּרַקְסִידִיקַאֶה" ("הנקמניות").
מיתוס נוסף מספר כי האריניות הכו באלם את קסנתוס, סוסו הקסום שלאכילס, על שגער באכילס.
הפוריות (בשמן הרומאי), או "דִירַאֵה" ("האיומות") גרמו לקורבנותיהן לצאת מדעתם, ובשל כך נגזרה משמן המילה הלטינית furor - שיגעון.
ספרו שלג'ונתן ליטל, "נוטות החסד", שואב את שמו מכינוין של האריניות. גיבור הספר, בדומה לסיפורי המיתולוגיה היוונית, הורג את אמו ואביו החורג.
האסטרונוםמקס וולף קרא לשלושה אסטרואידים שגילה על שמותיהן: האסטרואיד464 Megaira(אנ') נקרא על שם מגארה[2], האסטרואיד465 Alekto(אנ') נקרא על שם אלקטו[3] והאסטרואיד466 Tisiphone(אנ') נקרא על שם טיסיפונה.[4]. האסטרואיד889 Erynia(אנ') נקרא על שם האריניות באופן כללי.
_-_Google_Art_Project.jpg)
