אראגון (בספרדית ואראגונית:Aragón, בקטלאנית:Aragó) היאקהילה אוטונומית בצפון-מזרחספרד. היא גובלת בצפון בצרפת, במזרח בקטלוניה, בדרום בוולנסיה ובמערב בקסטיליה-לה מנצ'ה,קסטיליה ולאון,לה ריוחה ונווארה. היא הקהילה האוטונומית הרביעית בגודלה בספרד, עם שטח של 47,719 קמ"ר.
עמק האברו היה מיושב עוד בתקופה הפלאוליתית. בתקופה הנאוליתית היו בו כפרים שלהתרבות הקלטיברית; נמצאומטבעות מתקופה זו ועדויות לחקלאות מפותחת.
לאזור לא נודעה חשיבות רבה בתקופה הרומית. האוכלוסייה המועטה התרכזה בשלושה יישובים: Cesar Augusta (סרגוסה של היום), Osca (וסקה) ו-Bilbilis Augusta (קלייטוד).
בשליש הראשון שלהמאה ה-8 האזור נפל לידי המוסלמים ללא התנגדות. המוסלמים כיבדו את מנהגיהם של המקומיים ואת דתם. עם התפוררותה שלחליפות קורדובה נוצרו באזור ממלכותטאיפה; החשובה מביניהן הייתה זו של סרגוסה.
ערך מורחב –ממלכת אראגון
,כתר אראגון
אזור הפירנאים לא נכבש לגמרי בידי המוסלמים, ובמאה ה-8 הפרנקים נכנסו לחלל שהותירו המוסלמים. מרכזם היה בעיר חאקה (Jaca) באזור נהר אראגון, שעל שמו נקראה הרוזנות שהקימו. בשנת925 סופחה רוזנות אראגון לממלכת נווארה. כשמתסנצ'ו השלישי מלך נווארה בשנת1063 הוקמה ממלכת אראגון כישות עצמאית. במאה השנים הראשונות לקיום ממלכה ריכזו מלכי אראגון את מאמציהם בגירוש המוסלמים מספרד.
ממלכת אראגון התאחדה עם רוזנותברצלונה בשנת1169, כאשר עלה לשלטוןאלפונסו השני, שהיה נשוי לבתו של רוזן ברצלונה. בתקופה זו הושלמה הרקונקיסטה (הכיבוש הנוצרי) של חבל אראגון. מלכי אראגון לא הסתפקו בכך, והמשיכו לכבוש שטחים מוסלמיים בספרד, ולפתח את כוחם הפוליטי והמסחרי באגןהים התיכון. בשיאה כללה האימפריה שבנו אתסיציליה,סרדיניה,קורסיקה,האיים הבלאריים ונאפולי (וכן בתקופה מסוימת אתדוכסות אתונה), בנוסף לשטחים בספרד ובצרפת. למרות שמה, מרכזה של האימפריה היה דווקא בקטלוניה העשירה, ולא באראגון גופא, שנשארה ענייה ונחשלת.
במהלךהמאה ה-15, עם נישואיהם שלפרננדו השני מאראגון ואיסבלה מקסטיליה, הגיע למעשה סופה של ממלכת אראגון כישות עצמאית. מידת האוטונומיה של האזור השתנתה ממלך למלך. בשנת1591 ניסו אצילי האזור למרוד בפליפה השני, אך המרד נכשל והאוטונומיה צומצמה. בעקבותמלחמות הירושה הספרדית בתחילתהמאה ה-18 בוטלה לחלוטין האוטונומיה של אראגון.
המאה ה-18 הייתה תקופה של צמיחה כלכלית וגידול באוכלוסייה. צמיחה זו התרכזה בחקלאות בלבד, על אףהמהפכה התעשייתית. עובדה זו גרמה להדלדלות כלכלית הדרגתית, ובראשית המאה ה-20 אראגון הייתה שרויה בפיגור כלכלי ומגמת ההגירה השלילית הלכה והתגברה. מצב זה הוביל להקמתן של קבוצותאנרכיסטיות, שבאו לידי ביטוי בתקופתמלחמת האזרחים.
מבחינה טופוגרפית אראגון מתחלקת לשלושה: החלק המרכזי של רכס הפירנאים בצפון, מישור האברו במרכז, והרי הסיסטמה איבריקו בדרום.
הפירנאים של אראגון הם הגבוהים ביותר ברכס, ובכלל זה אנטו (Aneto), הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הפירנאים, בגובה 3,404מטר.
האקלים נגזר מהמבנה הטופוגרפי: באזור הפירנאי יש אקלים הררי קר והרבה משקעים (בין 1,000 ל-2,000 מילימטרמשקעים בשנה), בעמק אקלים ים תיכוני-יבשתי (בסביבות 24 מעלות צלזיוס בקיץ ו-6 מעלות בחורף), ובהרים הדרומיים שוב קריר יותר.
באראגון יש כ-1,220,000 תושבים. צפיפות האוכלוסייה היא במקום לפני האחרון בספרד: 25 תושבים לקילומטר רבוע, לעומת 79 בכל ספרד. רוב האוכלוסייה מתרכזת בעמק האברו, ובעיקר בסרגוסה. אזורי ההרים כמעט ריקים, ובזמן האחרון גם מעט הכפרים ששכנו שם הולכים וננטשים. המהגרים מהכפרים מגיעים בעיקר לעיר סרגוסה או לקטלוניה וולנסיה הסמוכות.
אראגון מורכבת משלושהמחוזות:סרגוסה,טרואל (Teruel) ווסקה (Huesca). במחוז סרגוסה שוכנים 80% מתושבי אראגון, מתוכם 640,000 תושבים (יותר מ-50%) בעיר סרגוסה עצמה. המחוזות הנוספים דלילים ויש בהם מגמה של הגירה. הערים המרכזיות בהם קטנות: בווסקה יש כ-48,000 תושבים ובטרואל 32,000. מבין הערים האחרות ראויה לציון קלטיוד (Calatayud) בעלת ההיסטוריה הארוכה, שבה כ-20,000 תושבים.
השפה הרשמית היחידה באראגון היא הספרדית. בניב האראגוני של הספרדית משולבים אלמנטים מהשפה האראגונית (שדובריה מכנים Fabla).
השפה האראגונית עצמה עדיין מדוברת בפרובינציית וסקה, וגם בכפרים אחדים ביתר הפרובינציות.
ברצועה המזרחית של אראגון (La Franja de Aragón) יותר מ-90% מהאוכלוסייה דוברתקטלאנית (זה האחוז הגבוה ביותר מבין כל האזורים שבהם מדוברת השפה). עם זאת, מאבקם של תושבי הרצועה להפוך את הקטלאנית לשפה רשמית לא נשא פרי.
