

אצבע הגליל היא אזור גאוגרפי בצפון-מזרחישראל.
האזור כולל אתעמק החולה ורצועה מזרחית מהרי נפתלי שלהגליל העליון. גבולות האזור: במערב ובצפוןגבול ישראל-לבנון, במזרחרמת הגולן ונהר הירדן, ובדרום קו דמיוני ביןקיבוץמלכיה במערב לגונן במזרח.
אצבע הגליל היא שלוחה שלהגליל העליון הישראלי ועמק החולה, שצורפה לשטחהמנדט הבריטי על ארץ ישראל בשנת1924, בהסכם בינו לבין המנדט הצרפתי עלסוריה ולבנון, בין השאר בעקבות ייסוד היישוביםמטולה,תל חי וכפר גלעדי באזור. כינויה ניתן לה בשל צורתה הצרה והמוארכת, כמעין אצבע יבשה הפולשת לתחום לבנון.
עם כיבוש רמת הגולן, הר דוב והחרמון במלחמת ששת הימים, שונה משמעותית הגבול הצפון מזרחי של מדינת ישראל. אף על פי שהאזור הגאוגרפי של אצבע הגליל נשאר כשהיה, במפות של מדינת שהודפסו החל משנת 1968, לא ניתן היה להבחין ב"אצבע הגליל" כמאפיין בולט בקצה הצפוני של המפה, כפי שהיה ניתן במפות שהודפסו טרם המלחמה. אף על פי כן גם עשורים רבים אחר כך, נשאר הביטוי אצבע הגליל שגור אצל ישראלים רבים.
עם תחילתה של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, החלה הקמת יישובים בגליל, לרבות באצבע הגליל, שם הוקמו מטולה, כפר גלעדי ותל חי.מאורעות תל חי סימלו בראשית תקופת המנדט את מאבקם של הערבים נגדיהודים על ארץ ישראל במהלךמאורעות תר"פ. בעקבות המאורעות, נערכו דיונים דיפלומטיים ביןבריטניה לצרפת, ובסופם נכלל השטח בתחוםהמנדט הבריטי כחלק מקביעתו הסופית של הגבול בשנת1924, בשונה מהסכם סייקס–פיקו משנת1916, שלפיו נועד להיכלל בתחוםהמנדט הצרפתי.
בשנות ה-30 וה-40, הוקמו באזור קיבוצים ומושבים על מנת ליצור ריכוז התיישבות שיבטיח את השליטה בו, והאזור אכן נכלל בשטח המדינה היהודית בתוכנית החלוקה.
במהלךמלחמת העצמאות, לאחר כיבושצפת, ב-10 במאי1948, הפעיל הפלמ"ח "תעמולת לחש" – שמועה שהופצה בקרב הכפריים הערבים ולפיה כוח רב של יהודים עומד לפשוט על העמק ולבער את הכפרים הערביים. תעמולה זו צלחה, וחלק ניכר מהכפריים נמלט מאימת הצבא.[1]
לאחר קום המדינה הוקמו באצבע הגליל מספר יישובים נוספים, בהם העירקריית שמונה. עד כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים ספג האזור פגיעות קשות מצדסוריה. בשנים שלאחר מכן הוא נפגע לא אחת מכיוון לבנון, הן בחדירות מחבלים והן בהתקפותקטיושות ומרגמות.
מאז הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת2000, וביתר שאת לאחרמלחמת לבנון השנייה ב-2006, החל ארגוןחזבאללה להעלות דרישות טריטוריאליות לאזור תוך שימוש בשמות הכפרים הערביים שהיו בסביבה, חלק מ"שבעת הכפרים"[2].

ההתיישבות היהודית המתחדשת בצפוןהגליל העליון שראשיתה בסוף המאה ה-19, ולימים נודעה בשם "אצבע הגליל", התעבתה במהלךמלחמת העולם הראשונה. לאחר נפילתהאימפריה העות'מאנית,הסכם סייקס–פיקו ייעד את אצבע הגליל להיות תחת השפעה צרפתית. בפועל, לאחר שהכוחות הבריטים נסוגו האזור בראשית 1919, הצרפתים לא קיימו בו נוכחות צבאית מתמדת, הלאומנים הסורים שאפו לספחו לממלכה הערבית של סוריה ושבטים מקומיים גם הם בחשו בקדירה. לאור זאת האזור הפך לשטח הפקר ומריבה עד לסימונו הסופי של הגבול –הסכם ניוקומב-פולה מ-1924 והוא התוואי המוכר כיום כגבול הבינלאומי ביןישראל,סוריה ולבנון.
באצבע הגליל חיים כ־50,000 תושבים[דרוש מקור] בצורות יישוב שונות: עיר, קיבוץ, מושב ומושבה. הבעיות שהתושבים מתמודדים איתן הן בעיות המאפיינותפריפריה גאוגרפית.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|