| לידה | 19 בספטמבר1944 (בן 81) תל אביב,פלשתינה (א"י) | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | ישראל | ||||||
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב | ||||||
| תקופת פעילות | 1962–1987 (כ־25 שנים) | ||||||
| מפלגה | מפלגת העבודה הישראלית | ||||||
| סיעה | ישראל אחת,העבודה-מימד,העבודה-מימד-עם אחד | ||||||
| www | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| תפקידים נוספים | |||||||
| שירות צבאי | |||||||
| השתייכות | |||||||
| דרגה | |||||||
| 1962–1987 (כ־25 שנים) | |||||||
| תפקידים בשירות | |||||||
| |||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
| מבצע יונתן | |||||||
אפרים סנה (נולד ב-19 בספטמבר1944) הוא איש ציבורישראלי, כיהן כחבר הכנסת מטעםסיעת העבודה-מימד,רופא במקצועו. כיהן כשר הבריאות,שר התחבורה וסגןשר הביטחון. ב-2008 פרש ממפלגת העבודה והקים אתמפלגת ישראל חזקה, שלא עברה אתאחוז החסימה. סנה הואתת-אלוף במילואים בצה"ל, והיה בעבר מפקדיחידה 669.
אפרים סנה נולד בתל אביב למשה סנה (במקור קליינבוים), שהיה ראש המטה הארצי שלההגנה וחבר הכנסת מטעםמפ"ם ומק"י ולד"ר חנה (ניוטה) לבית ויינברג. למד בבית חינוך לילדי עובדים ובתיכון עירוני א'.
סנה שירת בנח"לבגרעין מתנועתבנק"י בקיבוץיד חנה בשנים1962–1964. למדרפואה בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר שלאוניברסיטת תל אביב, והתמחה ברפואה פנימית. עם סיום לימודיו חזר לשירות סדיר כרופא גדודי, ואחר כך רופא חטיבתי בחטיבת הצנחנים. במלחמת יום הכיפורים פיקד עלפלוגת הרפואה החטיבתית של הצנחנים בקרב החווה הסינית ובקרבות ממערב לתעלת סואץ. כמו כן פיקד על צוות הרפואה במבצע אנטבה[1].
בהמשך שירת כרופא גדודי בגדוד 890 שלהצנחנים והשתתף בזיהוי ופינוי ההרוגים באסון הנ"ד[2]. לאחר מכן מונה כמפקדהיחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669)[3]. תחת פיקודו לקחה היחידה חלק בפשיטות ומארבים בלבנון[4]. לאחר מכן החליף אתמאיר דגן בפיקוד עלאד"ל -רצועת הביטחון בדרום לבנון. בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כראשהמנהל האזרחי ביהודה ושומרון, וסיים את שירותו הצבאי בדרגתתת-אלוף. בתפקידו האחרון החל לקיים קשרים עם אנשיאש"ף בשטחים באישורו של שר הביטחוןיצחק רבין וסגן ראש הממשלהשמעון פרס.
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל ב-1964, היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית וסייע בתחום הארגון בבחירות לכנסת השישית ב-1965[5]. בדצמבר1987, עם שחרורו משירות הקבע, הצטרף למפלגת העבודה ושאף להתמודד לכנסת כבר בבחירות של שנת 1988 אולם הדבר נמנע ממנו על ידי אנשי המפלגה, שלא שיבצו אותו ברשימה בטענה שהוא חסר ותק מספיק כחבר מפלגה. בשנים1988–1994 ביצע שליחויות מדיניות, בעיקר מול ההנהגה הפלסטינית מאש"ף.
תמך ביצחק רבין בהתמודדותו על ראשות מפלגת העבודה בשנת1992 ועמד בראש מטה ההסברה שלובבחירות המקדימות. באותה שנה נבחר לכנסת, וכיהן ברציפות עד מאי 2008. בשנת1994 התמנה לשר הבריאות במקוםחיים רמון, היה לרופא הראשון שכיהן בתפקיד זה, וכיהן בו עד לאחרהבחירות ב-1996. במהלך כהונתו היה אחראי על הבראתקופת חולים כללית ממשבר שכמעט הוביל לקריסתה. הוא העביר אתחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהבטיח לראשונה כי כל אזרחי ישראל ייהנו מביטוח בריאות מקיף ומלא ודאג ליישומו. אחרי כישלונו של שמעון פרס מולבנימין נתניהו בבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה ב־1996,התמודד על ראשות מפלגת העבודה מולאהוד ברק,יוסי ביילין ושלמה בן עמי, וקיבל את מספר הקולות הנמוך ביותר, 6% מהקולות בלבד. הפרשנים תיארו אותו כמי שלא הצליח להתגבר על תדמיתו האפורה.
לאחר ניצחון אהוד ברק בבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה ב־1999 והקמתממשלת ישראל העשרים ושמונה מונה לסגן שר הביטחון. במהלך כהונתו בלט בהתנגדותו ליציאה מדרום לבנון, אם כי השלים עימה בעקבות החלטתו של ראש הממשלה. לאחרהבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב־2001 מונה לשר התחבורה בממשלת שרון, וכיהן בתפקיד זה עד לפרישת מפלגתו מהקואליציה ב-2 בנובמבר2002. במהלך כהונתו הוכנהתוכנית החומש של רכבת ישראל.
ב-2005, בעקבות בחירתו של ח"כאיתן כבל למזכ"ל מפלגת העבודה, מונה אפרים סנה לתפקיד יו"ר סיעת העבודה בכנסת.
ב-30 באוקטובר2006 אישרהממשלת אולמרט את מינויו של סנה בשנית לתפקיד סגן שר הביטחון, במקביל לצירופו שלאביגדור ליברמן לממשלה. עם פרוץמלחמת לבנון השנייה התנדב לשירות מילואים בגבול הצפון כרופא בחטיבת הצנחנים. לאחר המלחמה, בעקבות הטיפול הלקוי בעורף, הקים אתרשות החירום הלאומית ובמהלך כהונתו עסק בשיפור היחסים עםהרשות הפלסטינית. ב-18 ביוני2007, עם כניסת אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון במקוםעמיר פרץ, חדל סנה מלכהן כסגן שר[6]. הוא לא מונה לתפקיד בשנית, והוחלף במתן וילנאי, ככל הנראה על רקע יחסיו העכורים עם ברק והעובדה שתמך בעמיר פרץ בהתמודדות לתפקיד יו"ר המפלגה.
ב-25 במאי2008 הודיע על פרישה ממפלגת העבודה והתפטרותו מהכנסת, על מנת להקים מפלגה בהנהגתו שתיקרא "ישראל חזקה". לדבריו אז,”למפלגת העבודה אין כוח להיחלץ מן המשבר שהיא נתונה בו וגם ליו"ר ברק יש חלק בכך. המערכת הפוליטית איבדה את אמון הציבור ויש לקום לאנשים חדשים”[7]. יממה לאחר מכן הניח על שולחנה שליושבת ראש הכנסת,דליה איציק מכתבהתפטרות.
לסנה הצטרפו חברי הכנסת לשעברמיכאל בר-זוהר ממפלגת העבודה, ואראלה גולן ממפלגת חץ (מפלגה של פורשישינוי).
"ישראל חזקה" תמכה במדיניות של רווחה עם כלכלה מודרנית, בה הממשלה אחראית לרווחת האזרח בכל התחומים: חינוך, בריאות, סיעוד,פנסיה, שכר מינימום. המפלגה תומכת בחיזוק עליונותה הצבאית של ישראל מול כל האיומים באזור, בדגש על סיכולהאיום האיראני. "ישראל חזקה" קראה לסיוםהסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיסשתי מדינות לשני עמים. כמו כן, המפלגה תומכת בשימור ארץ ישראל ונופה, איכות הסביבה, המים והאוויר.
מצע המפלגה נכתב על ידי 60 כותבים מתנדבים מרחבי הארץ ומתחומי מומחיות שונים. במסיבת העיתונאים שבה הוצג המצע, אמר סנה כי בחן את סיבת שקיעתן של מפלגותד"ש,הדרך השלישית,צומת ושינוי ומצא כי לא הייתה למפלגות הללו השקפה מגובשת בנושאים רבים. סנה טען כי בניגוד למפלגות שמנה, מצע מפלגתו מתמקד בכל תחומי החיים: כלכלה וחברה, חינוך, בריאות, דיור ושיכון, ביטחון הפנים ואכיפת החוק, שיפור השירות הציבורי, עלייה וקליטה, זכויות אדם, דת ומדינה,תחבורה,איכות הסביבה, אנרגיה ותשתיות, חקלאות וביטחון.
בחירות פנימיות למפלגה התקיימו ב-10 בדצמבר2008. הבחירות התקיימו, לראשונה בישראל, ברשת האינטרנט, והושג בהןאחוז הצבעה של 92.7% מבעלי זכות ההצבעה[8].
מתוך רשימת המתמודדים שהתפרסמה באתר המפלגה נבחרו האנשים הבאים:[דרוש מקור]
המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת ה-18, קיבלה 6,722 קולות (0.2% מהקולות) ולא עברה אתאחוז החסימה. המפלגה לא השתתפה במערכות הבחירות שלאחר מכן.
בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב במקום ה-116 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.
אפרים סנה גר בהרצליה, נשוי ואב לשתיים.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|