-Aflatoxin_B1_Structural_Formulae_V.1.svg) | |
| מבנה כימי של אפלטוקסין | |
| מספר CAS | 1402-68-2 |
|---|---|
| LD50 | 2 מיליגרם לקילוגרם, 0.6 מיליגרם לקילוגרם, 5 מיליגרם לקילוגרם |
אפלטוקסינים (באנגלית:Aflatoxins) הם קבוצה של שישהרעלנים: AFB1, AFB2, AFM1, AFM2, AFG1, AFG2 השייכים לקבוצת המיקוטוקסינים(אנ')[1] המיוצרים על ידיעובשים בתנאי עקה סביבתיים. המטבוליטים של האפלטוקסינים בעלי רעילות לגוף האדם. הם משפיעים על התכונות האפיגנטיות של התאים ובעלי תכונות קרצינוגניות.[2]
האפלטוקסינים מיוצרים על ידי עובשים השייכים לסוג אספרגילוס(Aspergillus) בשל יכולתם ליצר אפלטוקסינים וקרויים בשל כך עובשים אפלטוקסינוגניים.[3] שלושה מינים של עובשי אספרגילוס מסוגלים ליצר אפלטוקסינים:Aspergillus novius,Aspergillus flavus ו-Aspergillus parasiticus. בחצי כדור הארץ הדרומי נפוץ המיןAspergillus australis. מינים אלה מצויים בקרקע ועל צמחים מסוגים שונים, ומפתחים את הרעלנים בתנאי עקה של יובש וטמפרטורות גבוהות יחסית, שהייה של גרעינים בסביבת 50oC, לחות יחסית של מעל 90% ותכולת מים בגרעינים בין 13-20. סביבת עקה סביבתית מעודדת יצירת אפלטוקסינים על ידי העובשים[4], ומושפעת מתנאי אחסון בלתי מפוקחים של תוצרת חקלאית המתבטאת באוורור לקוי ומאפשר תנאי לחות יחסית לקויה. שימוש בכלי אחסון לא מתאימים אף הוא יכול לגרום לתנאי אחסון לא נאותים. קטיף בעונות הגשם מאפשר אף הוא תנאי לחות יחסית ולחות גרעינים המאפשרת התפתחות אפלטוקסינים.[5]
הרעלנים עלולים להימצא במוצרי יסוד, כגון: חיטה, שעורה, תירס, זרעי כותנה, דוחן, בוטנים, אגוזים,קסבה, אורז, קפה, קקאו ותה ובמגוון תבלינים. כאשר חומרי הגלם עוברים עיבוד תעשייתי, האפלטוקסינים חודרים לשרשרת המזון של בני אדם ובעלי חיים. הזנת בעלי חיים במזון(אנ') המזוהם באפלטוקסינים היא מקור לאפלטוקסינים במוצרי מזון שונים. האפלטוקסינים מועברים למוצרים מוגמרים מהחי: ביצים, מוצרי חלב, בשר ודגים ומשך למוצרים מוגמרים המגיעים על שולחנו של האדם.[6]
האפלטוקסינים הם רעלנים בעלי רעילות גבוהה ובעלי עמידות אפלטוקינים לטמפרטורות גבוהות ולכן, טיפוליםתרמיים אינם יכולים לפתור את בעיית הזיהום באפלטוקסינים. ילדים פגיעים במיוחד לאפלטוקסין, בגלל גרימתמומים, עיכוב בהתפתחות, נזקים לכבד וסרטן הכבד.[7] למבוגרים עמידות גבוהה יותר לחשיפה בהשוואה לילדים אך גם אוכלוסייה זו נמצאת בסיכון. לא התגלהמין בעל-חי החסין לאפלטוקסינים אפלטוקסינים הם בין החומרים המסרטנים ביותר. לאחר חדירה לגוף, הם יכולים לעבורשינויים מטבולים בכבד לחומרי ביניים, כגוןאפוקסיד(אנ'), או לעבור תהליך שלהידרוקסילציה ההופך את האפטלטוקסין לפחות מזיק. רמת הרעילות של האפלטוקסינים השונים היא:
G2 < M2 < G1 < M1 < B1.[8]
בתקנות בריאות העם שפורסמו על ידי משרד הבריאות[9] בשנת 1996 נקבע שהרמות המרביות המותרות של סך כל האפלטוקסינים: B2, B1, G1, G2 יכול להגיע עד 15 מיקרוגרם לק"ג (ppb) במוצרי מזון שונים, מתוכם אפלטוקסין B1 אינו יכול להוות יותר מ-5 מיקרוגרם לק"ג. כמו כן, נקבעו הרמות המרביות של אפלטוקסין M1 בחלב ואבקת חלב של עד 0.05 מיקרוגרם לק"ג, בהתחשב בטוקסיות הגבוהה של אפלטוקסין זה ובהתחשב בעובדה שהצרכנים הגדולים בחלב ואבקת חלב המשמש להכנת תחליפי חלב, הם תינוקות וילדים. תקנות אלה אף מחמירות יותר מתקנות ה-FDA[10] המתירה רמות מרביות של סך כל האפלטוקסינים B2, B1, G1, G2 עד 20 מיקרוגרם לק"ג מוצר. קיימת חקיקה בין לאומית נרחבת של Codex Alimentarius, השוק האירופי EU -European Union Commission Regulation (EC) No 1881/2006 ורשות המזון של ארצות הברית The Food and Drug Administration (FDA) United States
