 | |
| לידה | 18 בינואר1938 (בן 87) אדמונטון,הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| ענף מדעי | סוציולוגיה, ספרות מדע פופולרי, ספרות מדעית,סוציולוגיה פוליטית, ייעוץ פסיכולוגי |
| השכלה |
|
| תפקיד | חבר בית הלורדים (16 ביוני 2004) |
| מפלגה | מפלגת הלייבור |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אנתוני גידנס (באנגלית:Anthony Giddens; נולד ב-18 בינואר1938) הוא מדען חברהבריטי, שתחומי עיסוקו נעים על פני הכלכלה, הסוציולוגיה ומדע המדינה. פיתח אתתאוריית הסטרוקטורציה.
גידנס נולד וגדל בלונדון במשפחה ממעמד הביניים. הוא היה הראשון ממשפחתו שהלך ללמוד באוניברסיטה. גידנס קיבל אתהתואר האקדמי הראשון שלו מאוניברסיטת האל ב-1959, בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. ב-1961 החל לעבוד באוניברסיטת לסטר, שם לימדפסיכולוגיה חברתית. ב-1969 החל לעבוד באוניברסיטת קיימברידג'. הוא עבד שם במשך שנים רבות וקודם לדרגתפרופסור ב-1987. ב-1997 הוא נעשה למנהל שלבית הספר לכלכלה ומדע המדינה הלונדוני עד2003, וחבר בוועדה המייעצת במוסד למחקרמדיניות ציבורית. כמו כן, הוא ייעץ לראש ממשלת בריטניה לשעברטוני בלייר.
ביוני2004 ניתן לגידנס מושב בבית הלורדים לכל ימי חייו כ"ברון גידנס", והוא משמש שם נציג שלמפלגת הלייבור הבריטית.
בשנת 2008 השליםסייף אל-אסלאם קדאפי, בנו השני של שליט לוב קדאפי, תוארדוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון. במקביל לקבלת התואר, תרם סיף אל-אסלאם קדאפי 1.5 מיליון ליש"ט לבית הספר לכלכלה. הפרשה, המכונה"שערוריית בית הספר לכלכלה של לונדון-קדאפי"(אנ'), שפרצה עם גילוי הזיקה הזאת בין הענקת התואר לקבלת התרומה, נקשרה, בין היתר, גם לשמו של גידנס[1].
השאיפה של גידנס היא לעצב מחדש את התאוריה החברתית ולבחון מחדש את הבנת ההתפתחות של המודרניות. כתב 34ספרים שתורגמו ל-29שפות.
תפיסתו החברתית-פוליטית באה לידי ביטוי מובהק בספרו, "הדרך השלישית" (ידיעות אחרונות, 2000). בחיבורו מנתח גידנס את שקיעתו של השמאל האירופאי בסוף שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים, עם עלייתן של ממשלות ימין כדוגמת ממשלתה שלמרגרט תאצ'ר בבריטניה ועלייתם של הרפובליקנים לשלטון בארצות הברית עם ניצחונו של הנשיארונלד רייגן. לטענתו נפילתו של השמאל נובעת מכך שהוא המשיך להחזיק בתפיסה דוגמטית המפרידה באופן דיכוטומי בינו לבין תפיסות ימניות הכוללות בין היתר: הקטנה של המגזר הציבורי,הפרטה והתייעלות. לדידו של גידנס ההפרדה הברורה בין שתי הגישות מקשה על השמאל להתאים את עצמו למציאות המשתנה. מתוך כך על מנת לחזור לשלטון על השמאל לאמץ גישה משלבת בין שמאל כלכלי לימין כלכלי. כלומר, הפרטה הנתמכת ברגולציה או הקטנתהמגזר הציבורי והגדלתהחברה האזרחית המספקת שירותי רווחה וכו'. שיטתו הפוליטית התרה אחר "שביל הזהב" של הפוליטיקה הכלכלית השפיעה רבות על מפלגותסוציאל-דמוקרטיות באירופה, וסייעה להן לכבוש את השלטון בראשיתשנות ה-90 של המאה ה-20. השפעתו ניכרה בין היתר עלגרהרד שרדר, מנהיגהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה וקנצלר גרמניה לשעבר והייתה לרעיון הפוליטי שהוביל את גישתו הכלכלית-חברתית של ראש מפלגת הלייבור בבריטניה, טוני בלייר. מנהיגים פוליטיים מחוץ לאירופה שהושפעו מתפיסותיו הםנשיא ארצות הבריתביל קלינטון, ראש ממשלתקנדהקווין ראד. בישראל, הושפע מגישתו ראש הממשלה לשעבר,אהוד ברק. מבקרים כדוגמת,דייוויד הארווי, טוענים שגידנס מייצג עמדה של ימין כלכלי המתכסה ברטוריקה סוציאל-דמוקרטית שכל תכליתה היא לאפשר את קיומו של הסדר הכלכלי-חברתי הקיים, תוך הקניית אשליה שלסולידריות חברתית.
במחקריו, עוסק גידנס בשאלות של גיבוש זהות אינדיבידואלית וקולקטיבית, ובוחן את האופן שבו מנגנונים חברתיים שונים מבנים את זהותו של הפרט בהתאם לזמן ולמקום. לפי גידנס, בחברה הפוסט-מסורתית,זהות עצמית אינה מולדת או קבועה; היא נעשית לפרויקט רפלקסיבי – הפרט בוחן את עצמו ואת האופן שבו הוא מבנה את זהותו באופן מתמיד אל מול התמורות החברתיות המשתנות. גיבוש הזהות העצמית היא משימה שאנו עובדים עליה כל הזמן וחושבים עליה. אנו יוצרים, שומרים ומחדשים סדרה שלנרטיבים ביוגרפיים – הסיפור של מי אנחנו, ואיך הגענו לאן שאנחנו עכשיו.
גידנס טוען כי יחסים אינטימיים עברו תהליך של "דמוקרטיזציה", כך שהקשר ביןבני זוג – אפילו בתוך מערכתנישואין – כבר אינו קשור לחוקים חיצוניים או ציפיותחברתיות, אלא הוא מבוסס על הבנה פנימית בין שני אנשים – קשר שלאמון שמבוסס עלתקשורת רגשית. כאשר הקשר הזה מפסיק להיות קיים, ישנה מוכנות בחברה המודרנית לנתק את הקשר. לפיכך ישנה "דמוקרטיה ברגשות שבחיי היום-יום".
בספרו "הדרך השלישית - תחייתה של הסוציאל-דמוקרטיה" הוא קורא לשלב את הטוב שבשני העולמות:כלכלת השוק והכלכלה הממשלתית המתוכננת. הוא מציע השקעה בחינוך והכשרות מקצועיות במימון המדינה, לצד עידוד תחרותיות, הקפדה על ריסון תקציבי והבטחתאינפלציה נמוכה. גולת הכותרת של ספרו זה היא בקריאה לכינונה מחדש של הקהילה כגורם חברתי מאזן בין האזרח למדינתו ובין הפרט לציבור הרחב.
גידנס תוהה כיצד נוצר ומשתמר סדר חברתי מסוים; שורש הפתרון הוא בהבנה כי המבנים החברתיים, כמו העבדות, הבירוקרטיה, המשפחה והפרלמנט הם, מצד אחד, תוצאתהתנהגותם של פרטים חברי קולקטיב, אך מצד שני הם גם אלה המכתיבים את דפוסי התנהגותם של הפרטים האלה. כל התנהגות על פי כללים של מבנה חברתי כלשהו היא בעת ובעונה אחת גם תרומה לשכפולם של כללי המשחק שלו או ביצירתם.פעילות זו מתבצעת בידי סוכני המרכז, כלומר, הפרטים בחברה המודעים למעשיהם ויכולים להסבירם ולנמקם. אמנם הסוכנים הם תוצרים שלתרבות, של מבנה חברתי, של חינוך ושלאמונות וערכים שהפנימו, אך יש ביכולתם גם להציג פירוש עצמאי לערכים האלה ולתרגמם למעשים.
אנתוני גידנס, דף שער בספרייה הלאומית
אנתוני גידנס, במסד הנתונים הקולנועייםIMDb(באנגלית)
