אנטימון (Antimony,לטינית: Stibium) הואיסוד כימי מסדרת המתכות למחצה שסמלו הכימי Sb ומספרו האטומי 51.
אנטימון הוא מתכת לבנה-כסופה, שבירה בעלת הולכה חשמלית ותרמית נמוכות. אנטימון נתקף על ידיחומצותוהלוגנים. בדומה למים, ישנןסגסוגות אנטימון שמגדילות את נפחן בקירור.לאנטימון ארבע צורותאלוטרופיות.
הדרישה לאנטימון בתעשיית המוליכים למחצה גוברת, מכיוון שהוא חיוני בייצורדיודות, גלאיתת אדוםומוצרים נוספים. השימוש החשוב ביותר של אנטימון הוא בסגסוגת, כאשר הוא מגביר את קשיחותה וכוחה שלעופרת בסוללות.שימושים נוספים:
- לתרכובות אנטימון (תחמוצות, סולפידים) תפקיד בייצור חומרים חסיני אש שמצפים צעצועי ילדים, מטוסים, מושבים במכוניות ועוד.
- ברפואה, לתרכובת האנטימון KSbC4H4O7·0.5H2O תפקיד כסם הקאה.
- בשנת 1440 השתמשיוהאן גוטנברג באנטימון כמרכיב ליצירת סגסוגת לאותיות דפוס הבלט ששימשו במכונת הדפוס שהמציא.
תרכובות המכילות אנטימון ידועות לאדם עוד מימי קדם (שנת 3000 לפנה"ס בקירוב).כבר במצרים הפרה שושלתית (3100 לפנה"ס בקירוב), האדם השתמש במינרל סטיבניט (Sb2S3) בתור חומר קוסמטי.[1]כמו כן, נמצאו כמויות קטנות של אנטימון בכלים המתוארכים לאלף השלישי לפני הספירה.[2]
אנטימון הוזכר לראשונה על ידי האלכימאייוהאן תולדה (Johann Thölde) ב-1450 והוכר כמתכת בתחילתהמאה ה-17. מקור השם אנטימון אינו ברור,סביר להניח שהוא מהמילים היווניות "אנטי" ו"מונוס" שמשמעותן "מתנגד לבדידות".
גם באלכימיה אנטימון זכה לתשומת לב.בעבר השתמשו באנטימון בתור תרופה לסכיסטוסומיאזיס. אנטימון נקשר לאטומיגופרית באנזימים מסוימים שבהםהטפיל משתמש וכך הורג אותם, כמויות קטנות של אנטימון יכולות להרוג את הטפיל מבלי לפגוע במטופל.
למרות שאנטימון הוא לא יסוד נפוץ במיוחד, הוא נמצא ביותר מ־100מינרלים, במיוחד במינרלסטיבניט.
אנטימון ומספר גדול מתרכובותיורעילים, בצורה דומה לרעילותו שלארסן. בכמויות קטנות אנטימון גורםלכאבי ראש, סחרחורת ודיכאון. כמויות גדולות יגרמו להקאות ובכך ימנעו את המשך ההרעלה.
- ^Shortland, A. J. (2006). "Application of Lead Isotope Analysis to a Wide Range of Late Bronze Age Egyptian Materials". Archaeometry. 48 (4): 657. doi:10.1111/j.1475-4754.2006.00279.x.
- ^2="Antimony" in Kirk-Othmer Encyclopedia of Chemical Technology, 5th ed. 2004. ISBN 978-0-471-48494-3
