 | |
| לידה | 3 בדצמבר1895 וינה,האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה | 9 באוקטובר1982 (בגיל 86) לונדון,הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה | קרמטוריום גולדרס גרין |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| ענף מדעי | פסיכואנליטיקאי |
| פרסים והוקרה |
|
| www | |
  | |
אנה פרויד (באנגלית:Anna Freud; 3 בדצמבר 1895 – 9 באוקטובר 1982) הייתהפסיכואנליטיקאיתבריטית ממוצאיהודי-אוסטרי. פרויד הייתה ממשיכת דרכו של אביה,זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ובעבודתה התמקדה בעיקר בחשיבות האגו ובהעמקה במנגנוני ההגנה של הנפש. בנוסף היא נחשבת לאחת מחלוצות ענף הפסיכואנליזה בילדים.
פרויד נולדה בווינה שבאוסטריה והתחנכה שם. היא בת הזקונים (שישית במספר) של זיגמונד פרויד ורעייתו מרתה ברנייס. כבר מגיל צעיר נמשכה פרויד אל עבודותיו ורעיונותיו של אביה. ב-1912 סיימה את לימודיה בתיכון בווינה, ונסעה לאיטליה ולאנגליה. ב-1914, בעקבות תחילתמלחמת העולם הראשונה, חזרה לווינה, שם עבדה כמורה בבית הספר התיכון שבו למדה.
ב-1918 החל אביה לטפל בה בשיטות טיפול פסיכואנליטיות, ועניינה בגישה זו גבר. ב-1922 פרסמה את מאמרה הראשון, "Beating Fantasies and Daydreams", והתקבלה ל"חברה הפסיכואנליטית". ב-1923 החלה לעבוד כמתמחה בטיפול פסיכואנליטי בילדים, ולאחר שנתיים החלה ללמד טכניקות טיפול בילדים במוסד להכשרה פסיכואנליטית בווינה. לאחר שאובחנה אצל אביהמחלת הסרטן ב-1923, סייעה אנה פרויד בטיפול במחלתו. בנוסף לקחה על עצמה תפקידים שונים בארגונים שבהם היה חבר, כגון תפקיד המזכירה הכללית של האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית, בשנים 1924–1925.
ב-1935 הפכה למנהלת המוסד להכשרה פסיכואנליטית בו לימדה. ב-1936 פרסמה את ספרה החשוב "האגו ומנגנוני ההגנה", בו הרחיבה אתהמודל הסטרוקטורלי של אביה בדבר חלוקת הנפש לאיד, אגו וסופר אגו; כן טענה כי בניגוד לדעה המקובלת בזמנו, לפיהמנגנוני הגנה הם תמיד פתולוגיים – להגנות קיימות לעיתים קרובות השפעות חיוביות, המאפשרות תפקוד והסתגלות. הספר היווה בסיס לגישתפסיכולוגיית האגו, וביסס את מעמדה של פרויד כתאורטיקנית פורצת דרך בפני עצמה.
לאחר סיפוח אוסטריה על ידיגרמניה הנאצית ב-1938, ברחה אנה פרויד עם כל משפחתה לאנגליה. ב-1939 נפטר אביה בביתם שבהמפסטד, בצפוןלונדון.
בתקופה זו החלה אנה פרויד להתמקד בפסיכולוגיה של הילד. בתקופה זו נוצרו חילוקי דעות עמוקים בתוך החברה הפסיכואנליטית באנגליה, בעקבות ההבדלים התאורטיים בין גישתה של אנה פרויד בנושא הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הילד, שהתמקדה בתאוריה על "קווים התפתחותיים", לבין גישתה של הפסיכואנליטיקאיתמלאני קליין, שפיתחה אתתאוריית יחסי האובייקט.
במהלךמלחמת העולם השנייה יסדה פרויד בלונדון מספר מעונות לטיפול בילדים ובתי יתומים, וחקרה את השפעות המלחמה והיעדרות ההורים על מצבם הנפשי של ילדים. היא פרסמה סדרת מאמרים, בשיתוף עם עמיתתה וחברתהדורותי ברלינגהם-טיפאני, בנושא השפעתדחק על ילדים, ויכולתם למצוא תחליפים רגשיים כשההורים נעדרים. בעבודתה הדגישה את חשיבותו הקריטית של הקשר הראשוני בין הילד לאם.
ב-1947 פתחה בהמפסטד תוכנית הכשרה לטיפול בילדים, בשיתוף עםקייט פריידלנדר, וב-1953 יסדה קליניקה לטיפול בילדים. משנות ה-50 ועד מותה עסקה פרויד במתן הרצאות באנגליה וברחבי ארצות הברית, ומשנות ה-70 עסקה גם בחקר עיכובים התפתחותיים של ילדים והתפתחותם שלילדים בסיכון.בשנת 1971 הגיעה לראשונה מאז בריחתה לביקור בעיר הולדתה, וינה.
פרויד נפטרה ב-1982, ולבקשתה נשרפה גופתה. ביתה בהמפסטד, שהיה גם מקום מגוריו האחרונים של אביה, הפך לבקשתה למוזיאון לזכרו; אחד ממוצגיו הוא חדרה של אנה פרויד. ב-1984 נקראה על שמה הקליניקה שיסדה בהמפסטד, "מוסד אנה פרויד".
.jpg)
אנה פרויד הייתה הראשונה שהדגישה את מרכזיותו של האני בתהליכים המתרחשים באישיות, וסללה למעשה את הדרך לשאר ה"ניאופרוידיאנים" שבאו בעקבותיה. היא נשארה נאמנה לעקרונות הבסיסיים שהתווה אביה – היא לא ביטלה את חשיבות הסתמי והאני העליון, אלא רק הדגישה יותר את חשיבותהאני (האגו). היא טענה כי האני הוא המרכיב המהותי והחשוב ביותר באישיות. בהתאם לכך, על המטפל בפסיכואנליזה לשאוף להביא את האגו לתפקוד תקין ולשליטה באישיות ובחיי הנפש. האגו על פי אנה פרויד הוא מבנה בעל נוכחות ובולטות, שלא נכנע לתכתיביו של האיד. דרך האגו ניתן גם ללמוד רבות על האיד, על הסופר אגו ואודות האגו עצמו, ידע שלא ניתן להשיג מכל מקור אחר (שכן האיד והסופר-אגו נמצאים ברובם בלא מודע של האדם).
אנה פרויד הוסיפה ושכללה את משנתו של אביה בכל הנוגע למנגנוני ההגנה של הנפש. כך למשל העמיקה את ההבנה בעניין מנגנון ההכחשה. היא הוסיפה מספר מנגנונים על אלו שהגדיר אביה:
החידוש החשוב ביותר של אנה פרויד, אשר זכה לאישוש מסוים במחקרים אמפיריים, הוא בקביעתה שמנגנוני ההגנה השונים אינם מאפיינים אך ורק את האדם החולה בנפשו, אלא הם מתקיימים בצורה זו או אחרת אצל כל אדם ואדם, והם אף בעלי ערך הסתגלותי ניכר; מנגנוני ההגנה של האדם הבריא הם גמישים, ואינם גוזלים ממנו אנרגיה. לפיכך, מטרת הטיפול הפסיכולוגי, לדבריה, היא להביא לכך שהמטופל יהיהמודע לאופן השימוש שהוא עושה ביומיום במנגנוני ההגנה השונים, על מנת שיוכל לבחור את אלו מביניהם התורמים להסתגלות מוצלחת, ולוותר על אלה שאינם תורמים לכך.
עבודתה של אנה פרויד עם ילדים שהופרדו מאימותיהן בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה הובילה אותה להדגיש את חשיבותאהבת האובייקט הראשונית בין התינוק לאמו.[1] היא גילתהשההיקשרות של התינוק לאם אינה ממצה את עצמה לפני תום השנה השנייה לחייו, כשהפעוט שלא היה מסוגל תחילה להבחין בין האם לבין עצמו ולשמר את דמותה בהיעדרה, מגיע להכרה בנפרדותה ובקביעותה. קשר זה הוא כה חשוב שהוא קובע את כל היחסים החברתיים וההתפתחותיים להבא (דיבור, חינוך לניקיון, שליטה ביצרים). אי לכך סבלו הילדים פליטי המחנות מנסיגה בהרגלי ניקיון, התנהגות אוטו-ארוטית (מציצה ואוננות מופרזים), תוקפנות והתפרצויות זעם, פיגור בדיבור ובכל התחומים.[2]
לאור זאת מדגישה אנה פרויד את "האחדות הביולוגית" עם האם שעומדת ביסוד מצבי הסכנה והחרדה (חרדת פרידה) הקדמוניים. היא חוזרת ומייחסת את מרבית ההפרעות הנפשיות להשפעות הסביבתיות הקשורות להיעדר אם על צורותיו השונות. קשה להביא לברית הטיפולית ילדים שהופרדו מאמם ולא פיתחו יחסי אובייקט, אך המטפל יכול תמיד לשמש להם מושא חדש ולגרום לחוויה מתקנת.[3]
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:אנה פרויד |
| ציטוטים בוויקיציטוט:הטיפול הפסיכואנליטי בילדים |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:אנה פרויד |
אתר האינטרנט הרשמי של אנה פרויד
אנה פרויד (1895-1982), דף שער בספרייה הלאומית
