אָמָּנוּת (א' בקמץ קטן לתנועה O, להבדיל מאֻמָּנוּת) היא שם כולל לפעילויות אנושיות הקשורות לתחום האסתטיקה ונתונות לפרשנות, שיקול דעת וטעם אישי.[1]
תחום האמנות מכיל בתוכו ענפים רבים ושונים. אמנות יכולה להיעשות בסקאלה רחבה ביותר מחופש מוחלט לכל שלב בפעילות ובתוצר ועד פעילות אמנותית בתוך תבנית פעולה מגבילה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, שחופש היצירה שלהאָמָּן נתון למסגרת מגבלותיה ובהן נותר מקום לטכניקות אינדיווידואליות ולביטוי אמירות ותחושות.האמנות תופסת מעמד מרכזי בתרבות האנושית והיאאוניברסל אנושי: בכל תרבויות האדם קיימת אמנות, ואותם תחומי אמנות מופיעים בכל התרבויות.
עיסוקה הקלאסי של האמנות הואמימזיס, כלומר חיקוי. האמן מחקה את הטבע ויוצר טרנספורמציה באמצעות טכניקות שונות. עם זאת לא תמיד החיקוי נחשב לערך הנעלה ביותר של האמנות. במצרים העתיקה, לדוגמה היה לאמנות תפקיד ממשי – לעזור לנפטר בעולם הבא. ביוון העתיקה האמנות נתפסה כטכנה – "כושר שכלול המיומנות האנושית ביצירה". בימי הביניים תפקיד האמנות היה לשקף את האמונה והדוגמה הנוצרית למאמין ולהבהיר לו את סדר העולם והמדרג שבו (כגון, הפסיפסים בקתדרלתסן מרקו בוונציה). בעידן המודרני גישת האמנות היא על פי רוב גישהרומנטית, כלומר, מעמידה את הרגש ואת אופן הראיה והקשר שבין האדם לסביבה במרכז.
בעידן הפוסט מודרני ובעקבות יצירתו של האמן הצרפתימרסל דושאן התקבעה החשיבה כי בעידן המודרני כל אחד יכול לשמש אמן ואכן רבים מגדירים את תחום עיסוקם כאמנות תחת העובדה שאין הגדרה חד משמעית.שף מומחה יכול להגדיר את עבודתו כאמנות הבישול, כשם שאדם המצייר על קירות רשאי להגדיר את עצמו כאמן. עם זאת, אף על פי שלא ניתן לפסול מעשה אמנות כלשהו מראש, הרי, בתודעת התרבות המערבית, אמנות היא צורת ביטוי אינטליגנטית המבוטאת בכלים אמנותיים מקצועיים, ולכן ניתן לפסול את הגישה שכל אדם שמגדיר עצמו אמן, אכן אמן הוא. לכן, גם צלם שאיננו מתערב באופן כלשהו בהצבת המצלמה ובחירת הקומפוזיציה של התמונה, איננו אמן, כפי שהקומפוזיטור שמקליט את קולות הגלים ואיננו מתערב בקומפוזיציה, איננו קומפוזיטור, איננו אמן. אם כי המילהאמנות בדרך כלל מתייחסת לאמנות חזותית, המושג של אמנות השתנה במשך השנים. ייתכן כי ההגדרה המדויקת ביותר של האמנות היא הרחבה ביותר – האמנות מתייחסת לכל פעילות אנושית יצירתית, חוץ ממעשים שמטרתםרבייה וקיום. מנקודת מבט רחבה זו, האמנות היא כל דבר שנוצר מהדחף היצירתי, שממנו מגיעים כל שאר הפעילויות האנושיות. המושג אמנות אינו מאפשר הגדרה מדויקת שאינה נסמכת על ההקשר התרבותי, ההיסטורי והגאוגרפי שבה הוא משמש.
אמנים, בכוונה או שלא בכוונה, יוצרים תחת ההשפעה של אמנים אחרים בעבר ובהווה. הרבה מההתפתחות של האמנים היחידים היא מציאה של עקרונות מובנים שמאפשרים להביע רעיונות מסוימים על ידי סמליות כלשהי. לדוגמה,וסילי קנדינסקי פיתח את השימוש שלו בצבע בציור דרך מערכת של תגובה לתמריצים, כאשר במשך הזמן הוא הגיע להבנה של הרגשות שהשימוש בצבע ובהרכבים של צבע יכול לגרום להם. לעומת זאת האמןאנדי גולדוורת'י בחר את המדיום של חפציםטבעיים וחומרים על מנת לסדרפסלים זמניים; העדות היחידה שנותרת לפסלים שלו היאצילום צנוע.
פעמים רבות נטען כי לא ניתן להגדיר את המושג "אמנות", מכיוון שקנה המידה לשיפוט של אמנות הוא סובייקטיבי. לדוגמה, יצירתו של האמןג'קסון פולוק נראית כתוצאה של זריקה ושפיכה של צבע על הבד, לכאורה ללא כל כישרון. דוגמה זו, יחד עם אלפי דוגמאות אחרות, הביאה לשאלה על התוקף של הרבה מהאמנות בת זמננו, כשיש מקום לומר שהרבה ממנה יכולה הייתה להיווצר גם על ידי בן שלוש. בין אם דבר זה נכון או לא, פעמים רבות יש קונצנזוס לגבי מה נחשב כאמנות. הקונצנזוס הזה אינו קבוע במשך הזמן, ורעיונות מסוימים נדחים שעה שאחרים נותרים ושורדים, לפעמים במזל ולפעמים מסיבות אחרות.אמנות לעיתים מוצגת כשייכת למעמד אחד ולא לאחרים. אמנות, באופן היסטורי, היא פעילות של המעמד הגבוה, שרק אנשים אמידים, שיש להם אפשרות לרכוש אמנות ואת הזמן ליהנות ממנה, יכלו לעסוק בה. קל לראות זאת אם מבקרים בארמנות ורסיי אוארמיטאז' בסנקט פטרבורג עם אוספיהם העצומים, שנאספו בידי המלכויות העשירות שלאירופה, וברור כי איסוף אמנות הוא פעילות של העשירים. אולם ישנה מסורת עשירה ביותר של אמנים שעושים דווקא את ההפך, ומורידים את החזון שלהם לגובה העיניים, כשהם חיים בעולם היומיום ואף בעוני.
הדעות של אנשים רבים לגבי אמנות דומות זו לזו[דרוש מקור], ותמימות דעים זו מגיעה מחינוך ומגורמיםחברתיים אחרים. רוב האנשים לא חושבים שחפצים יומיומיים הם אמנות, עד שאמן מסוים שם אותם בתוך גלריה לאמנות אומוזיאון, שקושרת את החפצים האלה עם הערכים המשויכים לאמנות. אמנם, רוב הצופים באמנות זו בתחילה דחו את הקישור, מכיוון שהחפצים האלה לא נראו בעיניהם כאמנות, ורק לאחר שהם נכנסו למה שנחשב בדעת הקהל הכללית כאמנות, הם הצליחו להשיג הכרה כללית.
בעניין האסוציאציה של האמנות עם מעמד גבוה, לפניהמאה ה-13 באירופה, אמנים נחשבו כחברים במעמד נמוך יותר, מכיוון שהם היו למעשה פועלים. לאחר שאירופה נחשפה מחדש לתרבות הקלאסית ברנסאנס, במיוחד באיטליה, התקבל הקישור של האמנים עם המעמד הגבוה, אם כי שימוש בחפצים יקרים תמיד היהסמל סטטוס בידי מוסדות הכוח.
ההגדרה של האמנות והאסתטיקה בדרך כלל מגיעה מכמה נקודת מבט שונות. ניתן להגדיר את האמנות ככוונה של האמן, כפי שאנו מוצאים בכתביו שלג'ון דיואי. אמנות יכולה להיחשב כנמצאת בתגובה או ברגש של הצופה, כפי שטולסטוי טוען. לדעתדנטה, ניתן להגדירה כאופיו של החפץ עצמו או כפונקציה של ההקשר של החפץ. עבוראפלטון, אמנות היא חיקוי. יש תוקף מסוים לכל אחת מהפרספקטיבות האלה, והגדרה מועילה של האמנות להתייחס לכל הקטגוריות האלה.
אמנות קשורה בדרך כלל גם ליכולת רבה או לשליטה במדיום. היא גם עשויה להתייחס לשימוש המפותח והמועיל בשפה בצורה עמוקה ומדויקת. שיפוט של העניינים האלה מצריך בסיס לביקורת: צורה לבדוק, האם ההשפעה של דבר על החושים מספיקה על מנת שייחשב כאמנות, האם יש להחשיבו כיפה או כמכוער. חישה תמיד מושפעת מהניסיון, כך שהתגובה לאמנות כ"יפה" או "מכוערת" היא בהכרח סובייקטיבית. אסכולות רבות הציעו את ההגדרות שלהן לאיכות, אך כולם מסכימים בנקודה אחת: ברגע שנעשתה הבחירה האסתטית, הערך של יצירת האמנות מוערך על פי היכולת שלו לעלות מעל לגבולות של המדיום הנבחר, ולהגיע ממקום אינדיווידואלי ספציפי למקום אוניברסלי.
האמנות יכולה גם לפנות אל הרגש האנושי. היא יכולה לעורר תחושות אסתטיות אומוסריות, ואפשר להבין אותה כצורת תקשורת של הרגשות האלה. אמנים צריכים להביע את עצמם כך שהקהל שלהם יתעורר, אך הם אינם צריכים לעשות זאת באופן מודע. האמנות חוקרת את הרגשות האנושיים ואת הדרכים לעורר אותם – ואמנות טובה מפיקה דבר-מה חדש ומקורי ביחס לאחד משני ההיבטים האלה.
לדוגמה,צילום. האם צילומים ללא פוזה של ה"חיים האמיתיים" יכולים להיחשב כאמנות? התשובה הרגילה היא כן, אם כי רבים מהצילומים האלה פשוט משחזרים במכונה את מה שאנשים יכולים לראות בעיניהם. אך הרפרודוקציה אינה נייטרלית; יש פה בחירה שנעשית על ידי האמן. זוהי גם אחת מהמטרות של האמנות: להביא את החפצים של היומיום להקשר חדש.
את רוב צורות האמנות אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים: אמנות טהורה (fine art), ואמנות יישומית. באמנויות החזותיות, אמנות טהורה מתייחסת לציור ופיסול, אמנויות שאין להן פונקציה מעשית ושערכן הוא בהנאה החזותית שהן מספקות או ההצלחה שלהן בהעברת רעיונות או רגשות.אמנות מושגית או אמנות קונספטואלית (Conceptual art) היא אמנות אשר שמה דגש על יצירת האמנות כרעיוןאסתטי. ופחות על מימושו החומרי, כחפץ או כאובייקט.ישנו מגוון רחב של תחומי אמנות, כוללאמנויות חזותיות ועיצוב, אמנויות דקורטיביות,אמנות פלסטית, ואמנויות הבמה. הביטוי האמנותי יכול להיות בצורות רבות:ציור,רישום,פיסול,מוזיקה,ספרות,תיאטרון,מחול ואדריכלות הן הצורות המוכרות ביותר. אך מאז עידן המודרניזם, הפוסט מודרניזם ועל רקע המהפכה הטכנולוגית, צורות חדשות עלו. אלה כוללות את הקולנוע, הצילום, הקומיקס, הווידאו,מיצבים, אמנות מושגית לסוגיה, אמנותמחשב ואףמשחקי וידאו.
סוג ייחודי של אמנות הוא האמנות העממית (מעשיות, אגדות, שירי-עם וכו'), המתגבשת לכדיפולקלור תרבותי.
בתוך כל צורת אמנות קיימים מגוון רחב של תחומים. לדוגמה, ציור יכול להיות דומם (still life),פורטרט, או ציורנוף, ויכול לעסוק בנושאיםהיסטוריים או ביתיים. בנוסף, יצירה יכולה לייצג דבר כלשהו או להיות מופשטת.
עיצוב, לסוגיו השונים, כוללאדריכלות, שונה מאמנות. בניגוד לאמנות, בתחומי העיצוב והאדריכלות המטרה היא ליצור מוצר או מבנה, לפי מפרט או דרישות של לקוח מסוים. אמן, לעומת זאת, חופשי, לרוב, להביע את עצמו ללא הגבלות אלה. כמו כן, המוצרים והמבנים, בניגוד לחפצי אמנות, צריכים להיות לא רק יפים אלא גם שימושיים, ולעמוד בשורה ארוכה של קריטריונים. לעיתים אלה קריטריונים כלליים, כמו מחיר או טכניקת ייצור, כמו בעיצוב תעשייתי. בפעמים אחרות, מדובר בקריטריונים המיוחדים ללקוח המזמין. המונח "עיצוב" מתייחס למספר מאפיינים, ושונה מהמונחים "יופי" ו"סגנון".
בתקופההפרה-היסטורית, האמנות שימשה בעיקר למטרותפולחן וסימון טריטוריה, שבאו לידי ביטוי בעיקר בציורי מערות. יצירות אלו, שתיארו לרובבעלי חיים וסצנותציד, מעידות על הקשר העמוק בין האדם לסביבתו ועל הניסיון שלו להבין את העולם שבו הוא חי.[2]
בעת העתיקה, האמנות הפכה לכלי מרכזי לתיאוראלים, שליטים ומיתוסים. בתרבויות כמומצרים העתיקה ויוון העתיקה, האמנות שיקפה את מבנה הכוח החברתי ואת האמונות הדתיות. פסלים, מקדשים מעוטרים וציורים שימשו כדי להאדיר את האלים והפרעונים וביטאו תפיסות של יופי, כוח ואלמוות. החל מעת זו ועד הרנסאנסאמנים החלו להיות מועסקים בלעדית תשלום על ידי האליטות הכלכליות כפטרונות.[3]
בימי הביניים, האמנות באירופה הייתה כמעט כולה תחת חסותהכנסייה. האמנות שימשה כלי חינוכי שנועד להפיץ מסרים דתיים בקרב המאמינים, שרובם לא ידעו קרוא וכתוב. יצירות אמנות, כמו פסלים,ויטראז'ים,פרסקאות וספרים מאוירים, הציגו סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה ונועדו לעורר יראת שמיים והזדהות עם הדמויות.[4]
תקופת הרנסאנס סימנה מפנה דרמטי. במאות ה-15 וה-16, האמנות באיטליה ובשאראירופה התנתקה במידה רבה מהשליטה הבלעדית של הכנסייה. כשאמנים כמולאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו חזרו למקורות הקלאסיים של יוון ורומא ודגש היצירות עבר למדע, לפרספקטיבה ולייצוג הריאליסטי של גוף האדם. האדם והטבע הפכו למוקדי העניין המרכזיים, והאמנות החלה לשמש גם לביטוי אישי ופוליטי.[5]
מאז הרנסאנס, היסטוריית האמנות ידעה סיפורי זרמים ומהפכות מתמשכות.התנועה הרומנטית הדגישה רגש ואינדיבידואליות,[6] האימפרסיוניזם התמקד באור ובתנועה,[7] והאמנות המודרנית והעכשווית שברה לחלוטין את הכללים המסורתיים.[8][9] במאות ה-20 וה-21, אמנות הפכה כלי לביטוי ביקורת חברתית, לחקר זהות ורגש, ולדיאלוג פתוח עם העולם. היא כבר לא מוגבלת למדיומים מסורתיים, והיא יכולה לכלול צילום, וידאו, מיצב ומיצג, מה שמרחיב את גבולות היצירה וההשפעה שלה.[10]
ישנם רבים שאומרים[דרוש מקור] כי אמנויות מסוימות אינן מועילות. הגדרה זו מתאימה למערכת ההגדרות של "אמנות כדבר טוב", והיא סובלת מהעדפה מעמדית כנגד עבודה ויעילות. המתנגדים לדעה זו טוענים[דרוש מקור] כי לכל פעילות אנושית יש תועלת כלשהי, וכי לחפצים אלה, שטוענים להיות "לא מועילים", יש בעצם תפקיד בנאלי למדי של ניסיון למיסטיפיקציה והצדקה שלמדרג חברתי שרירותי. מלבד זאת, יש לזכור שהכוונה במילה "מועיל" בהקשר זה היא של מועיל גשמית, בעוד שיצירות אמנות יכולות להועיל מבחינה נפשית לאמן ולצרכן האמנות.
ה"שימוש" של האמנות מנקודת המבט של האמן היא כמדיום של ביטוי. אם נסתכל על האמנות כמכשיר, אפשר לדבר על כמה פונקציות שונות שלה, מפרספקטיבות שונות. מנקודת המבט של האמן, היא מאפשרת לסמל רעיונות ורגשות מורכבים בשפה שרירותית, שיש לפרשה. בהקשר חברתי, האמנות יכולה להעלות את המורל הציבורי ולהרגיע את הנפש. מנקודת מבטאנתרופולוגית יותר, היא צורה של העברת רעיונות ומושגים לדורות הבאים בשפה אוניברסלית מסוימת. הפירוש של השפה הזו תלוי מאוד בנקודת המבט ובהקשר של הצופה. מפרספקטיבה סובייקטיבית, לאמנות יש שימושים רבים, והדבר תלוי במצבו של האדם השואל: "מהי התועלת של האמנות?".
חופש אמנותי(אנ') הוא חלק מזכותו שלאמן להפיק אמנות על-פי ראות עיניו. בגרמניה קיים חוק "החופש לאמנות"(אנ') חוק הנועד למנועצנזורה פוליטית. רישוםפטנט לעיתים נופל תחת קטגוריה זו. מונח נוסף הואחירות דרמטית – עיוות עובדות, שינוי מוסכמות הדקדוק או השפה, או עיבוד מחדש של טקסט שכבר היה קיים על ידי אמן לצורך יצירת השפעה אמנותית. במהלך השנים2012–2013 ערךהאומות המאוחדות מחקר מקיף על חופש אמנותי ובתוך כך מחקר בנושא זכויות תרבותיות בראשותפארידה שהיד.[11](הקישור אינו פעיל)[12](הקישור אינו פעיל)
המילה אמנות גם משמשת לשפוט ערכית, כגון בביטוי "ארוחה זו הייתה מעשה אמנות ממש" (הטבח הוא אמן), או "אמנות התרמית", שם משבחים את הכישרון הגבוה של המרמה. שימוש זה במילה, כמציינת איכות וערך גבוה, שנותנת למילה את הנטייה הסובייקטיבית שלה.
פורטל האמנות הוא שער לכל נושאי האמנות ולכל תחומי המשנה שלה. הפורטל מציג נושאים חשובים בתולדות האמנות, וכן יצירות ואמנים בעלי חשיבות. בפורטל מוצגים גם מושגים ומונחים, וניתנים קישורים לערכים בתחומי המשנה של האמנות, ובהםפיסול,צילום,אדריכלות,עיצוב ואמנות הבמה.
_-_Connoisseurs_at_a_Gallery.jpg)
_b_392.jpg)
