אל-גַ'דִידַה (בערבית:الجديدة; בצרפתית:El Jadida) היאעיר נמל השוכנת על החוף האטלנטי שלמרוקו, במחוזאל-ג'דידה. בעיר מתגוררים כ-144,440 איש (נכון ל-2004). העיר אינה בנויה בסגנוןמורי, כמו שאר ערי האזור, אלא בסגנוןפורטוגלי.
הפורטוגזים התיישבו במזאגאן ב-1502, לאחר שהשתלטו על האזור ב-1486. בתחילה ניצב באתר מגדל יחיד שכונה אל-בריג'ה (el-Brija), ורק ב-1514, לאחר מספר שנים בהן התגוררו במבנים זמניים, החליטו הפורטוגזים להקים מצודה במקום. המצודה תוכננה בידי האחים פרנסישקו ודיוגו דה ארודה (de Arruda) שבנו ביצורים נוספים ברחבי מרוקו. ב-1541 ולאחר שהפורטוגזים איבדו את השליטה באגאדיר שבדרום הארץ, הורחבה המצודה, והעיר עברה תהליך מהיר של עיור. במקום הוקמו מספר מבני דת, ובסוףהמאה ה-16 ניצבו בה ארבעכנסיות ומספרקפלות. ב-1769 עזבו הפורטוגזים את העיר שהייתה למעוזם האחרון במרוקו. לפי הסכם השלום שחתמו הפורטוגזים עם הסולטאן מוחמד בן עבדאללה, נאסר עליהם להוציא רכוש מהעיר. תחת זאת הם מיקשו את חומות העיר, ופוצצו אותן עם הגעת המרוקאים. הפיצוצים גרמו לאבדות כבדות ולהרס חלק מהביצורים, והעיר נותרה בשיממונה. היא נודעה בשם "ההרוסה" (al-Mahdouma) עד שהסולטאןמולאי עבד רחמאן הורה לקומם את הריסותיה ב-1832. חלקיה ההרוסים של החומה שוקמו, במקום הוקם מסגד, ושמה הפורטוגזי של העיר נאסר לשימוש. תחת זאת כונתה העיר בשם "אל-ג'דידה", היינו "החדשה".
על אף זאת, לא נפגעחופש הפולחן בעיר, הכנסיות נותרו על כנן, ויהודים שהגיעו לעיר הקימו בה בתי כנסת. במחצית השנייה שלהמאה ה-19 הגיעו לעיר סוחריםאירופים, מיסיונרים ושגרירים אשר העניקו לה ניחוח קוסמופוליטי. חלקם של היהודים בקרב מתיישבים אלה היה חשוב במיוחד. הם התיישבו ברחבי עיר המבוצרת והפכוה הלכה למעשה לרובע יהודי (מלאח). באותה עת נודעה העיר בפי הצרפתים בשם "לה דוביל מרוקן" (Le Deauville Marocain - "דוביל המרוקאית"), על שמה של עיר הקיט הצרפתיתדוביל בנורמנדי שבצרפת. הצרפתים השיבו לעיר את השם "מזאגאן" בשנת1912, והיא שבה והייתה ל"אל-ג'דידה" לאחר עצמאות מרוקו ב-1956. הקהילה היהודית בעיר שגשגה עד עלייתיהודי מרוקו לישראל, למעט אירוע אחד של פרעות שהתרחש בפברואר1955.[1]
בעת העתיקה נקראה העיר "רוסיביס", שם הכולל תחילית "רוס", שבאה מהמילה הפיניקית ללשון יבשה "ראש".
העיר שוכנת על חופה המזרחי שללשון יבשה הנשלחת אל האוקיינוס האטלנטי, כ-90 ק"מ דרומית-מערבית לקזבלנקה. המצודה שצורתה כשל כוכב שלו ארבעה קצוות, משתרעת לאורך 300 מטרים ורוחבה 250 מטרים. היא תוכננה באופן שיעניק מענה לארטילריה שהתפתחה בראשיתהמאה ה-16, וחומותיה בעובי של עשרה מטרים ובגובה ממוצע של שמונה מטרים. לאורך החומות עובר נתיב סיור ברוחב של שני מטרים. לעיר יש כיום ארבעה מגדלי שמירה בארבעה קצותיה - מגדל המלאך במזרח, מגדלסבסטיאן הקדוש בצפון, מגדל אנטוניוס הקדוש במערב ומגדל רוח הקודש בדרום. המגדל החמישי - מגדל המושל - ניצב בעבר בכניסה הראשית הקודמת של העיר בחומה הדרומי, אך הוא נהרס בפיצוץ ב-1769 ולא שוקם.
למצודה היו במקור שלושה שערים - "שער הים" קבוע בחומה המזרחית ופונה אל הנמל, "שער השור" בחומה הצפון-מערבית, והשער הראשי הקודם הנמצא בצידה הדרומי של העיר ופונה כיום לחפיר מים הצמוד לחומה הדרומית. בעבר היה שער זה נגיש באמצעות גשר הרמה. החפיר הקיף את העיר מכל צדדיה, רוחבו היה 20 מטרים, עומקו כשלושה מטרים, ומי ים מילאו אותו. בעת השלטון הצרפתי נסתם החפיר באדמה ובמרכזה של החומה המערבית נפתח שער חדש המשמש כיום כשער הכניסה העיקרי של העיר. בין שער זה לשער הים נמתח רחובה הראשי של העיר המבוצרת - רח' מוחמד אשמי בבאי (Rue Mohammed Achemi Babaï), ובעבר רואה דה קריירה (Rua da Carreira).
בתוך העיר מספר מבנים חשובים, וביניהם:
כנסיית העלייה השמיימה הפורטוגזית - אורכה 44 מטרים ורוחבה 12 מטרים. בכנסייה שנבנתה במאה ה-16ספינה בודדת, בית מקהלה, חדר מלבושים ומגדל פעמונים רבוע.
המסגד הגדול - המבנה מהמאה ה-19 ניצב מול הכנסייה ומצידה השני של כיכר אל-כניסה (Place Al-Kanissa) שכונתה בעבר פראסה טחֶיירו (Praça Terreiro).
הבאר - אורכו של מבנה הבאר הגדולה, שתכנונו מיוחס לז'ואו קסטיליו (Joao Castilho), הוא 56 מטרים ורוחבו 47 מטרים. במבנה מספר אולמות ומכל המים עצמו, בחלקו תת-קרקעי ונתמך בעמודים, הוא באורך של 33 מטרים וברוחב של 32 מטרים. סביבו ארבעה מגדלים עגולים שהדרומי שבהם הוא מגדל אל-בריג'ה ההיסטורי, ממנו החלה העיר מתפתחת. הבאר בנויה בסגנוןמנואליני והמים מתועלים אליה מרחבי העיר העתיקה.