Movatterモバイル変換


[0]ホーム

URL:


לדלג לתוכן
ויקיפדיההאנציקלופדיה החופשית
חיפוש

אלפבית יווני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפבית יווני
Α α אלפאΒ β בטא
Γ γ גמאΔ δ דלתא
Ε ε אפסילוןΖ ζ זטא
Η η אטאΘ θ תטא
Ι ι יוטאΚ κ קפא
Λ λ למדאΜ μ מו
Ν ν נוΞ ξ קסי
Ο ο אומיקרוןΠ π פאי
Ρ ρ רוΣ σ ς סיגמא
Τ τ טאוΥ υ אופסילון
Φ φ פיΧ χ כי
Ψ ψ פסיΩ ω אומגה
אותיות או ליגטורות שאינן בשימוש
דיגמאסטיגמא
הטאסאן
קופאסאמפי
שו

האלפבית היווני הואאלפבית המשמש לכתיבת השפה היוונית מאזהמאה ה-8 לפנה"ס לערך. הוא האלפבית הראשון שבו לכל תנועה ולכל עיצור סימן נפרד. האותיות משמשות גם לציון מספרים –ספרות יווניות – בדומה לספרות רומיות. מלבד השימוש בו לכתיבת יוונית מודרנית, משמש האלפבית היווני גם לכתיבת השפה הקופטית בתוספת של אותיות ייחודיות. בנוסף, אותיות האלפבית היווני משמשות כיום כסמלים במתמטיקה ובמדעים ובשמותחלקיקים,כוכבים,אחוות סטודנטים, סופותציקלון טרופיות ועוד. האלפבית היווני נוצר מהאלפבית הפיניקי, וממנו עצמו התפתחו האלפבית הגותי, הגלגוליטי, הקירילי ואף הלטיני. אך אין קשר בינו לביןהכתב הקווי ב' אוהכתב הקיפרי ההברתי(אנ'), מערכות הכתב היווניות שקדמו לו.

היסטוריה והתפתחות

[עריכת קוד מקור |עריכה]

מקור

[עריכת קוד מקור |עריכה]

מקור האלפבית היווני באלפבית הפיניקי. הפיניקים היו הכוח הדומיננטי בשיט בים התיכון בתקופת הברזל הקדומה, ושמות חלק מהאותיות ביוונית (יוֹטָה, רוֹ) מעידות עלהמעתק הכנעני שהתרחש בפיניקית. כתובות יווניות מוקדמות מאיוליה(אנ') ומכרתים מתייחסות לאותיות האלפבית היווני כ־ϕοινικηια, "פיניקיות".[1]

כתובת דיפילון(אנ'), אחת הכתובות היווניות המוקדמות ביותר שהתגלו, מתוארכת לסביבות 750–725 לפנה"ס.[2] מלמעלה, הכתובת על הכד; מלמטה, העתק הכתובת המלאה

העדויות המוקדמות ביותר שנמצאו לאלפבית היווני מתוארכות לרבע השני של המאה ה־8 לפנה"ס (775–750 לפנה"ס); כתובות אלה קובעות רק את התאריך הוודאי המאוחר ביותר לאימוץ הכתב הפיניקי על ידי היוונים, וייתכן שהאימוץ התרחש עוד בתקופה מוקדמת יותר (אף שלא נותרו עדויות מתקופה תאורטית זאת). רוב החוקרים נותנים את התאריך הכללי "סביבות 800 לפנה"ס", אך חלק מתארכים ל־850 לפנה"ס או אף קודם לכן וטוענים להיעדר עדויות בשל חוסר השרידות של הפפירוס, או להגבלת הטכנולוגיה לקבוצה זעירה של בעלי מיומנות. השוואה להתפתחות הצורות של אותיות האלפבית הפיניקי מעלה שהאלפבית היווני התפתח מהכתב הפיניקי שהיה נהוג בין 850–750 לפנה"ס.[3]יוסף נוה משער כי השימוש באפלבית היווני החל בראשיתהמאה ה-12 לפנה"ס לערך. זאת, כיוון שעד תקופה זו ניתן היה לכתוב באלפבית הפיניקי הן משמאל לימין והן מימין לשמאל. אופן הכתיבה הבלעדי מימין לשמאל באלפבית הפיניקי התקבע מעט אחרי תקופה זו. כיוון שהאלפבית היווני נכתב משמאל לימין גרידא, יש להניח כי שני האלפביתים התפצלו טרם התחוללותו של אותו התהליך.[4]

בתרבות העתיקה

[עריכת קוד מקור |עריכה]
מטבעצורי מימיטרבוניאנוס גאלוס, המציג את קדמוס (ולרגליו חלזון הארגמן) מעניק גלילפפירוס לשלושה יוונים, סמל להבאת האלפבית ליוון[5][6]

בעולם היווני רומי, המקור הפיניקי של האלפבית היה ידע כללי נפוץ – ביטוי לכך ניתן למצוא אצל הסופיסט בן המאה השנייה לספירה, אדריאן מִצור, שפתח את המחזה שהציג באתונה במילים:”פעם נוספת מגיעות האותיות מפיניקיה”.[7] הבאת האלפבית ליוון היה אחד המרכיבים באגדתקדמוס, בןאגנור מלךצור אוצידון שיצא לחפש את אחותואירופה וייסד אתתבאי; אגדה זאת אף השתרשה בפיניקיה עצמה לכל המאוחר בתקופה ההלניסטית, ובאה לידי ביטוי על מטבעותצוריים המציגים את קדמוס מעניק גליל פפירוס ליוונים.[5] האגדה מבטאת את המציאות ההיסטורית המוקדמת בה הביאו הפיניקים את הכתב וחוכמות נוספות ליוון.[8]

הרודוטוס, בןהמאה ה-5 לפנה"ס מספר על כך:[9]

הפיניקים האלה שבאו עםקדמוס, אשר מהם היו הגפיריים, בהתיישבם בארץ הזאת הביאו ליוונים דברי מדע (didaskalia) רבים ושוניםוביחוד את האותיות (grammata), שלא היו ליוונים קודם לכן, כפי שאני חושב; בראשונה השתמשו בהן כמו כל הפיניקים, אחר כך במשך הזמן שינו יחד עם הביטוי (phonē) גם את צורת (rhythmos) האותיות. כי בעת ההיא ישבו ברוב המקומות יחד עם היוונים גם יונים, שרכשו להם את האותיות אצל הפיניקים בלמדם מהם והשתמשו בהם אחרי ששנו בהן רק מעט: בהשתמשם בהן אמרו, מה שגם נכון, שהובאו מאת הפיניקים ליוון וקראו אותן "פיניקיות". ... בעצמי ראיתי אותיות "קדמייות" במקדשאפולו האיסמיני בתבאי של הבויאוטים חרותות בשלש חצובות, ברובן דומות ליוניות...

הרודוטוס,ה' 58-61

דיודורוס סיקולוס סיפר שלאחרהמבול שלדאוקליון, קדמוס בן אגנור היה הראשון להביא את הכתב מפיניקיה ליוון, ובתקופתו החלו היוונים לגלות תגליות חדשות במדע הכתוב;[10] ובמקום אחר כתב שבין היוונים היה לינוס הראשון לגלות מקצבים ושירים שונים, וכשקדמוס הביא מפיניקיה את האותיות, לינוס התאים אותן ליוונית. האותיות נקראות פיניקיות כי הן הובאו ליוונים מהפיניקים, אך השימוש בהן (בצורתן באלפבית היווני) היה לראשונה אצל הפלסגים, ולכן הן כונו "פלסגיות".[11]

שמות האותיות

[עריכת קוד מקור |עריכה]

שמות רוב האותיות משמרים נאמנה את השמות הפיניקיים המקוריים. העדות המוקדמת ביותר לשמות האותיות היווניות נמצאת במחזה Γραμματικὴ τραγῳδία (טרגדיית האותיות) מאתקאליאס(אנ'), מסוף המאה ה־5 לפנה"ס. הזיקה ההדוקה של שמות האותיות לשפות שמיות ולא ליוונית הייתה אחת הסיבות שבגינן מחברים עתיקים היו כה בטוחים במקור הפיניקי של האלפבית היווני.[12]

התפתחות מוקדמת

[עריכת קוד מקור |עריכה]

ההבדל העיקרי בין האלפבית הפיניקי ליווני הוא השימוש באותיות לציוןתנועות ביוונית. האלפבית הפיניקי צייןעיצורים בלבד, ובעוד שסופריםעבריים וארמיים השתמשו לעיתים באותיות מסוימות (י, ו, ה) לציון תנועות, שימוש כזה באותיות היה נדיר מאוד בקרב הפיניקים בתקופת הברזל. בעדויות הקדומות ביותר לאלפבית יווני, לעומת זאת, כבר השתמשו באותיות לציון תנועות –Α לתנועות ă/ā,‏Ε לתנועה ĕ (ולעיתים גם ē),‏Ι לתנועות ĭ/ī,‏Ο לתנועות ŏ/ō ו־Υ לתנועות ŭ/ū; ניבים יוונים ששימרו את העיצור h (ה בעברית) השתמשו באותΗ (שמקורה באות הפיניקית ח, נהגתה כ־ח גרונית) לייצוג עיצור זה, אך ניבים אחרים השתמשו באות לייצוג התנועה ē, וזה הפך לבסוף לסטנדרט ביוונית; האותΩ, נוצרה לייצוג התנועה ō (להבדיל מ־ŏ) באלפבית שלאיוניה,קנידוס(אנ'),פארוס ומלוס, והופעתה בסוף סדר האלפבית מצביעה על היותה המצאה מאוחרת, כנראה וריאציה נוספת של האות הפיניקית ע, מהמאה ה־7 לפנה"ס. מקורן של כל האותיות בכתב הפיניקי ניכר, והן כולן הגיעו מאות פיניקית שייצגה עיצור שלא התקיים ביוונית; בעוד שהרציונל להשתמש באות𐤉 שייצגה את העיצורy לתנועות ĭ/ī, ובאות𐤅 שייצגה את העיצורw לתנועות ŭ/ū, ניכר, לא ברור מה גרם לקישור בין האותיות האחרות לתנועות שנבחרו להן.[1]

הזהות בבחירת האותיות לציון תנועות בין הכתב היווני והאלפבית הפריגי(אנ'), גם הוא מתועד מתחילת המאה ה־8 לפנה"ס (ובמיוחד היוטה, שצורתה כזיגזג ברוב הכתבים היווניים הקדומים פרט לזה האובויי שבו צורתה כקו ישר, כמו בכתב הפריגי), עשויה להצביע על היווצרות משותפת של הכתב היווני והפריגי, ככל הנראה באזור עם נוכחות יוונית,פריגית ופיניקית. מועמד מוביל לאזור כזה הוא אזור צפון הים האיגאי.[13]

רוב אותיות העיצורים באלפבית היווני הן אימוץ של האותיות הפיניקיות המייצגות עיצורים זהים או כמעט זהים. לאותΞ ולשלוש האותיות שלפני Ω –‏Φ,‏Χ ו־Ψ (שאינן אימוץ של אות פיניקית) – היו ערכים שונים במקומות שונים. באלפביתים של כרתים,תרה, מלוס ואנפה(אנ') אותיות אלה לא התקיימו כלל. באלפביתים שלאובויה,בויוטיה,ארקדיה ולקוניה, Φ ייצגה ph,‏ Χ ייצגה ks,‏ Ψ ייצגה kh, האות Ξ לא התקיימה והצירוף ps יוצג על ידי האותיות ΦΣ. האלפביתים האטיים והיוניים התשמשו כולם ב־Φ לייצוג ph וב־Χ לייצוג kh, אך באטיקה ובחלק מהאיים האגאיים היוניים לא התקיימו Ξ ו־Ψ (הצירופים ks ו־ps יוצגו על ידי ΚΣ ו־ΦΣ בהתאמה), בעוד באלפביתים שלהדודקפוליס היוני(אנ'), חלק מהאיים האגאיים היוניים,קורינתיה וארגוס שימשה Ξ ל־ks ו־Ψ ל־ps, מה שהפך בסוף לאלפבית האטי הקלאסי.[14]

העיצורים השורקים הפיניקיים –𐤆,𐤎,𐤑,𐤔 – גם הם מציגים בעיה מסוימת, שכן מקבילותיהם היווניות לא תואמות את המקור הפיניקי במדויק, ואף שמות האותיות ביוונית לא תואמים את השמות בפיניקית. המקובל הוא שהאות זֵין הפיניקית הפכה ל־ζῆτα (זֵטה) היוונית, האות סמך הפכה ל־ξεῖ (קסה) האות צדֵי הפכה ל־σάν (האות סַן הארכאית) והאות שַן הפכה ל־σίγμα (סיגמה). חוקרים אחדים הציעו ששמות האותיות התערבבו, כך ששם האות זטה הגיע מהאות צדי, שם האות קסה הגיע מהאות שַן, שם האות סַן הגיע מהאות זין ושם האות סיגמה הגיע מהאות סמך, אך התקשו להסביר מדוע; אחרים הציעו שהאותיות צדי ושַן אומצו שתיהן לייצוג העיצור s, אך אחת מהן (לרוב הגלגול של האות צדי) נדחקה בהדרגה עד שהגלגול של האות השנייה נעשה הייצוג היחיד לעיצור s. שם האות ζῆτα (זֵטה) מוסבר כאנלוגיה לאות הקודמת ῆτα (הֵטה), השם ξεῖ מאמץ צורה חדשה שהייתה נהוגה באותיות אחרות (ϕεῖ, χεῖ, ψεῖ), והשם "סיגמה" הוא שימוש מאוחר במילה האונומטופאית σίζω (סיזו), "לִחשוּש".[15]

התפתחות מאוחרת

[עריכת קוד מקור |עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנאתרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יורשים

[עריכת קוד מקור |עריכה]

הכתב היווני הותאם ליצירתהאלפבית האטרוסקי(אנ'), שממנו התפתחהאלפבית הלטיני (כמו גם כתביםאיטליים אחרים(אנ')). באסיה הקטנה, במאות ה־5–4 לפנה"ס, התפתחו הכתב הליקי(אנ') והלידי(אנ') מהכתב היווני של אובויה, בויוטיה, ארקדיה ולקוניה (מקורו של הכתב הקארי, לעומת זאת, איננו ודאי).האלפבתים האיבריים(אנ'), שהתפתחו בדרוםאיבריה כבר במאה ה־7 לפנה"ס באזור שבו פעלו הן פיניקים והן יוונים, התפתח מהכתב הפיניקי, מהכתב היווני או אולי משניהם.[16]

אותיות האלפבית

[עריכת קוד מקור |עריכה]
אותיווניתעבריתהגייה (IPA)אות פיניקית מקבילהתעתיק לטיני
עתיקהימי-ביניימיתמודרניתעתיקהמודרניתעתיקהמודרנית
Α αἄλφαάλφαאַלְפַאaAlephאָלֶףa
Β ββῆταβήταבֵטָא (ויטָא)bvBethבֵּיתbv
Γ γγάμμαγάμμα
γάμα
גַמָּאɡɣGimelגִּימֶלggh, g, j
Δ δδέλταδέλταדֶלְתָּאðDalethדָּלֶתdd, dh
Ε εεἶἒ ψιλόνέψιλονאֶפְּסִילוֹןHeהֵאe
Ζ ζζῆταζήταזֵטַאכנראה zd אוʣ,
מאוחר יותר [z]
zZayinזַיִןz
Η ηἦταήταאטאɛːiHethחֵיתe, ēi
Θ θθῆταθήταתֵֿטָאt̪ʰθTethטֵיתth
Ι ιἰῶταιώτα
γιώτα
יוֹטָאi, iːiYodhיוֹד,יוּדi
Κ κκάππακάππα
κάπα
קַפָּאkKaphכָּףck
Λ λλάβδαλάμβδαλάμδα
λάμβδα
לַאמְבְדַאlLamedhלָמֶדl
Μ μμῦμι
μυ
מיוmMemמֵםm
Ν ννῦνι
νυ
ניnNunנוּןn
Ξ ξξεῖξῖξιקְסִיksSamekhסָמֶךxx, ks
Ο οοὖὂ μικρόνόμικρονאוֹמִיקְרוֹןAyinעַיִןo
Π ππεῖπῖπιפִּיpPeפֵּאp
Ρ ρῥῶρωרוֹr ~ɾResרֵישr, rhr
Σ σ
ς
(סופית)
σῖγμασίγμαסִיגְמַאsSinשִׁיןs
Τ τταῦταυטַאף (טאו)tTawתָּוt
Υ υὓ ψιλόνύψιλονאִוֿפְּסִילוֹןy, yːiWawוָוu, yy, v, f
Φ φφεῖφῖφιפִֿיfphf
Χ χχεῖχῖχιכִֿיxchch, kh
Ψ ψψεῖψῖψιפְּסִיpsps
Ω ωὦ μέγαωμέγαאוֹמֶגַהɔːAyinעַיִןo, ōo

ההגייה הקלאסית המובאת בטבלה לעיל היא שחזור ההגייה של הניב האָטִי במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס. כמה מהאותיות נהגו בצורה שונה בתקופות שקדמו לתקופה הקלאסית או בניבים שאינם אטיים. על ההגייה של היוונית העתיקה שלאחרהתקופה הקלאסית, ראויוונית של הברית החדשה.

אותיות שהשימוש בהן התבטל

[עריכת קוד מקור |עריכה]

האותיות הבאות אינן חלק מן האלפבית היווני הסטנדרטי, אך היו בשימוש בתקופות שקדמו לתקופה הקלאסית או בניבים מסוימים. האותיות דִיגַמַּא, קוֹפַּא וסַאמְפִּי שימשו גם כספרות יווניות.

אותשםהגייהאות פיניקית מקבילהתעתיק לטיני
יוונית ארכאיתיוונית מאוחרתעברית
ϝαῦδίγαμμαדיגמא[17]וּ עיצוריתWaw וָוw
στίγμαסטיגמא[18]סטst
ἧταהטא[19]הHeth חֵיתh
ϻάνσάνסַן[20]סSade צדי (מיקום האות באלפבית)
Sin שין (שם האות)?
s
ϙόππακόππαקוֹפַּה[21]קQoph קוףq
σαμπῖסַמְפִּי[22]ללא ספק עיצור חוכך,
אולי ס, קס, טס
המקור שנוי במחלוקת,
אוליSade צדי
ss
שׁוֹ[23]שׁ
שימש בשפה הבַּקְטְרִית לתעתיק
הצליל שׁ, כמו ב"קוּשאן".
Sade צדי (מיקום האות באלפבית)
Sin שין (שם האות)
š

לסַאן יש להתייחס כאל גרסה קודמת של סיגמה.

קוֹפַּא ציינה חילוף הגייה (אלופון) של קַפַּא לפניתנועה אחורית.

סַאמְפִּי ציינה עיצור חוכך כפול שמאוחר יותר התפתח ל-σσ (קרוב לוודאי [sː]) ברוב הניבים ול-ττ בניב האטי.

דִיגַמַּא/וַו נעלמה מהאלפבית משום שהצליל שציינה נעלם מהניב האיוני ומרוב הניבים האחרים.

אותיות פונטיות

[עריכת קוד מקור |עריכה]

בזמן המודרני נוספה על ידי בלשנים האות יוט (אות גדולה: Ϳ, אות קטנה: ϳ), המבוססת על J הלטינית, לייצוג הצליל /j/ (יו"ד עיצורית) בשחזורי מילים פרוטו-יווניות שכללו את הצליל הזה.

אותשםהגייהאות פיניקית מקבילהתעתיק מיוונית ללטינית
יוונית ארכאיתיוונית מאוחרתעברית
יוט[24]יYodh יוֹד, יוּדj

צירופי אותיות ודיפתונגים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
אותיותהגייה (IPA)‏תעתיק לטיני
עתיקהמודרניתעתיקהמודרנית
ᾰι, αι[ai][e̞]æ, ēe
ᾱι, ᾳ[aːi][a]āa
ει[eː][i]īi
ηι, ῃ[ɛːi]ē
οι[oi]œ, ēy
υιῠι[yː]*yi
ῡιȳi
ωι, ῳ[ɔːi][o̞]ōo
αυᾰυ[au][av] לפני תנועה/עיצור קולי;
[af] לפני הגה אטום
au, avav, af
ᾱυ[aːu][av] לפני תנועה/עיצור קולי;
[af] לפני הגה אטום
āu, āv
ευ[eu][e̞v] לפני תנועה/עיצור קולי;
[e̞f] לפני הגה אטום
eu, evev, ef
ηυ[ɛːu][iv] לפני תנועה/עיצור קולי;
[if] לפני הגה אטום
ēu, ēviv, if
ου[uː]
לפנים [oː]
[u]ūu
ωυ[ɔː.u]**[o.i]ōyoy
γγ[ŋɡ][ŋɡ] בדיבור רשמי (מבוטא חכית [ɲɟ] לפני [e̞ i]),
אך לעיתים קרובות נהגה [ɡ] (מבוטא חכית [ɟ] לפני [e̞ i]);
כמו כן מבוטא [ŋɣ] בקונטקסטים מסוימים (מבוטא חכית [ɲʝ] לפני [e̞])
ngng, ny, g, y, ngh
γκ[ŋk][ɡ] בראש מילה (נהגה חכית [ɟ] לפני [e̞ i]);
בשאר המקרים [ŋɡ] (נהגה חכית [ɲɟ] לפני [e̞ i]),
אך לעיתים תכופות נהגה [g] (נהגה חכית [ɟ] לפני [e̞ i])
ncg, y, ng, ny
γξ[ŋks][ŋɡz]nx
γχ[ŋkʰ][ɲç] לפני [e̞ i];
בשאר המקרים [ŋx]
nchnch, nkh
γμדנו
[gm]
או [ŋm]
[gm]gm
μπ[mp][b] בראש מילה; בשאר המקרים
[mb], אך לעיתים תכופות יותר נהגה [b]
mpb, mb
ντ[nt][d] בראש מילה; בשאר המקרים
[nd] אך לעיתים תכופות נהגה [d]
ntd, nd

ראו גם

[עריכת קוד מקור |עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור |עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושאאלפבית יווני בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  1. ^12Madadh Richey,"The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.),The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 245,doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
  2. ^Madadh Richey,"The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.),The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 248,doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
  3. ^Madadh Richey,"The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.),The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 248–249,doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
  4. ^יוסף נוה,זמנה של הכתובת מתל פח'ריה: ניתוח פליאוגראפי של הנוסח הארמי,שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, תשמ"א-תשמ"ב, עמ' 132-131, באתרJSTOR
  5. ^12Fergus Millar,The Phoenician cities: a case-study of Hellenisation,The Cambridge Classical Journal 29, 1983, עמ' 67doi:10.1017/S0068673500004508‏,JSTOR 44696895
  6. ^George Francis Hill,Catalogue of the Greek Coins of Phoenicia, Arnaldo Forni - Editore, 1965, עמ' cxlii, 293
  7. ^פילוסטרטוס,חיי הסופיסטים, 2.10 (ראובמקור היווני ובתרגום לאנגלית):Πάλιν ἐκ Φοινίκες γράμματα
  8. ^נחום סלושץ,מחקרים עברים כנענים,לשוננו ב', 1930, עמ' 343
  9. ^ראו גם: John K. Papadopoulos,The early history of the Greek alphabet: new evidence from Eretria and Methone,Antiquity 90, 2016, עמ' 1248doi:10.15184/aqy.2016.160
  10. ^דיודורוס סיקולוס,ביבליותקה היסטוריקה, 5.57.5–5.57.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  11. ^דיודורוס סיקולוס,ביבליותקה היסטוריקה, 3.67.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  12. ^Madadh Richey,"The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.),The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 247,doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
  13. ^John K. Papadopoulos,The early history of the Greek alphabet: new evidence from Eretria and Methone,Antiquity 90, 2016, עמ' 1238–1254doi:10.15184/aqy.2016.160
  14. ^Madadh Richey,"The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.),The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 246,doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
  15. ^Madadh Richey,"The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.),The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 246–247,doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
  16. ^Madadh Richey,"The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.),The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 251,doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
  17. ^דיגמא(באנגלית)
  18. ^סטיגמא(באנגלית)
  19. ^הטא(באנגלית)
  20. ^סַן(באנגלית)
  21. ^קוֹפַּה(באנגלית)
  22. ^סַמְפִּי(באנגלית)
  23. ^שׁו(באנגלית)
  24. ^יוט(באנגלית)
בקרת זהויותעריכת הנתון בוויקינתונים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלפבית_יווני&oldid=42109631"
קטגוריות:
קטגוריות מוסתרות:

[8]ページ先頭

©2009-2026 Movatter.jp