 | |||||
| לידה | 21 במרץ1939 תל-אביב,פלשתינה (א"י)  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 6 בפברואר2019 (בגיל 79) ישראל | ||||
| מדינה | ישראל ישראל | ||||
| מפלגה | הליכוד, "המפלגה הליברלית החדשה" | ||||
| |||||
| תפקידים נוספים | |||||
| |||||
  | |||||
אלי לנדאו (21 במרץ1939 –6 בפברואר2019[1]) היהעיתונאי ואיש ציבורישראלי. כיהן כראש עירייתהרצליה וכיושב ראשחברת החשמל.
אלי לנדאו נולד בתל אביב. בוגר בית ספר תיכון בקיבוץחפציבה.[2] שירת בדרגת סרן בחטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. היה בין ראשוני הצנחנים שנכנסו לעיר העתיקה והגיעו לכותל המערבי. על חוויותיו משתי המלחמות כתב שני ספרים: "ירושלים לנצח" ו"סואץ - אש על המים". היהכתב צבאי בעיתוןמעריב.
במלחמת יום הכיפורים סיקר את הקרבות בסיני וברמת הגולן. נמנה עם קבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו אתאורי דן,איתן הבר,ישעיהו בן-פורת,יהונתן גפן,חזי כרמל ואלי תבור), שפרסמה בשנת1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שנתפרסם מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, ובו ביקורת על מחדליה ותיאור עז משדות הקרב, על החללים, הנפגעים ואובדן הציוד שהיו בהם.
ב-1971 נחשד לנדאו במעורבות בפריצה למחסני חברת "הגרעין" עםכושי רימון, הועמד לדין וכעבור ארבע שניםזוכה.[3] ב-1974הרשיעבית המשפט המחוזי בתל אביב את לנדאו בהחזקתנשק ללארישיון[4] וגזר עליו שלושה חודשימאסר על תנאי.
היה במשך שנים רבות אחד ממקורביו שלאריאל שרון, ופעיל בפעילות פוליטית וציבורית. בשנים1979 עד1981 שימש כעוזרו של שרון שהיה אזשר החקלאות ועוזרשר הביטחון. לאחר מכן שימש יושב ראש השק"ם. בשנת1983 נבחר לתפקיד ראשעיריית הרצליה ולאחר מכן נבחר פעמיים נוספות לתפקיד זה, שאותו מילא עד לשנת1998. יזם את הקמתמרינה הרצליה, והביא לשינוי באזור התעשייה, שהפך למרכזהיי טק. בתקופת כהונתו הוקם אזור הספורט, נבנו אצטדיון הכדורגל,מטווח אולימפי,קאנטרי קלאב, ובית חיל האוויר אשר בתוכו היכל האומנויות של הרצליה. תמך ביוזמתו של פרופ'אוריאל רייכמן להקמתהמרכז הבינתחומי הרצליה. בתקופת כהונתו הוקמו פרויקטים נוספים כגוןקניון שבעת הכוכבים, שוקמו שכונות העיר כמו יד התשעה ונווה ישראל, נבנה גם החלק הנוסף בבית יד לבנים, המשמש כמוזיאון אמנות.
עם סיום כהונתו כראש העירייה נתמנה ליושב ראש חברת החשמל, תפקיד אותו מילא עד לשנת2004.[5]
בחייו הפוליטיים עבר אלי לנדאו שינוי, החל מהצטרפותו לתנועת החרות בשנת1969 ומסיוע בהקמתהתנחלויות, כעוזרשר החקלאות, ובהמשך בנקיטת עמדה כי יש להדבר עם הפלסטינים ועד לעזיבתהליכוד והתמודדות בבחירות של שנת1992 כמספר שתים ברשימתו שליצחק מודעי "המפלגה הליברלית החדשה", שלא עברה אתאחוז החסימה. למרות זאת, שב והתמודד בפריימריז של הליכוד ב-1996, ולאחר שלא נבחר למקום גבוה בחר שלא להמשיך בחיים הפוליטיים.[6]
בשל טענות בקשר להליכים לא תקינים בהקמת מרינה הרצליה, הוגש נגד לנדאוכתב אישום והוא זוכה על ידי בית המשפט. הוא נחקר על ידי משטרת ישראל, בחשד שלא הוכח, כי הוא מעורב ב"פרשת פריצקי" וכי עמד מאחורי הדחתו שליוסף פריצקי מתפקידשר התשתיות הלאומיות.[7]
בשנת2006 נפתחהחקירה פלילית תחת אזהרה נגד לנדאו בחשד למינוי קרובים בחברת החשמל, ולניהולמכרזים בניגוד לכללי מנהל תקין. "חברת הפחם" שהיא חברת בת של חברת החשמל פתחה במכרז להובלתפחם לישראל. עלה החשד כי לנדאו הטה את החלטת המכרז לטובתעופר ספנות מפני שהוא מקורב ליולי עופר. האחים עופר אכן זכו במכרז, אך החקירה נגד לנדאונסגרה בשל חוסר אשמה.
אלי לנדאו נפטר ב-6 בפברואר 2019 בגיל 79, והובא למנוחות בבית העלמין הישן בני ציון בנתניה .היה נשוי לבתו שלעובד בן עמי, ליאורה,אשת עסקים בתחום הקולנוע והטלוויזיה בישראל.
בפברואר2020 נקרא על שמו הרחוב העובר לאורך חוף הים בהרצליה.[8]
סואץ - אש על המים, הוצאת אותפז, 1970, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
אלי לנדאו (1939-2019), דף שער בספרייה הלאומית| ראשי מועצת ועיריית הרצליה | ||
|---|---|---|
| ראשי מועצה | אברהם הירש (1937–1938) •שמעון זאב לוין (1938–1943) •בן ציון מיכאלי (1943–1959) •פסח יפהר (1959–1960) |  |
| ראשי העיר | פסח יפהר (1959–1960) •נתן רוזנטל (1966–1967) •משולם לנגרמן, ועדה קרואה (1967–1969) •יוסף נבו (1969–1983) •אלי לנדאו (1983–1998) •יעל גרמן (1998–2013) •יהונתן יסעור (2013) •משה פדלון (2013–2024) •יריב פישר (2024–מכהן) | |
