אליקנטה (בספרדית:Alicante; בוולנסית:Alacant) היא עיר בספרד, בירתמחוזאליקנטה בדרוםולנסיה. בעירנמל היסטורי לחוףהים התיכון. אוכלוסיית העיר על פי הערכה מונה 358,608 נפש, נכון ל-1 בינואר2024[1]. אילו אוכלוסיית האזור העירוני כולו מונה 452,462 נפש והיא העיר השנייה בגודלה בוולנסיה. אוכלוסיית המטרופולין (הכולל עריפרברים) מונה 757,443 נפש נכון לשנת 2008. זהו האזור המטרופוליני השמיני בגודלו בספרד.
אחוזיהעננות באזור אליקנטהנמוכים יחסית. מחודשאוקטובר ועד סוףדצמבר, היא התקופה המעוננת יותר, בשיעורים ממוצעים של 40-42%. בחודש יולי ואוגוסט השמים בהירים בדרך כלל, כסות העננים הממוצעת בתקופה זו עומדת על 10-16% בלבד. אוגוסט הוא החודש החם בשנה, בשעות היום ממוצע הטמפרטורות מגיעות עד ל-31מעלות צלזיוס, ובלילות 22 מעלות בממוצע. בחודשים דצמבר,ינואר ופברואר הטמפרטורה הממוצעת בשעות היות עומדת על 17 מעלות, והלילות קרים ביותר בממוצע בינואר, 8 מעלות בלבד[2]. ממוצע הגשם הרב שנתי מסתכם ב-395.2מ"מ, ממוצע מספר ימי הגשם השנתי בנמל עומד על 36.5 ימים, חודש אוקטובר הוא הגשום ביותר, הן לפי מספר ימי הגשם, והן בכמות במילימטרים. לא נמצאוסטטיסטיקה או נתונים אודותשלג באזור העיר.
אזור העיר אליקנטה מיושב זה למעלה מ-7,000 שנה. תחילתו בנדידה של שבטיציידים-לקטיםאיברים ממרכז אירופה דרומה עוד לפני 3000לפנה"ס. היישובים הקדומים ביותר נאחזו במורדותהר בנקנטיל החולש על העיר[3]. ב-1000 הראשון לפנה"ס החלוסוחריםיוונים ופיניקים לפקוד את חופה המזרחי של ספרד, תוך שהם בונים נמלי מסחר קטנים ומביאים לשבטים האיבריים את תרבות הכתב, לשימוש בברזל ולאובניים. במאה הראשונה לפנה"ס החלו צבאותרומא וקרתגו לפלוש ולנהל מאבקי שליטה בחצי האי האיברי. במסגרת ניסיונות אלה יסד המצביא הקרתגיחמלקרת ברקה את מבצר אקרא לאוקא (ביוונית: Aκρα Λευκa, מילולית "הר לבן", או "נקודה לבנה") במקום שבו יושבת היום העיר אליקנטה. אף שקרתגו כבשה את רוב השטחים בסביבות אליקנטה, בסופו של דבר היה רוב חצי האי האיברי בשליטה רומית במשך יותר מ-500 שנה[4]. במאה ה-5, בעת שקיעת האימפריה הרומית, הייתה העיר אשר כונתה אז בשם הלטיני "לוקנטום" (Lucentum)[5], בשליטהגותית. במאה ה-8 (בשנת 711) העיר נכבשה בכיבוש הערבי-מורי[6], כמעט ללא התנגדות. המורים הם שהעניקו לעיר את שמה הנוכחי שפירושו בערבית "עיר האורות". המורים שלטו בדרום ובמזרח ספרד עד למאה ה-11. בשנת 1246 נכבשה העיר בידיאלפונסו ה-10 מלךקסטיליה[7], אולם בשנת 1298 עברה לידיממלכת ולנסיה בשליטת המלךחיימה השני מאראגון. היישוב קנה לו מעמד של כפר מלכותי בעל יצוג בפרלמנט הוולנסי.
אליקנטה הייתה במוקד קרבות שליטה ביןממלכת קסטיליה לממלכת אראגון ועם שוך הקרבות הייתה לנמל מסחר חשוב באגן המערבי של הים התיכון, ממנו יצאו אורז, יין,שמן זית, תפוזים וצמר. אולם בין השנים 1609 ו-1614 גירשפליפה השלישי, מלך ספרד אלפי מורים שהתנצרו לאחר כיבושה של ספרד מידי הערבים ואשר נותרו בוולנסיה, לאחר שאלה הזדהו עם שודדי יםברברים שנהגו להתקיף את ערי החוף ולחבל במסחר. צעד זה פגע באופן משמעותי בכלכלת החבל, כאשר אלפי בעלי מקצועות מיומנים וחקלאים עזבו את החבל ובעלי האחוזות רבים ירדו מנכסיהם. מעמדה הכלכלי של אליקנטה המשיך להתדרדר בתחילתהמאה ה-18, כאשרמלחמת הירושה הספרדית הותירה את העיר במיתון מתמשך. לאורך המאה ה-18 וה-19 עיקר הכנסות העיר התבססו על תעשיית הנעליים והחקלאות, בעיקר תפוזים ושקדים, וכן תעשיית הדיג. בסוף המאה ה-19 הייתה התאוששות מהירה של כלכלת העיר עם התגברות המסחר הבינלאומי ופיתוח הנמל העירוני לצורך עידוד היצוא.
בתחילת המאה ה-20 הייתה אליקנטה בירת נפה קטנה אשר נהנתה מהיותה של ספרדמדינה נייטרלית במהלךמלחמת העולם הראשונה, דבר שיצר הזדמנויות כלכליות חדשות לתעשייה ולחקלאות במקום. בשנות ה-20 גויסו רבים מבני אליקנטה לשורותהצבא הספרדי במלחמת הריף, באזור החסות הספרדי שבצפוןמרוקו. בסוף שנות ה-20 זכו מועמדים רפובליקאים בשליטה במועצת העיר ובנפה כולה והכרזתה שלהרפובליקה הספרדית השנייה, ב-14 באפריל1931, התקבלה בהתלהבות על ידי תושבי אליקנטה.מלחמת האזרחים בספרד פרצה ב-17 ביולי1936. אליקנטה הייתה העיר האחרונה שנותרה נאמנה לממשלת הרפובליקה ואשר נכבשה על כוחותיו של הגנרלפרנקו ב-1 באפריל1939 ומנמלה נמלטו מן הארץ אחרוני ראשי הממשל הרפובליקני. אף שהקרבות באליקנטה לא זכו לפרסום של הפצצתגרניקה על ידיחיל האוויר הגרמני, העיר ספגה במהלך שלוש שנות המלחמה הפצצות אוויריות כבדות וזכורה במיוחדהפצצתחיל האוויר המלכותי האיטלקי ב-25 במאי1938, שבה נהרגו למעלה מ-300 אזרחים. בסך הכל נהרגו בהפצצות של אליקנטה במלחמת האזרחים למעלה מ-700 אזרחים[8].
עשרים שנות שלטונו הראשונות של פרנקו היו שנים קשות לעיר, כמו גם למדינה כולה. אולם בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 החלה העיר להפוך למוקדתיירות. בנייני דירות גדולים החלו להיבנות בפרברי העיר לטובת תיירים ותושבים אשר נמשכו לאקלימה הממוזג של העיר. עליית התיירות לעיר הביאה גם לפתיחת בתי עסק חדשים רבים ובהם מסעדות וברים. שדה התעופה הישן ברבסה נסגר ושדה תעופה חדש נפתח באל אלטט, והפך עד מהירה מוקד לטיסות שכר ממדינותצפון אירופה.
עם מותו של פרנקו בשנת 1975 הצליח המלךחואן קרלוס הראשון לאפשר מעבר מוצלח של ספרד לשיטת שלטון דמוקרטית, במסגרתו קיבלו בני תרבויות ואזורים שונים בספרד יותר אוטונומיה בניהול חייהן.
לקראת סוף המאה ה-20 החלה התאוששות בפעילות הנמל המקומי לאחר שבשנות ה-80 עבר חלק ניכר מתנועת האוניות לנמלולנסיה. היום מהווה נמל אליקנטה אחד הנמלים המרכזיים בספרד לעגינתספינות תענוגות. בשנת 2007 עגנו בנמל 72 ספינות תענוגות והביאו לעיר כ-80,000 נופשים וכ-30,000 אנשי צוות. פיתוח הנמל המקומי כנמל תיירות התקבל בברכה על ידי תושבי העיר אולם ניסיונות לפיתוח תעשייתי של הנמל גרמו לחילוקי דעות בקרב תושבי העיר.
מראה אליקנטה לחוף הים התיכוןמבט ממעגן היאכטות אל הר בנקנטיל החולש על העיר אליקנטה
אליקנטה היא אחת הערים בעלות שיעור הצמיחה המהיר ביותר בספרד. התעשייה המקומית מבוססת בחלקה על תיירות[9] לחופיקוסטה בלנקה ועל דיירידירות נופש, מגמה שהחלה עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20 והתגברה בסוף שנות ה-90. תעשיית השירותים והמינהל הציבורי גם כן מהוות מקור הכנסה משמעותי בכלכלת העיר. בשנת 202 היו 23.54% מועסקים בסקטור הפיננסי והתעשייתי[10]. הבנייה המהירה עוררה שאלות רבות בתחום שמירת הסביבה, זאת היות שממשלת הנפה האוטונומית ומועצת העיר נמצאות תחת פיקוח שלהאיחוד האירופי. הפיתוח האורבני המהיר הוא מוקד לדיונים בין מדינאים ותושבים כאחד והתוכניות של רשות הנמל לפתח את הנמל התעשייתי בעיר היו לאחד הנושאים הבולטים בדיונים אלה.
בעיר נמצא מטההמשרד להרמוניזציה בשוק הפנימי שהוא זרוע של האיחוד האירופי ולכן התיישב בעיר מספר גדול של עובדי ציבור המועסקים על ידי האיחוד האירופי. סמוך לעיר שוכנת אףאוניברסיטת אליקנטה שבה למעלה מ-30,000 סטודנטים.
מאז שנת 2005 פועל בעיר אחד מאולפני הסרטים הגדולים באירופה: Ciudad de la Luz[11].
על פי פרסומים רשמיים בשנת 2024 גרו בעיר 358,608 תושבים ובאזור המטרופוליני ישבנו 757,443 תושבים. כ-19.6% מתושבי העיר אינם אזרחי ספרד[1], עיקר אוכלוסיית הזרים היא מארגנטינה,אקוודור וקולומביה, אשר היגרו לעיר ב-10 השנים האחרונות. קיימות בעיר אף קהילות מהגרים מרומניה,רוסיה,אוקראינה ומרוקו, רבים מהם ללאאשרת שהיה ולכן אינם נמנים במפקדי האוכלוסין בעיר. כמו כן, בעיר ובסביבותיה קיימת אוכלוסייה גדולה של גמלאים ממדינות צפון אירופה, הממשיכים להחזיק באזרחותם המקורית ואף הם אינם נמנים באופן רשמי על תושבי העיר. בין קבוצות האוכלוסין הגדולות שאינן דוברות ספרדית והיושבות באליקנטה נמנים אזרחיםבריטים. לכן, אחוז התושבים הזרים בעיר כנראה גבוה יותר מן הנתונים הרשמיים.
נמל התעופה אליקנטה-אלש מיגל ארננדס שליד אליקנטה, הוא שדה התעופה העמוס ביותר בוולנסיה ואחד העמוסים בספרד. בשנת 2024 עברו דרך נמל התעופה למעלה מ-18 מיליון נוסעים[12]. עבודות לפיתוח ולהרחבת השדה מתבצעות כמעט ללא הפסק. טיסות סדירות מקשרות בין אליקנטה למדריד ולברצלונה וכן לערים רבות במערב אירופה. מן העיר יוצאות טיסות ישירות גם למדינות מזרח אירופה,לממלכה המאוחדת, לאלג'יריה, ולמרוקו[13].
מתחנת הרכבת של אליקנטה יוצאות רכבות לעריה המרכזיות של ספרד. בתוך העיר קיימת מערכתרכבת קלה המקשרת בין מרכז העיר לפרברים לאורך חוףקוסטה בלנקה. מערכת הרכבת הקלה נמצאת אף היא בשלבי הרחבה.
אוטובוסים מחברים את אליקנטה עם הערים הקרובות,אלש,מורסיה,וסנטה פולה, וגם עם ערים מרכזיות בספרד, הרחוקות יותר.
