רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח,סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שישלעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אל על פיאמונות אודתות רבות, הוא ישות בעלת כוחותעל-טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגדחוקי הטבע ולשלוט בטבע), בתאלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. לפי חלק מהמיתולוגיות, חלק מהאלים אף השתתפו בבריאת העולם.[1] עד עצם היום הזה, רוב האנושות מקיימת כלפי האלים מנהגיפולחן שונים.
ניתן לחלק את קבוצת האנשים המאמינים באל למאמינים באל אחד (מונותאיזם), למאמינים בצמד אלים הנמצאים ביניהם ביחסי גומלין (דואליזם,גנוסיס) ולמאמינים בריבוי אלים (פוליתאיזם). בדרך כלל מייחסים לאל שליטה, חלקית או מוחלטת, ביקום, כוח עצום עד בלתי מוגבל, ולפעמים ידיעה של כל המתרחש ביקום.
למרות מסורות רבות אלו, טרם הוצגה ראיה אמפירית או הוכחה תקפה לוגית לקיומו של אל כלשהו.
המילהאל בעברית מגיעה מהשפות הפרוטו-שמיות כשם גנרי לישות עליונה, מקור המילה היא שמו של אבי האלים במיתולוגיה הכנענית -אל[2]. המונחאלוהים, נובע מצורהשמית תיכוניתאלה[3][4]. ביהדות ובאסלאם השם "אלוהים" קיבל משמעות של אל יחיד, השימוש בלשון רבים הוא לאות כבוד וייתכן שהוא שריד לשוני לתקופה שבהּ האמינו בריבוי אלים[5]. במחקר מקובל שהמילה אלוה נוצר מהמילה אלוהים לייצר צורת יחיד ולא הפוך[4][6].
בקבלה מסמל השם "אל" את מידת החסד והטוב שבאלוהות.[7]
הוגי דעות יהודיים כמהר"ל מפראג טענו כי השם "אל" בא לבטא את עוצמת הבורא, בדומה לשמו של בעל החיים "אַיִל" המסמל עוצמה, וכפי שעולה מביטויים מקראיים כגון "אֱיָלוּתִי" ('כוחי') ו"אֵילֵי הָאָרֶץ" ('שליטי הארץ') ומן השימוש המקראי בביטוי 'אלהים' בהתייחס לדיינים בשר ודם.
רעיון האלוהות מלווה את התרבות האנושית במשך אלפי שנים. בתקופות שונות קיבל האלים מובנים שונים, הנבדלים אלו מאלו במידה רבה, עד שנראה כי יהא זה קשה לכלול את כולם בהגדרה אחת. נראה שמושגי האלוהות השונים נקשרים אלה לאלה בשם, אך לא בהגדרה.
לא ידוע היכן ומתי התפתחה לראשונה האמונה בישויות השולטות בגורל העולם. ככל הנראה, מדובר ברעיון שהתפתח במקביל במקומות שונים. אחד המקדשים היותר מוקדמים שהתגלו עד כה הוא מהאלף העשירי לפנה"ס[10][דרוש מקור: בעייתי נוכח מחקר אוניברסלים אנושיים] ראשית האמונה באנימיזם, תפישה לפיה לכל דבר קיים יש נפש חיה. לחלק מהנפשות נקשרו, ככל הנראה, כוחות גדולים יותר מאחרות, ואלו נעבדו כאלים. עם התפתחות המחשבה, עברו גם מושגים מופשטים יותר תהליך שלהאנשה. מרביתאלי המיתולוגיה היוונית, למשל, משלבים פרסוניפיקציה של תופעות טבע (זאוס והברק,פוסידון והים), ואף מייצגי ערכים ורעיונות (אתנה והחוכמה,אפרודיטה אוארוס והאהבה). דמויות אלו שולבו במיתוסים של חברות קדומות, ובמנהגיפולחן. האופן שבו התייחסו לדמויות אלו השתנה מחברה לחברה ומתקופה לתקופה. כך, בתקופה הקלאסית ביוון העתיקה, היו שסברו שיש להתייחס אליהן כאלגוריות בלבד, ואין לקבלן כפשוטן. מכל מקום, רעיונות אלו לא בהכרח חתרו תחת הפולחן הנהוג.
בתקופה שאחרי זה האמונה בריבוי אלים השולטים בעולם הייתה נפוצה. בדרך כלל כל אחד מהם אחראי על כוח או תחום מסוים בעולם. לעיתים האלים שוכנים כולם במשכן אחד, למשל הפנתאון.חלק מקבוצות האלים אף נגזרות האחת מן השנייה, בעקבות השפעות תרבותיות בין העמים. (למשל התרבות היוונית השפיעה על התרבות הרומית במובן זה).
השלב הבא בהתפתחות תפיסת האלוהות, בעקבות התפתחות הציוויליזציה וההפשטה האנושית, התבטא בכך שאל אחד מכל האלים תפס מקום מרכזי ועילאי והפך לדמות מופשטת ופרסונלית כאחד, ואילו שאר האלים ירדו ממעלתם למדרגה של משרתים ומלאכים והוכפפו לאל העליון, כפי שקרה ביהדות על פי פרשנותקאסוטו, שבה האל הכנענימוֹת, אל השאול, שעוצמתו אדירה – שווה לזו של אלים אחרים ואף חזקה יותר – הופך להיותמלאך המוות שלוקח אתנפשות האנשים, אבל הפעם כשליחו ומלאכו של אלוהים, ברשותו וברצונו. אמונה כזאת לפעמים מובילה לאמונה שלמרות שיש הרבה אלים, אך רק אל אחד ראוי לסגידה, זאת נקראת מונולטריזם.
חידוש האמונה באל אחד ועילאי ביהדות מיוחס לאברהם העברי, האב האתני והרוחני של היהדות (לפי המסורת הוא נולד ב-1812 לפנה"ס).כחמש מאות שנה לאחר התקופה המשויכת במסורת לאברהם, הוצג הרעיון של עבודת אל אחד בקרב ממלכה גדולה, במצרים, על ידי המלךאמנחותפ ה-4 (מלך בשנים1380 לפנה"ס–1362 לפנה"ס), הידוע בשם שאימץ לעצמו –אחנתון (עבד אתון). המלך הנהיג רפורמה דתית בממלכה כך שהפולחן הדתי הופנה לאל השמש אתון בלבד. ככל הנראה, היו כרוכים ברפורמה זו מניעים פוליטיים להורדת כוחה של הכהונה ולהעצמת מעמדו של המלך. השלכות פוליטיות ברורות היו לרעיון האלוהות בעם שהתעצב סמוך מאוד לממלכה המצרית: בממלכת ישראל המאוחדת, איחד הרעיון המונותאיסטי שבטים שונים לכדי אומה אחת, בעלת חוק אחד, תחת אל אחד, אבל בניגוד לתפיסה המטריאליסטית של אחנתון, בממלכה הישראלית אלוהים נתפש כישות שממעל לכל הכוחות כולם. רעיון זה שיחק תפקיד מרכזי בהתהוות של האומה היהודית עד ימינו. בשנת324 הכריזקיסר רומאקונסטנטינוס הגדול (280–337) על הדת הנוצרית כדת האימפריה, ככל הנראה, בניסיון לאחד אתהאימפריה הרומית המתפוררת תחת פולחן אחיד המכוון לאלוהות אחת (אך במקרה זה, משולשת –האב,הבן ורוח הקודש). במהלךהאלף הראשון לספירה הופץ הרעיון על ידימיסיונרים לרחבי אירופה והמזרח התיכון, ובאלף השני לספירה הופץ ליבשות נוספות בדחיפת הקולוניאליזם.
גם דת האסלאם עשתה שימוש דומה ברעיון האל על מנת לאחד את השבטים שלחצי האי ערב.
במהפכה הצרפתית היה ניסיון נפל להנהיג דתדאיסטית שסגדה לתבונה, שוב בניסיון ליצירת זהות מאוחדת לרפובליקה החדשה.
אלוהי הדתות המונותיאסטיות מאופיין בדרך כלל כמשולל גשמיות. עם זאת, ניתן למצוא בתנ"ך תיאורים של האל כדמות גשמית המתהלכת בגן העדן, או נלחמת במפלצות הימיות. לרוב פורשו מקומות אלו באורח אלגורי. לעומת זאת חוקרים מודרניים טוענים כי מדובר, ככל הנראה, בתפישה אחרת של האל, שייתכן וקדמה לתפישה המופשטת. גם בנצרות ניתן למצוא גישה הסוטה מעט מעקרון אי גשמיותו של האל – שכן האל הנוצרי התגשם באדם. לנצרות גם תפישה משולשת של האלוהים (השילוש הקדוש), בבחינת אחד שהוא ריבוי, המבחינה בין אלוהים האב, אלוהים הבן ורוח הקודש.
בניגוד לתפישות המונותאיסטיות ישנן תפישות דואליסטיות[11], המציבות כנגד האל הטוב יריב שווה כוח, הנלחם על גורל העולם. רעיון זה הוצג לראשונה בדת הזורואסטרית, ששלטה בפרס מהמאה ה-6 לפנה"ס עדהמאה ה-7, עם כיבושי האסלאם. במקביל לעליית הנצרות התפתחו באגן הים התיכון תפישותגנוסטיות, אשר ראו באל הבורא של המקרא את האל הרע, יוצר הגשמיות, ושאפו לאיחוד עם האל הטוב, הרוחני, אותו ייצג דווקא הנחש. לתפישות הדואליסטיות הייתה השפעה מסוימת על הדתות המונותאיסטיות, שבאה לידי ביטוי בדמויותיהם שלשטן,סטרא אחרא,אשמדאי, לווייתן, ועושי דבריהם – המכשפות. עם זאת, ברוב הזרמים המונותאיסטים כוחות הרוע כפופים לכוחות הטוב ונחותים מהם.
אלים פיזיקליים
היו אמונות שמאמים שאחרי טקסים מסוימים פסל נהפך לאל. לדוגמה במסופוטמיה הקדומה האמינו ששטיפת פיו של הפסל וטקסים מסוימים מעירים את הכוח העל-טבעי שלו ויהיה לו יכולת לשמוע ולראות, לאכול ולהריח.[12][13] יש אמונה שונה שהפסל הוא רק סמל לאל והפולחן לפסל מראה שמכבדים האל שהפסל מציג. חיות אימתניות כתנינים ונחשים נעבדו במצרים העתיקה. באירופה ראו בדוב ישות אלוהית. עד היום הזה מקיימים עמים פולחנים לבעלי חיים, כמו פולחן הקוברה בהודו. ברוב הממלכות הקדומות נתפש המלך כדמות אלוהית או לפחות כנציגו של האל, שיש לשרתה ולעבדה.
אמונות אלו היו נפוצות בכל העולם בימי קדם. בהשפעתרפורמת יאשיהו והופצת הנצרות והאסלאם בעולם אמונות כאלו נכחדו מרוב התרבויות והיום נמצאים בעיקר במזרח אסיה ואפריקה.
שכינה במקום או דבר פיזי
בתרבויות רבות האמינו שאלים יכולים לשכון בתוך פסל. ביהדות מאמינים שאלוהים שוכן בקודש הקדשים בהר הבית. לפי הזרמים האורתודוקסים וקתולית של נצרות אחרי טקסאוכריסטיה הלחם והיין נהפכים לגופו של האל. לפי זרמיםפרוטסטנטים הוא נוכח אבל לא בצורה גשמית בלחם.
רעיון האלוהות תרם רבות באופן מהותי להתפתחות המחשבה המערבית. לעומתהמיתולוגיה היוונית מרובת האלים, הפילוסופים היוונים ניסו למצוא גורם אחד העומד מאחורי כלל התופעות ומאחדן.קסנופנס (475 לפנה"ס–570 לפנה"ס) היה, ככל הנראה, הראשון מביניהם להציע זאת. בניגוד לאלייוון החומריים, אל זה לא לבש צורת אדם, אלא היה חסר איברים ובצורת כדור הומוגני. למעשה, קסנופנס זיהה את האל עם העולם.אפלטון הציע אל בורא, דמיאורגוס (בדיאלוג תימאיוס), המתבונן בצורות הנִצחיות ומטביע אותן בחומר.אריסטו הציע את האל כהשערה בדבר סיבת התנועה בעולם. מכיוון שלכל תנועה, לפי אריסטו, יש סיבה שגרמה לה, על מנת שלא להסתבך בנסיגה אינסופית יש צורך בתנועה שגרמה לתנועה אחרת, אך לא נגרמה על ידי אחרת. סיבה ראשונה זו (ראשונה מבחינהלוגית, אך לא מבחינהזמנית – שכן העולם על פי אריסטו היה קיים מאז ומעולם) כונתה בפילוסופיה האריסטוטלית "המניע הבלתי מונע", וכן "שׂכל משׂכיל ומושׂכל" – בהיותו שכל ולא חומר, שכן הוא נצחי ואינו כלה) המכיר את עצמו.[דרוש מקור] רעיון האל פותח בפילוסופיה הניאופלטונית, וזוהה עם "האידיאה העליונה" של אפלטון, כאיחוד שעומד בבסיס הריבוי התופעתי. הפעם היה זה גם אל בורא (שוב – לא מבחינה זמנית), אשר ממנו שופעות הצורות על העולם. אצלפילון האל מזוהה כמהות שקיימת אפילו מעבר ל"עולם האידאות" האפלטוני.[דרוש מקור]
רעיונות אלו העסיקו רבות את הוגיימי הביניים, ולא רק בשל השפעתם על ההגות הדתית.
האל בתור שם מופשט לחוקי הטבע, ללא מודעות, יכולות או פעולות שלהשגחה וללאשכר ועונש בעולם, אומץ על ידי ההוגים הרציונליסטיים שלהמהפכה המדעית. תפיסתו זו אפשרה לדעת הוגים ומדענים רבים את המדע המודרני[14]. בין ההוגים בראשיתהעת החדשה נמנהברוך שפינוזה, שזיהה את האל ככוח טבע חסר מודעות[15]. ה"אלוהים של שפינוזה" קסם לאנשי מדע בתקופות מאוחרות יותר, בהיותו אל לא אישי, ממנו נובע העולם נביעה לוגית.
היינריך היינה, בספרו על המחשבה והדת בגרמניה, זיהה אתעמנואל קאנט כמי שהרג את אלוהים במחשבה המערבית. קאנט טען כי האל אינו אלא ספקולציה שאין ביכולתנו להוכיחה, אלא לקוות בלבד לאמיתותה. עם זאת, קאנט העמיד את האל בבסיס תורת האתיקה שלו, וטען כי ללא האמונה באל ובחופש הרצון לא ייתכן מוסר. אולם טענות אלו הביאו, בתהליך מתמשך, לנידויו של האל מתפישת העולם החילונית של המאותה-19 וה-20. בתחום הפילוסופיה החברתית היה זהקרל מרקס שהנחית מכת מוות על רעיון האל, כשטען כי מדובר בהחצנת תכונות אנושיות, אשר בדומה לממון, גרמו לשעבודם של אנשים בידי אנשים. אך יותר מכולם, הרי זהפרידריך ניטשה הידוע באמירותיו שלו "אלוהים מת", בעיקר בהקשר של הנצרות והאדרתו שלישו. בכתביו ניסה ניטשה להצביע על הטלטלה הגדולה אשר עוברת על התרבות המערבית עם זניחת רעיון האלוהות, וכן על תקווה ש"תחליף" ראוי יותר ימצא[16].
"מות האלוהים" הצריך שינוי בדוגמות רבות העומדות בבסיס המחשבה במערב. ללא אלוהים לא ניתן, לכאורה, לבנותמטאפיזיקה שתבסס באופן משביע רצון את אפשרות הידיעה הוודאית ותאחד את כלל המדעים לכדי גוף ידע אחד. התמוטטות הפונקציות החברתיות שנבנו סביב האל, אשר שימש להן הצדקה, חייבו עיצוב מבנים חברתיים חדשים והצדקות חדשות לארגון מוסדות הידע בחברה. בין השפעות זניחת רעיון האל ניתן כנראה למנות את הרלטיביזם המוסרי, התגברותה של הספקנות המטאפיזית, רעיון הלאומיות,התנועה הפוסט-מודרנית בביקורת התרבות ולאחרונה הפוסט-הומניזם. נראה שטלטלה זו טרם נסתיימה, וכי עדיין לא נמצאה חלופה מספקת שתוכל למלא את התפקודים הרבים שמילא רעיון האלוהות בתרבות המערבית (וייתכן שלעולם לא יימצא).
במקביל לתנועות חברתיות, השואפות להשיב את הסדר הישן על כנו, ומתבטאות בחזרה למוסדות דתיים שמרניים וחזרה בתשובה, ניתן למצוא כמה ניסיונות מעניינים לחיות את הרעיון בתחומי המוסר והמטאפיזיקה, עליהם נמנים, בין השאר, הפילוסוף היהודיעמנואל לווינס ופילוסוף המדעאלפרד נורת' וויטהד.
על אף השגשוג לו זוכות תפישות דתיות בחברה (וקשה לומר שאלו איבדו אי פעם את הפופולריות שלהן בקרב ההמונים), אין שימוש ברעיון האלוהים בתאוריות מדעיות. הדיון בשאלת קיומו של האל מביא לוויכוחים לוהטים ביןאתאיסטים לבין המאמינים בקיומו של אלוהים.
רעיון זה חוזר בדבריו של איש מדע בן זמננו, חתןפרס נובל לפיזיקה, סטיבן ויינברג:
"פעם היה מובן מאליו שהעולם תוכנן על ידי ישותאינטליגנטית כלשהי. מה עוד היה עשוי להסביר את קיומם של אש ושל גשם, של ברקים ורעידות אדמה? ומעל לכל, יכולותיהם המופלאות של בעלי החיים הצביעו, כמדומה, על בורא שהיה לו עניין מיוחד בחיים. היום אנו מבינים את רוב הדברים הללו במונחים של כוחות פיזיקליים הפועלים מתוקף חוקים בלתי אישיים"[דרוש מקור].
האמונה כי יש בנמצא ריבוי אלים, אך שאלים שונים הם התגלות שונה של אל אחד, נקראהנותאיזם.דוגמה לכך היא האמונה של דת ההינדו, לפיה האל הבוראברהמה, האל המחריבשיווה והאל המשמרוישנו הם כולם צדדים שונים (אווטארים) של האל הראשון, הפראברהמן.
אמונה לפיה יש שני כוחות שמימיים, או יסודות טבע, המנהלים את העולם. לעיתים אלו כוחות מנוגדים, כך שהאחד מייצג את הטוב והשני מייצג את הרע, ונאבקים ביניהם על השלטון בעולם. הדוגמה הבולטת ביותר היאדת זרתוסטרה הפרסית המאמינה באל טוב (אהורה-מאזדה) ובאל רע (אהרימן), אך עיקר אמונה זה מצוי גם אצל הכתות הגנוסטיות ובמידה מסוימת גם בנצרות (אלוהים לעומתהשטן, שמרד בו).
לפי האמונה היהודית, האלברא העולם, אשר בחר בעם ישראל לקיים אתמצוותיו לאחר שהוציאם ממצרים. אלוהיםמשגיח על הבריות ומשלםבשכר ועונש על מעשיהם. אחדות מהמצוות עוסקות ישירות בקשר שבין האדם לאלוהים וחלקן בין האדם לאדם.
ההגות היהודית, הקבלה והפילוסופיה, עוסקות הרבה ברעיון האלוהות, משמעותו, כוחותיו והנהגתו את העולם, במטרת הבריאה ובטעמי מצוות התורה, ומנסות למצוא את הקשר שלו לעולמנו. השווה בין כולם היא האקסיומה הברורה והמוחלטת של מציאותו, אחדותו ואינסופיותו.
על אף שביטוי זה אינו מופיע בברית החדשה, המאמינים בדוקטרינה זו טוענים כי רעיון זה מופיע בבירור במספר מקומות בה, בייחוד ברישומי ההטבלה של ישו (ראולוקאס,ג', 21–22). עקרונות אלה אושררו ונוסחו על ידי הכנסייה במאה ה-3 ובמאה ה-4 בתגובה לרעיונותכפירה.
אללה (בערבית:الله) הוא שמו של אלוהים בדת האסלאם. בקוראן ובמסורת המוסלמית הוא מזוהה עםאלוהי ישראל ועם האל בנצרות (אם כי תפיסתהשילוש הקדוש אינה מקובלת באסלאם). בקוראן כל דבר המובא מפיו שלאללה מובא בלשון רבים ("אנחנו"), אף כי המילה "אללה" עצמה היא לשון יחיד.
תפיסת האל באסלאם מופיעה בסורה בקוראן המכונהסורת אל-אח'לאץ (سورة الإخلاص – "הייחוד"):
"אמור: האל אחד, האל נצחי, לא ילד ולא נולד, ואין דומה לו אף אחד".[דרוש מקור: מדויק]
("قل: الله احد, الله صمد, لم يلد ولم يلد, ولم يكن له كفوا احد".)
תפיסת הקשר בין האל לבני האדם, מופיעה בסורת אל-פאתחה (سورة الفاتحة) שמשמשת גם כתפילה המרכזית:
"השבח לאל ריבון העולמים, הרחמן הרחום, מלך יום הדין, אותך נעבוד ובך ניעזר, הנחה אותנו בדרך הישר, הדרך של אלה שנטית להם חסד, אשר אין עליהם כעס, ואינם מן התועים".[דרוש מקור: מדויק]
ישנן טענות רבות המנסות להביא הוכחה, או לכל הפחות ראיה, לקיום אלוהים[18]. יש המחלקים טענות אלה לשלושה סוגים:
טענותאפריוריות ולוגיות המבוססות על התבוננות והיגיון – ישנם מספר טיעוניםמטאפיזיים, אפריוריים או לוגיים, המבקשים להוכיח כי קיום האל הכרחי מבחינה לוגית:
הטיעון האונטולוגי, המיוחס לאנסלם הקדוש מקנטרברי,1078, טוען כי מעצם קיומו של מושג הישות המושלמת מתחייב שיש ישות שממנה נגזר המושג, אלא שישות שאינה קיימת במציאות, אינה מושלמת – ולכן ישנה במציאות ישות מושלמת.
הטיעון הקוסמולוגי: לפי טיעון זה,מן הכלל, לכל סיבה במציאות יש סיבה שקדמה לה, ומכאן – בצירוף העובדה שיש דברים בעולם – נובע שחייבת להתקיים סיבה ראשוניתיוצאת מן-הכלל, המהווה מקור לכל הסיבות כולן – שהיו, ושיהיו. הסיבה הזאת מכונה לרוב אלוהים. לעיתים, ללא קשר לדת כל שהיא.
טענותאפוסטריוריות המבוססות על חוויית החושים וניסיון: ישנם מספר טיעונים אפוסטריוריים, המבקשים להוכיח כי קיומו של האל הכרחי או מסתבר בגלל טענות עובדתיות שונות:
הטיעון האנתרופי: לפי טיעון זה, המורכבות של היקום והחיים מצריכה "מעצב" – טיעון זה גורס כי לא ניתן להסביר תופעות קוסמולוגיות מסוימות ואת היווצרות החיים רק על פניכדור הארץ אלא בקיום הכוונה מסוימת לכך שהחיים ייווצרו. תנועת התכנון התבוני עשתה שימוש בטיעון כדי לתמוך באבולוציה תאיסטית.
הטיעון המוסרי: לפי טיעון זה, קיום הטוב והרע מותנה בהכרח בקיום אלוהים.
הטיעון מן הנס: טיעון זה גורס כי אלוהים קיים משום שאנשים אמינים טוענים כי פגשו בו או כי מצאו עדות חד משמעית לקיומו. דוגמאות לכך הןמעמד הר סיני ביהדות ואירועים שנטען כי הם התגלויות נוספות שאיחרו אותו; ביאתו שלישו והבשורות עליו; או חשיפתהקוראן לנביאמוחמד על ידי המלאךגבריאל באסלאם כאשר נטען שהוא אחרון הנביאים אחרימשה וישו מנצרת. מכונה גם "טיעון העד".
טיעון הרוב: לפי טיעון זה, עצם האמונה באל, לאורך רוב ההיסטוריה המתועדת ובמקומות שונים, מהווה הוכחה לקיומו.
"המניע הלא מונע": דבר אינו יכול להתחיל לנוע מעצמו, ועל כן יש, לפי אקווינס, מניע ראשון.
"עילת העילות וסיבת הסיבות": לפי טיעון זה, לכל תוצאה יש סיבה שקדמה לה, ועל כן מוכרחה להתקיים סיבה הקודמת לכל.
"ראשית החומר": החומר סופי, ועל כן גורס אקווינס כי היה בעבר זמן שבו לא התקיים חומר, ומוכרח היה להיות דבר שאינו חומרי שהביא את החומר לידי קיום.
"הטיעון של אמת-המידה": לפי טיעון זה, יש בעולם דברים שונים זה מזה, ולכן הכרחי שקיימת אמת-מידה מוחלטת שאליה ניתן להשוות. פירושו של דבר, מקורו התכונתי הספציפי של הקיים המוכר לנו, הוא, לפחות במצבו הראשוני, פרי תכנונו של מתכנן בלבד.
הטיעון הטלאולוגי: גורס כי רמת הדיוק המופלאה של היקום הייתה חייבת להיווצר בעקבות תכנון אלוהי. אקווינס מציג את אלוהים כמחוקק של חוקי טבע או כיוצר בלבדי ליצירה – היא הקיים והמורכבות שבו. אחת מנקודות ההנחה העיקריות שמביא הטיעון היא "סדר חייב במסדר".
טיעוןתערו של אוקאם: תערו של אוקאם טוען כי כאשר יש לנו שני הסברים המסבירים את אותה התופעה, עלינו להעדיף את ההסבר הפשוט ביותר. נטען שאלוהים הוא הסבר מורכב ועלינו להעדיף את ההסבר הנטוריאליסטי, בנימוק שהוא מגיע לאותה איכות הסברה כלפי העולם, ומתבסס על הסבר מורכב פחות.
טיעון התכונות הסותרות, או "פרדוקס הכל-יכול": הטענה גורסת שהתכונות של ישות כל יכולה סותרות אחת את השנייה. למשל, האם אלוהים יכול ליצור אבן כבדה כל כך, עד כי הוא עצמו לא יוכל להרים אותה? אם כן, אזי הוא לא יוכל להרים את האבן, ואם כל אבן שהוא יוצר הוא יכול גם להרים, אז הוא לא יכול ליצור אבן כזו.
הטיעון הקוסמולוגי: אם לכל דבר יש סיבה, גם לאלוהים חייבת להיות סיבה. אם אלוהים לא צריך סיבה לקיומו, גם דברים אחרים לא זקוקים לסיבה.
הטיעון המוסרי, אובעיית הרוע: לפיו ישנו בעולם סבל ללא סיבה בסתירה להגדרת אלוהים ככל יכול ואוהב כל. על טיעוןדיסתאיסטי זה, המטיל ספק במוסריותו של האל, נשענתשנאת האל (מיזותאיזם).
טיעון ההתגלות: לפיו יהיה זה סביר יותר להניח כי מסירת ההתגלויות מבוססת על חזיונות/פרשנות מוטעית לאירועים שקרו/שקורים, מאשר שהתרחשה באמת.
נטל ההוכחה: הטענה שאלוהים קיים היא טענה יוצאת דופן ויוצאת מן הכלל, ולכן נטל ההוכחה מוטל על קיום האלוהים, ולא על הפרכתו.
הצורך באמונה: לפיו מהצורך באמונה נובע שעד היום לא נמצאה הוכחה לקיומו של אל כלשהו.
^ליאורה רביד,התנ"ך היה באמת, הוצאת ידיעות אחרונות 2009, עמ' 351–355
^Frank Moore Cross,Canaanite Myth And Hebrew Epic, עמ' 14
^Ludwig Koehler, Walter Baumgartner, and Johann Jakob Stamm,Hebräisches und Aramäisches Lexikon zum Alten Testament (HALAT / HALOT)3rd edition, revised, ליידן, הולנד: Brill, 1967–1995, עמ' 61
^דוגמה לכך קיימת בספר שמואל, שמצטט את דברי הפלשתים לקראת המערכה שבה נשבה ארון הברית, "אוֹי לָנוּ, מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה? אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר." (ספר שמואל א',פרק ד',פסוק ח')
