אלג'יריה (בערבית:أَلْجَزَائِر, בתעתיק מדויק: אַלְגַ'זָאאִר, תרגום: האיים; בקבילית:ⴷⵣⴰⵢⴻⵔ; בצרפתית:Algérie), או בשמה המלא:הרפובליקה הדמוקרטית העממית של אלג'יריה (בערבית:الجمهوريّة الجزائريّة الديمقراطيّة الشعبيّة, בתעתיק מדויק: אַלְגֻ'מְהוּרִיַּה אלְגַ'זָאאִרִיַּה אלדִּימֻקְרָאטִיַּה אלשַּעְבִיַּה), היא המדינה הגדולה בשטחה באפריקה ובעולם הערבי. אלג'יריה גובלת בצפון – בים התיכון, בצפון-מזרח – בתוניסיה, במזרח – בלוב, בדרום-מזרח – בניז'ר, בדרום-מערב – במאלי ובמאוריטניה ובמערב – בסהרה המערבית ובמרוקו.בירתה של אלג'יריה היאאלג'יר.
האוכלוסייה הבֶרבֶרית המקורית הייתה תחת שלטון זר במשך 3,000 השנים האחרונות. הפיניקים (סביב ה-1000 לפנה"ס) והרומאים (סביב 200 לפנה"ס) היו הכובשים העיקריים עד בוא הערבים במאה ה-8 לספירה. עם זאת, כיוון הכיבוש לא היה חד-צדדי:השושלת הפאטמית, שמקורה באלג'יריה, השתלטה עלמצרים בימי הביניים.
בינתיים, הפולשים הצרפתים הפכו את אלג'יריה לחלק אינטגרלי מארץ האם הצרפתית, שמעמדו השתנה רק בזמןהרפובליקה הצרפתית החמישית. עשרות אלפי מתיישבים מצרפת,איטליה,ספרד ופורטוגל התיישבו באלג'יריה. מתיישבים ממוצא אירופי, וכן היהודים, שקיבלו אזרחות צרפתית, קיבלו יחס של אזרחים עם ייצוג בפרלמנט. לעומת זאת, היחס לערבים ולברברים היהמפלה והם היו נתונים למשטר דמויאפרטהייד. בשנת1954 פתחההחזית לשחרור לאומי (FLN) במלחמת גרילה נגד הצרפתים, שהחלה אתמלחמת העצמאות של אלג'יריה. בשנת1962, לאחר כמעט שמונה שנים של לוחמה בלתי-פוסקת, הם הצליחו לגרש את הצרפתים.[7] עם נסיגתהצבא הצרפתי, ברחו גם רוב המתיישבים האירופיים לצרפת.
בשנת1965, הופל נשיאה הראשון של אלג'יריה,אחמד בן-בלה, על ידי שר ההגנה ובן בריתו לשעבר,הווארי בומדיין. במדינה הונהג שלטוןסוציאליסטי חד-מפלגתי, שהיה יציב יחסית במשך כ-25 שנים.
באלג'יריה נערכו בחירות בשנת1999, שנחשבו מוטות על ידי משקיפים בין-לאומיים ורוב קבוצות האופוזיציה,[8] בהן ניצח הנשיאעבד אל-עזיז בותפליקה. הוא פעל להחזרת היציבות הפוליטית למדינה והכריז על יוזמת "הסכמה אזרחית", שאושרה במשאל עם, במסגרתה ניתנו חנינה לאסירים פוליטיים רבים, וכמה אלפי חברים בקבוצות חמושות קיבלו פטור מהעמדה לדין במסגרתחנינה מוגבלת, בתוקף עד 13 בינואר2000.[9]מלחמת האזרחים האלג'יראית הסתיימה באופן מעשי בניצחון ממשלת אלג'יריה, בעקבות כניעת "צבא הישועה האסלאמי", ותבוסתה ב-2002 של "הקבוצה האסלאמית המזוינת". עם זאת, לחימה בעוצמה נמוכה נמשכה גם לאחר מכן באזורים שונים של המדינה.
בותפליקה נבחר מחדש בבחירות לנשיאות באפריל2004, לאחר קמפיין בו הציג תוכנית פיוס לאומי. התוכנית כללה רפורמה כלכלית, מוסדית, פוליטית וחברתית לחידוש המדינה, העלאת רמת החיים והתמודדות עם הגורמים לניכור. היא כללה גם יוזמת חנינה שנייה, אמנת השלום והפיוס הלאומי, שאושרה במשאל עם בספטמבר2005. הוא הציע חנינה לרוב לוחמי הגרילה וכוחות הביטחון הממשלתיים.[9]
בנובמבר2008 תוקנה החוקה בעקבות הצבעה בפרלמנט, תוך הסרת מגבלת שתי הכהונות על מכהנים נשיאותיים. שינוי זה אפשר לבותפליקה להתמודד בבחירות לנשיאות2009, והוא נבחר מחדש באפריל 2009. במהלך מסע הבחירות שלו ולאחר בחירתו מחדש, הבטיח בותפליקה להאריך את תוכנית הפיוס הלאומי, תוכנית ליצירת שלושה מיליון מקומות עבודה חדשים, בניית מיליון יחידות דיור חדשות, והמשך תוכניות מודרניזציה שלהמגזר הציבורי והתשתיות.
סדרה מתמשכת של הפגנות ברחבי המדינה החלה ב-28 בדצמבר2010, בהשראתהפגנות דומות ברחביהמזרח התיכון וצפון אפריקה. ב-24 בפברואר2011, הממשלה הסירה אתמצב החירום בן 19 השנים במדינה.[10] הממשלה יזמה חקיקה העוסקת במפלגות פוליטיות, בקוד הבחירות ובייצוג נשים בגופים נבחרים.[11] באפריל 2011, הבטיח בותפליקה רפורמה חוקתית ופוליטית נוספת. עם זאת, הבחירות במדינה זכו לביקורת תדירה על ידי קבוצות אופוזיציה כלא הוגנות. ארגוניזכויות אדם וארגונים בין-לאומיים אמרו שהצנזורה התקשורתית וההטרדה של יריבים פוליטיים נמשכו.
ב-2 באפריל2019, בותפליקה התפטר מהנשיאות לאחר הפגנות המוניות נגד מועמדותו לכהונה חמישית בתפקיד.[12][13]
בדצמבר 2019 הפךעבד אל-מג'יד תבון לנשיא אלג'יריה, לאחר שניצח בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות עם שיעור נמנעות שיא[14] – הגבוה מבין כל הבחירות לנשיאות מאז שנת1989. תבון הואשם בכך שהוא נאמן לנשיא המודח.[15]
ראש המדינה באלג'יריה הוא הנשיא, שנבחר לתקופת כהונה של חמש שנים. באלג'יריהזכות הבחירה ניתנת בגיל 18. נשיא המדינה הוא גם ראש מועצת השרים ומועצת הביטחון. הנשיא ממנהראש ממשלה. ראש הממשלה ממנה את מועצת השרים.
הפרלמנט האלג'יראי מורכב משני גופים: הבית התחתון, "האספה הלאומית-עממית" (APN), שבו חברים כ-380 איש; והבית העליון, "מועצת האומה", שבו חברים כ-144 איש. האספה הלאומית-עממית נבחרת אחת לחמש שנים.
מתוקף מגבלות אלו, מענישה הממשלה פעילים חברתיים ועיתונאים באשמת הכפשות ממשל אולשון הרע, ואף שוללת רישיונות של גופי תקשורת. החוקה האלג'יראית אוסרת עלמאסר בעקבות עבירות אלו, ומגבילה את הענישה לקנסות ועונשים מנהלתיים, אולם במקרים חריגים מתעלמות הרשויות מהגבלה זו והיו מקרים בהם נכלאו עיתונאים בעקבות ביקורת נגד הממשלה.[16]
דוגמה להשפעת הממשלה על כלי התקשורת ניתן היה לראות עם פרוץ המחאות של שנת 2019, שסוקרו בתחילה בכלי התקשורת המקומיים באופן רציף, ואף הובילו תת-מחאה בנושא חופש הביטוי. לאחר שהחלו המפגינים לקרוא להתפטרותו של מפקד הצבא,אחמד גאיד סלאח(אנ'), הופעל לחץ מהשלטון כלפי כלי התקשורת, שגרם להפחתה הדרגתית בסיקור המחאות, עד להפסקתו המוחלטת.[17]
דלק מאובנים הוא הבסיס של כלכלת המדינה. ענף זה תורם כ-60% מהתקציב, 30% מהתל"ג ויותר מ-95% מהיצוא. באלג'יריה ישנן עתודות ענקיות שלגז טבעי (עשירית בעולם) והיא הרביעית בעולם בייצואו. היא נמצאת במקום ה-16 מבחינת עתודותנפט.
לאלג'יריה חוב חיצוני גדול. הכלכלה הצליחה לצמוח באמצעשנות ה-90 של המאה ה-20, חלקית בגלל הרפורמות, שנתמכו על ידיהבנק העולמי ומועדון פריז, שסייע בפריסת החוב. אלג'יריה נהנתה מעליות במחירי הנפט ומדיניות פיסקלית נוקשה. התוצאה הייתה גידול ביצוא והורדת החוב החיצוני. הממשלה מנסה לפתח ענפים חדשים, כדי להפחית את התלות בנפט ובגז.
רשת הכבישים האלג'ירית היא הצפופה ביותר באפריקה. אורכה מוערך ב-180,000 ק"מ של כבישים מהירים, ועם שיעור סלילה של 85%. רשת זו תושלם על ידי כביש מזרח-מערב, פרויקט תשתית גדול הנמצא כעת בבנייה. זהו כביש תלת-כיווני, 1,216 ק"מ (756 מייל), המקשר את עיר הנמל ענאבה (בצפון-מזרח המדינה, סמוך לגבולתוניסיה) לתלמסאן (עיר במערב הרחוק, סמוך לגבולמרוקו). אלג'יריה חוצה גם את כביש טראנס סהרה (חלק מרשת הכבישים הטרנס-אפריקאית), שעכשיו סלול לחלוטין. כביש זה נתמך על ידי ממשלת אלג'יריה על מנת להגדיל את הסחר בין חמש המדינות האחרות החוצות את הכביש:מאלי,ניז'ר,ניגריה,צ'אד ותוניסיה.
החופים הרריים למדי ויש מעט נמלים טובים. באזור דרומית לחוף, הידוע כ"טל", ישקרקע פורייה. דרומית לטל נמצאיםהרי האטלס ומדברסהרה.אלג'יר,אוראן וקונסטנטין הן הערים הראשיות. שטחה של אלג׳יריה הוא הגדול ביותר ביבשתאפריקה מאז התפרקותסודאן.
האקלים הואצחיח וחם. האקלים לחופי הים הואים תיכוני אופייני. סופות חול נפוצות מאוד, בעיקר בקיץ.
הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא כ-32מעלות ובמדבר הטמפרטורה הממוצעת היא כ-45 מעלות. בחורף הטמפרטורה יורדת לממוצע של כ-25 מעלות ביום, ובלילה נעשה לעיתים קריר אף יותר. כמות המשקעים הממוצעת היא 200מ"מ.
עם גודל של כמעט 2.4 מיליון קמ"ר, אלג'יריה היא המדינה הגדולה בשטחה באפריקה, והעשירית בגודל שטחה בעולם. גודלה כה רב, עד שאילו היינו מציבים אותה ביבשת אירופה, היא הייתה יכולה להכיל בתוכה את שטחיהן של המדינות גרמניה, צרפת, איטליה, בריטניה ופולין.[19]
את אלג'יריה נהוג לחלק לחמישה חלקים:
אזור הטל הפורה – לבה של אלג'יריה ומכיל את רוב הערים והאוכלוסייה. הוא מורכב מגבעות ומישורים באזור מישור החוף, ומרצועה שלהרי האטלס של הטל שמופרדים על ידי עמקים קטנים. הטל משתרע מהגבול עםמרוקו עד להרים הגדולים של קבליה ומישור בג'יה במזרח. גבולו המזרחי של האזור הוא נהר הסומם. באזור זה נמצא האזור החקלאי המרכזי במרחק של 100 ק"מ מעיר הבירה אלג'יר, באזור שהיה פעם ביצות אך יובש על ידי הצרפתים.
המישורים הגבוהים – משתרעים על פני 600 ק"מ מזרחית לגבול עם מרוקו, ומתנשאים לגובה של כ-1,100 עד 1,300 מטר במערב, ונופלים באופן חד ל-400 מטר במזרח, בין אזור הטל להרי האטלס של הסהרה. מדובר באזור יבש שלעיתים מחשיבים אותו לחלק מהסהרה. המישורים מכוסים באדמות סחף כתוצאה משחיקת הרי הטל של האטלס, והם נשברים על ידי גאיות.
הרי האטלס של הסהרה – הרים אלה יותר גבוהים ומתמשכים מהרי הטל של האטלס, ומורכבים משלושה רכסי הרים: הרי הקסור ליד הגבול עם מרוקו, הרי האמור והרי אולד נאיל דרומית לעיר הבירה אלג'יר. באזור זה המשקעים רבים יותר מאשר במישורים הגבוהים, והמים יורדים במדרונות הדרומיים למדבר, כאשר הם ממלאים בדרכם בארות רבות והם מקור לנאות המדבר המרכזיים ביסקרה, לחות ובכר.
דרום-מזרח אלג'יריה שונה באופן מהותי מהנוף המונוטוני של מערב אלג'יריה, בכך שתוויו הגאוגרפיים אינם מקבילים למישור החוף. בדרומו ישנם מצוקים גבוהים של הרי האורי, היוצרים מחסום כמעט בלתי-עביר שבמשך ההיסטוריה סיפק הגנה ליושבי המקום, במיוחד בתקופה הרומאית. בצפון החוף נמצאים הרי קבליה הקטנים, שמופרדים מהרי קבליה הגדולים על ידי נהר הסומם. החוף מורכב משרשרות הרים, ומופרד באזורים מישוריים עליהם בנויות ערי הנמל של אלג'יריה: בג'יה, סקיקדה וענאבה.
החלק האלג'יראי של הסהרה נמשך מהרי האטלס של הסהרה עד לגבולות עםניז'ר ועםמאלי, לאורך 1,500 ק"מ. האזור עמוס בדיונות שנקראות ארג, שמכסות כרבע משטחו. הדיונה המזרחית הגדולה מורכבת מדיונות בגובה של שניים עד חמישה מטרים, במרחק של ארבעים מטר זו מזו. שאר האזור המדברי מכוסה בסלעים גדולים שנקראים חומוד, וכמעט כל האזור הדרום-מזרחי בנוי מרמות צחיחות בגובה של 2,000 מטר שמוקפות בוואדיות של נהרות שזרמו שם בעבר. האזור הדרומי כמעט נטול אנשים מלבד שבטי הטוארג ולאחרונה עובדי חברות הנפט, ובאזור הצפוני ישנם כמה נאות מדבר המשמשים אוכלוסיות של שבטים נודדים. באזור הדיונות, בין הדיונה המזרחית הגדולה למערבית נמצא אזור המזאב, שברובואבן גיר ובו התיישבו אוכלוסייה ברברית.
השפה הרשמית היאערבית. באלג'יריה, כמו ביתרארצות ערב, קיימתדיגלוסיה, כך שהניב המקומי המשמש בחיי היומיום שונה במידה רבה מהשפה הערבית הספרותית המשמשת בכתיבה ובאמצעי התקשורת. לפי הערכת מדריך השפות "אתנולוג", כשני שלישים מאוכלוסיית אלג'יריה מדברים את הניב הערבי המקומי כשפת אם. לפי אותה הערכה, 14% מהאוכלוסייה מדברים שפות בֶּרבֶּריות שונות.[21] חלק מהשפות הברבריות מוכרות כשפות רשמיות במחוזות מסוימים של אלג'יריה. שפות אלה נכתבות באלפבית מיוחד להן. כמו כן, נעשה שימוש נרחב בצרפתית, אף שאין לה מעמד רשמי.
ראי היא צורה מקומית שלמוזיקת הפופ והיא נהנית מפופולריות רבה במדינה. היא זוכה להצלחה מסוימת גם מחוץ למדינה, בעיקר בצרפת, שם יש פזורה אלג'יראית גדולה. נציגה הבולט ביותר הוא הזמר הנודעשב חאלד. המוזיקה המסורתית יותר כוללת אתשעבי ואנדולסית – המוזיקה ה"קלאסית" של אלג'יריה. מקורה ממסורותמוריות מספרד.
יהדות אלג'יריה היא אחת מהקהילות היהודיות במגרב.היהודים הראשונים הגיעו לאלג'יריה בימיהאימפריה הרומית. כאשר פלשו הכוחות המוסלמים לשטחה במאה ה-7, ניסו לבלום אותם כוחות ברברים-יהודים שבראשם עמדה המלכהאל-כאהינה (יהדותה של המלכה שנויה במחלוקת). בשנת1492 הגיעו לאלג'יריה פליטים יהודים מגירוש ספרד, ובמאה ה-17 וה-18 הגיעו אליה בניהם שלאנוסים מאיטליה.
בשנת1830 מנו יהודי אלג'יריה כ-30,000 נפש. בשנת1870 קיבלו היהודיםאזרחות צרפתית. בזמןמלחמת העולם השנייה בוטלו כל זכויותיהם ואזרחותם הצרפתית נשללה מהם. ב-1940 חיו באלג'יריה כ-120,000 יהודים אשר נרדפו על ידימשטר וישי.
בזמן מלחמתה של אלג'יריה לעצמאות, נערכו פוגרומים בכל ריכוזי היהודים במדינה, אשר בעקבותיהם החלה עזיבה המונית של היהודים, רובם לישראל וצרפת. העזיבה הגיעה לשיאה ב-1962 עם השגת העצמאות, אז עזבו 99% מהיהודים שנשארו בה.[22]
נכון ל-2005, מעריכים כי נותרו בה רק כ-100 עד כ-200 יהודים.[23]
ליהודים יוצאי אלג'יריה ישנם מנהגים המזכירים את מנהגיהם של היהודים יוצאי מרוקו, כגון חגיגת המימונה בצאת חג הפסח.
אלג'יריה איננה מקיימתיחסים דיפלומטיים עם ישראל ומחרימה אותה בכל התחומים.
.svg)
