האדם המורד,הדבר,Albert Camus, María Casares. Correspondence (1944-1959),קליגולה,הזר,הנפילה,המיתוס של סיזיפוס,מוות מאושר,Neither Victims Nor Executioners
קאמי נולד בעיירה מונדובי (Mondovi), היוםא-ד'רעאן, הסמוכה לענאבה (בון) שבאלג'יריה, למשפחתמתיישבים. אביו היה צרפתי ואימו ספרדייה. כשהיה בן שנה נהרג אביו באחד מקרבותמלחמת העולם הראשונה, וכילד גדל קאמי בעוני.
ב-1934 נשא את סימון היי, אךהתמכרותה לסמים הביאה לסיום נישואיהם. ב-1940 נשא את פרנסין פור, ממנה נולדו לו בן ובת תאומים. גם נישואים אלה לא עלו יפה. אהבתו של קאמי כלפי אשתו הפכה לאהבת-אח. הוא חש שאיננו בנוי לחיי משפחה מסודרים, ופרנסין סבלה מאוד מהקשרים שניהל מחוץ למסגרת הנישואים. בני הזוג היופרודים זמן ניכר, אך הקשר ביניהם נשמר כמחויבות משפחתית, חברות, ותמיכה בתקופות של קושי ומחלה. קאמי קיים קשרי אהבה וידידות עמוקים ורבים עם נשים, כאשר בהמשכם עבר מאהבה לוהטת לחיבה. קשר מיוחד היה לו עם השחקנית הספרדיהמריה קאזארס, שאותה החשיב כאהבת חייו, ועם השחקנית והמתרגמת קתרין סלרס.אהבה חשובה אחרת הייתה לו עם האמריקאית פטרישיה בלייק. בעת מותו היה בקשר אהבה עם הציירת מאת איוורס.בשנות השלושים כתב בעיתונים סוציאליסטיים, ובתחילת שנות הארבעים, בזמן כיבוש צרפת בידיגרמניה, השלים את ספריו הראשונים, "הזר" - רומן המספר את קורותיו של צעיר צרפתי החי באלג'יר, ו"המיתוס של סיזיפוס" -מסה שבה תיאר את התאוריה האקזיסטנציאליסטית שעמדה מאחורי כתיבת "הזר". קאמי הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית לכיבוש הנאצי, וערך את עיתון המחתרת "COMBAT". בעיתון זה פרסם קאמי ארבעה מכתבים שיועדו ל"ידיד גרמני" - ככל הנראה, הפילוסוףמרטין היידגר. מכתבים אלו קובצו בספר "מכתבים לידיד גרמני". בעקבות פעילות זו התיידד עםז'אן-פול סארטר, חברות שנמשכה גם לאחר המלחמה. הוא חיבבתיאטרון, כתבמחזות, ביים ואף שיחק על במת "תיאטרון הפועלים" שהקים.
ב-1951 פרסם את "האדם המורד". ביקורתו החריפה על הקומוניזם הובילה לקרע בינו לבין סארטר וידידיו בשמאל. מאוחר יותר מתח ביקורת נוספת על הסובייטים, בעקבותפלישתם להונגריה ב-1956.
מלחמת העצמאות של אלג'יריה הציבה דילמה קשה לקאמי, בהיותו צאצא למתיישבים שעתידים היו להיות הראשונים להיפגע מעצמאות הארץ. קאמי הטיל את האשמה למשבר עלממשלת צרפת, אך סבר שעצמאות מלאה לערביי אלג'יריה אינה נחוצה. משפט שאמר ושהתפרסם היה, שאין הוא יכול להעדיף את הצדק שתובעים אנשי אלג'יריה, שמוביל לטרור נגד חפים מפשע, על פני שלומה של אמו.
ב-4 בינואר1960 נהרג בתאונת דרכים בעיירה הצרפתית וילבלוויין. איתו נהרג גם הנהג, חברו והמוציא לאור שלו, מישל גלימאר[5]. על פי המסופר, עד לרגע האחרון התכוון קאמי לחזור לביתו דווקא ברכבת, ובכיסו נמצא כרטיס שלא השתמש בו.
בחיבורו "המיתוס של סיזיפוס" תוהה קאמי מה המשמעות לחיים בעולם מודרני שלאבסורד, שבו אין ערכים מוחלטים[6]. שאלתו היא מה הטעם לבכר קיום כזה על פניהתאבדות. לפיו, האדם חש שחייו אבסורדים לנוכח המוות האורב לו בוודאות בסוף הדרך, וכן בשל חוסר המובנות וההיגיון שבעולם, העומדים בסתירה חריפה אל מול רצונו האינסופי של האדם להבין את פשר העולם ומשמעות קיומו. אף על פי כן, האדם החווה את האבסורד יידחה את ההתאבדות ויחיה חיי מרד, המתבטאים בכך שהוא חי את האבסורד ולא נכנע לו. החיים האבסורדיים נמדדים על פי כמותם, ולא איכותם, שכן אין אמת מידה גבוהה שעל פיה אפשר לדרג חיים "טובים" או "לא טובים". קאמי הקביל את חייו של האדם המודרני לגורלו שלסיזיפוס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שנגזר עליו לגלגל אבן לראש הר גבוה, ולכשיגיע לפסגה, תתגלגל האבן חזרה לתחתית ההר, וסיזיפוס יאלץ לדחוף אותה חזרה למעלה, וחוזר חלילה, לנצח. לכן הוא כותב: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח". סיזיפוס מורד בחייו האבסורדיים וממשיך בהם תוך מודעות תמידית למהותם. תודעה זו מקנה לואושר.
לפני "המיתוס" פרסם קאמי את "הזר", שבו הוא מתאר את תחושות הניכור של האנטי-גיבור (קאמי מכנה אותו "גיבור אבסורדי") מרסו, צרפתי תושב אלג'יר, אשר הרג ערבי, לטענתו "בגלל השמש", וממתין לביצוע גזר דין מוות שנדון לו. הגיבור של קאמי קר לחלוטין ונעדר כלרגש. הוא אינו בוכה בהלוויה של אמו, וזה פשעו האמיתי בעיני החברה שהחליטה לחרוץ את דינו.
המחזהקליגולה, מתאר תחושת חוסר משמעות האופפתקיסר רומי לאחר מותה של אחותו האהובה, ולא מצליח למצוא לה פתרון גם בבולמוס שלרצח. המחזה דן בחירות המוחלטת שבחיים האבסורדיים, בחובת האחריות ובהיבטים החברתיים שבאבסורד.
אחד מספריו החשובים של קאמי הוא "הדבר", תיאור של תושבי העיראוראן המתמודדים עםמגפה הפושטת בעיר והופכת את החיים בה על פיהם וביניהם רק קומץ המנסים להילחם בנגע. רבים רואים ביצירה זו תיאור מטאפורי של ימי ההתנגדות לנאצים[7].
כמו שהספר "המיתוס של סיזיפוס" משתייך לכתביו הפילוסופיים גם הספר "האדם המורד" שייך לכתביו הפילוסופיים של קאמי ומתייחס ל"הדבר". בספר זה עוסק קאמי במרד הכלל-אנושי כנגד האבסורד הקיומי ובסולידריות ההכרחית למרד זה. זאת, בשונה מ"המיתוס" שעסק בנקודת המבט של הפרט.
ספר אחר שלו הוא "הנפילה", המתאר את סיפורו של אדם השקוע בהרהורים על טעויות עבר, ומהווה מעיןאנטיתזה לדמות מ"הזר". ספר נוסף שכתב, שנמצא בתוך בוץ ליד המכונית ההרוסה שבה נהרג קאמי, ואשר כתיבתו לא הושלמה, הוא "אדם הראשון". ביומנו כתב שתכנן לכתוב עוד שלוש יצירות שהנושא המרכזי בהן הואאהבה.
הספראדם הראשון שכתב קאמי בערוב ימיו מבוסס כמעט לחלוטין על סיפור חייו שלו. האוטוביוגרפיה האמנותית הזו כתובה סביב סיפורו של ז'אק, שעולה בפעם הראשונה לקבר אביו שנפטר במלחמת העולם הראשונה מבלי שבנו יכיר אותו. הספר עוסק כולו בזיכרונותיו, והוא מתאר בעיקר את הילדות כצרפתי עני באלג'יר. הספר פותח זוויות חדשות על האבסורד של קאמי, הן מבחינת מקורו והן מבחינת תוכנו. קאמי מעולם לא סיים את כתיבתו והספר פורסם בידי בתו למרות היותוטיוטה לא גמורה.
בריאיון לעיתונות הישראלית העידה בתו של קאמי על עצמה כעליהודייה[8].
קאמי עסק גם בתרגום ובעיבוד של יצירות אחרים לכדי מחזות.
בכמה מיצירותיו קאמי בוחן את מצבו הקיומי של האדם שנופיהים התיכון הם מולדתו, ומנסה להגדיר את מאפייניו[9].
בשנת1937 נשא קאמי נאום שנקרא "La nouvelle culture mediterraneene" ("התרבות הים-תיכונית החדשה"), בו הסביר את החשיבות שישנה בהשמת הווייתו של האדם במרכז - מה שבעיניו מהווה את ה"דפוס ההומניסטי הייחודי של בני הים התיכון". קאמי גם ביטא בנאום את עמדתו, שרואה בים התיכון גשר שיכול לחבר בין מזרח למערב באמצעות תרבות משותפת.נשיא צרפתניקולה סרקוזי בחר לצטט את קאמי בנאום בו נשא את חזונו על "איחוד מדינות הים התיכון" בשנת 2008[9].