Movatterモバイル変換


[0]ホーム

URL:


לדלג לתוכן
ויקיפדיההאנציקלופדיה החופשית
חיפוש

אלבר קאמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלבר קאמי
Albert Camus
לידה7 בנובמבר1913
א-ד'רעאן(אנ'),אלג'יריה הצרפתית
פטירה4 בינואר1960 (בגיל 46)
וילבלוויין(אנ'),צרפת
מקום קבורהCemetery in Lourmarinעריכת הנתון בוויקינתונים
מדינהצרפתצרפתצרפת
מקום מגוריםצרפתעריכת הנתון בוויקינתונים
זרםאבסורדיזם
תחומי ענייןמטאפיזיקה,תורת ההכרה,אתיקה,מדע המדינה,אונטולוגיה,פנומנולוגיה
יצירות ידועותהאדם המורד,הדבר,Albert Camus, María Casares. Correspondence (1944-1959),קליגולה,הזר,הנפילה,המיתוס של סיזיפוס,מוות מאושר,Neither Victims Nor Executionersעריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מסרן קירקגור,פרידריך ניטשה,ז'אן-פול סארטר,פיודור דוסטויבסקי,פרנץ קפקא,הרמן מלוויל,סימון וייל,ויקטור הוגו,פסקל פיה,ג'ורג' אורוול,אנדרה ז'יד,לב שסטוב
השפיע עלז'אן-פול סארטר,תומאס מרטון,ז'אק מונו,אורהאן פאמוק,מושין חאמיד,רומן גארי
השכלהאוניברסיטת אלג'יר (מאי 1936)עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריםlicence,DESעריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתיתאתאיזםעריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Simone Hié (16 ביוני 1934ספטמבר 1940)
  • Francine Faure (3 בדצמבר 19404 בינואר 1960)עריכת הנתון בוויקינתונים
    • Blanche Balain (1937 – ?)
  • María Casares (18 ביוני 19484 בינואר 1960)
  • Catherine Sellers (ספטמבר 19564 בינואר 1960)
  • Mamaine Koestler (31 באוקטובר 1946 – ?)
  • María Casares (19 במרץ 19441945)
  • מטה איברס (פברואר 19574 בינואר 1960)עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדיםJean Camus,בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמהעריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימהעריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלבר קאמיצרפתית:Albert Camus, ‏האזנה‏;7 בנובמבר19134 בינואר1960) היהסופר, מחזאי ופילוסוףצרפתי, ילידאלג'יריה הצרפתית. זוכהפרס נובל לספרות.

כתביו, ובמיוחדהמיתוס של סיזיפוס, נחשבים למובילים בפילוסופיית האבסורד.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור |עריכה]

קאמי נולד בעיירה מונדובי (Mondovi), היוםא-ד'רעאן, הסמוכה לענאבה (בון) שבאלג'יריה, למשפחתמתיישבים. אביו היה צרפתי ואימו ספרדייה. כשהיה בן שנה נהרג אביו באחד מקרבותמלחמת העולם הראשונה, וכילד גדל קאמי בעוני.

הוא התקבל לאוניברסיטת אלג'יר, והיהשוער בקבוצת הכדורגל של האוניברסיטה עד שלקה בשחפת, ב-1930. לפרנסתו עבד במגוון עבודות מזדמנות. ב-1936 קיבל תואר בפילוסופיה.

בשנת1934, בעודו סטודנט, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית, אך אחר כך עורר את כעסם של חבריו כשחבר לפלגסוציאליסטי אחר.

ב-1934 נשא את סימון היי, אךהתמכרותה לסמים הביאה לסיום נישואיהם. ב-1940 נשא את פרנסין פור, ממנה נולדו לו בן ובת תאומים. גם נישואים אלה לא עלו יפה. אהבתו של קאמי כלפי אשתו הפכה לאהבת-אח. הוא חש שאיננו בנוי לחיי משפחה מסודרים, ופרנסין סבלה מאוד מהקשרים שניהל מחוץ למסגרת הנישואים. בני הזוג היופרודים זמן ניכר, אך הקשר ביניהם נשמר כמחויבות משפחתית, חברות, ותמיכה בתקופות של קושי ומחלה. קאמי קיים קשרי אהבה וידידות עמוקים ורבים עם נשים, כאשר בהמשכם עבר מאהבה לוהטת לחיבה. קשר מיוחד היה לו עם השחקנית הספרדיהמריה קאזארס, שאותה החשיב כאהבת חייו, ועם השחקנית והמתרגמת קתרין סלרס.אהבה חשובה אחרת הייתה לו עם האמריקאית פטרישיה בלייק. בעת מותו היה בקשר אהבה עם הציירת מאת איוורס.בשנות השלושים כתב בעיתונים סוציאליסטיים, ובתחילת שנות הארבעים, בזמן כיבוש צרפת בידיגרמניה, השלים את ספריו הראשונים, "הזר" - רומן המספר את קורותיו של צעיר צרפתי החי באלג'יר, ו"המיתוס של סיזיפוס" -מסה שבה תיאר את התאוריה האקזיסטנציאליסטית שעמדה מאחורי כתיבת "הזר". קאמי הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית לכיבוש הנאצי, וערך את עיתון המחתרת "COMBAT". בעיתון זה פרסם קאמי ארבעה מכתבים שיועדו ל"ידיד גרמני" - ככל הנראה, הפילוסוףמרטין היידגר. מכתבים אלו קובצו בספר "מכתבים לידיד גרמני". בעקבות פעילות זו התיידד עםז'אן-פול סארטר, חברות שנמשכה גם לאחר המלחמה. הוא חיבבתיאטרון, כתבמחזות, ביים ואף שיחק על במת "תיאטרון הפועלים" שהקים.

ב-1951 פרסם את "האדם המורד". ביקורתו החריפה על הקומוניזם הובילה לקרע בינו לבין סארטר וידידיו בשמאל. מאוחר יותר מתח ביקורת נוספת על הסובייטים, בעקבותפלישתם להונגריה ב-1956.

בנוסף היה פעיל בנושאיזכויות האדם ובהתנגדות לעונש המוות, ובשנת1957 פרסם מסה בשם "הרהורים על הגיליוטינה" בה הוא פורש את משנתו ודעותיו בנוגע לעונש המוות[1].

מלחמת העצמאות של אלג'יריה הציבה דילמה קשה לקאמי, בהיותו צאצא למתיישבים שעתידים היו להיות הראשונים להיפגע מעצמאות הארץ. קאמי הטיל את האשמה למשבר עלממשלת צרפת, אך סבר שעצמאות מלאה לערביי אלג'יריה אינה נחוצה. משפט שאמר ושהתפרסם היה, שאין הוא יכול להעדיף את הצדק שתובעים אנשי אלג'יריה, שמוביל לטרור נגד חפים מפשע, על פני שלומה של אמו.

ב-1957 והוא בן 44 בלבד קיבל אתפרס נובל לספרות[2].

באפריל1958 הוזמן לביים הצגה בתיאטרוןהבימה[3], אך לבסוף דחה את ההצעה וביים הצגה שלפיודור דוסטויבסקי בפריס[4].

ב-4 בינואר1960 נהרג בתאונת דרכים בעיירה הצרפתית וילבלוויין. איתו נהרג גם הנהג, חברו והמוציא לאור שלו, מישל גלימאר[5]. על פי המסופר, עד לרגע האחרון התכוון קאמי לחזור לביתו דווקא ברכבת, ובכיסו נמצא כרטיס שלא השתמש בו.

יצירתו של קאמי

[עריכת קוד מקור |עריכה]

כתיבתו של קאמי נעה בתחום שביןספרות לפילוסופיה. הוא פרסם מסות פילוסופיות,רומאנים,נובלות, סיפורים קצרים,מחזות ואף כתב לעיתונות.

בחיבורו "המיתוס של סיזיפוס" תוהה קאמי מה המשמעות לחיים בעולם מודרני שלאבסורד, שבו אין ערכים מוחלטים[6]. שאלתו היא מה הטעם לבכר קיום כזה על פניהתאבדות. לפיו, האדם חש שחייו אבסורדים לנוכח המוות האורב לו בוודאות בסוף הדרך, וכן בשל חוסר המובנות וההיגיון שבעולם, העומדים בסתירה חריפה אל מול רצונו האינסופי של האדם להבין את פשר העולם ומשמעות קיומו. אף על פי כן, האדם החווה את האבסורד יידחה את ההתאבדות ויחיה חיי מרד, המתבטאים בכך שהוא חי את האבסורד ולא נכנע לו. החיים האבסורדיים נמדדים על פי כמותם, ולא איכותם, שכן אין אמת מידה גבוהה שעל פיה אפשר לדרג חיים "טובים" או "לא טובים". קאמי הקביל את חייו של האדם המודרני לגורלו שלסיזיפוס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שנגזר עליו לגלגל אבן לראש הר גבוה, ולכשיגיע לפסגה, תתגלגל האבן חזרה לתחתית ההר, וסיזיפוס יאלץ לדחוף אותה חזרה למעלה, וחוזר חלילה, לנצח. לכן הוא כותב: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח". סיזיפוס מורד בחייו האבסורדיים וממשיך בהם תוך מודעות תמידית למהותם. תודעה זו מקנה לואושר.

לפני "המיתוס" פרסם קאמי את "הזר", שבו הוא מתאר את תחושות הניכור של האנטי-גיבור (קאמי מכנה אותו "גיבור אבסורדי") מרסו, צרפתי תושב אלג'יר, אשר הרג ערבי, לטענתו "בגלל השמש", וממתין לביצוע גזר דין מוות שנדון לו. הגיבור של קאמי קר לחלוטין ונעדר כלרגש. הוא אינו בוכה בהלוויה של אמו, וזה פשעו האמיתי בעיני החברה שהחליטה לחרוץ את דינו.

המחזהקליגולה, מתאר תחושת חוסר משמעות האופפתקיסר רומי לאחר מותה של אחותו האהובה, ולא מצליח למצוא לה פתרון גם בבולמוס שלרצח. המחזה דן בחירות המוחלטת שבחיים האבסורדיים, בחובת האחריות ובהיבטים החברתיים שבאבסורד.

אחד מספריו החשובים של קאמי הוא "הדבר", תיאור של תושבי העיראוראן המתמודדים עםמגפה הפושטת בעיר והופכת את החיים בה על פיהם וביניהם רק קומץ המנסים להילחם בנגע. רבים רואים ביצירה זו תיאור מטאפורי של ימי ההתנגדות לנאצים[7].

כמו שהספר "המיתוס של סיזיפוס" משתייך לכתביו הפילוסופיים גם הספר "האדם המורד" שייך לכתביו הפילוסופיים של קאמי ומתייחס ל"הדבר". בספר זה עוסק קאמי במרד הכלל-אנושי כנגד האבסורד הקיומי ובסולידריות ההכרחית למרד זה. זאת, בשונה מ"המיתוס" שעסק בנקודת המבט של הפרט.

ספר אחר שלו הוא "הנפילה", המתאר את סיפורו של אדם השקוע בהרהורים על טעויות עבר, ומהווה מעיןאנטיתזה לדמות מ"הזר". ספר נוסף שכתב, שנמצא בתוך בוץ ליד המכונית ההרוסה שבה נהרג קאמי, ואשר כתיבתו לא הושלמה, הוא "אדם הראשון". ביומנו כתב שתכנן לכתוב עוד שלוש יצירות שהנושא המרכזי בהן הואאהבה.

הספראדם הראשון שכתב קאמי בערוב ימיו מבוסס כמעט לחלוטין על סיפור חייו שלו. האוטוביוגרפיה האמנותית הזו כתובה סביב סיפורו של ז'אק, שעולה בפעם הראשונה לקבר אביו שנפטר במלחמת העולם הראשונה מבלי שבנו יכיר אותו. הספר עוסק כולו בזיכרונותיו, והוא מתאר בעיקר את הילדות כצרפתי עני באלג'יר. הספר פותח זוויות חדשות על האבסורד של קאמי, הן מבחינת מקורו והן מבחינת תוכנו. קאמי מעולם לא סיים את כתיבתו והספר פורסם בידי בתו למרות היותוטיוטה לא גמורה.

בריאיון לעיתונות הישראלית העידה בתו של קאמי על עצמה כעליהודייה[8].

קאמי עסק גם בתרגום ובעיבוד של יצירות אחרים לכדי מחזות.

יחסו למרחב אגן הים התיכון

[עריכת קוד מקור |עריכה]

בכמה מיצירותיו קאמי בוחן את מצבו הקיומי של האדם שנופיהים התיכון הם מולדתו, ומנסה להגדיר את מאפייניו[9].

בשנת1937 נשא קאמי נאום שנקרא "La nouvelle culture mediterraneene" ("התרבות הים-תיכונית החדשה"), בו הסביר את החשיבות שישנה בהשמת הווייתו של האדם במרכז - מה שבעיניו מהווה את ה"דפוס ההומניסטי הייחודי של בני הים התיכון". קאמי גם ביטא בנאום את עמדתו, שרואה בים התיכון גשר שיכול לחבר בין מזרח למערב באמצעות תרבות משותפת.נשיא צרפתניקולה סרקוזי בחר לצטט את קאמי בנאום בו נשא את חזונו על "איחוד מדינות הים התיכון" בשנת 2008[9].

מספריו בעברית

[עריכת קוד מקור |עריכה]

ספרות

[עריכת קוד מקור |עריכה]

פילוסופיה

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  • האדם המורד, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, 1971
  • המיתוס של סיזיפוס: מסה על האבסורד, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, 1978
  • מכתבים לידיד גרמני, תרגמה עדינה קפלן,הוצאת כרמל, 1998
  • נאומים בשוודיה, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2000
  • הרהורים על הגליוטינה, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2008
  • הזמן הזה II,I: כתבים פוליטיים, תרגמה שושנה כרם, הוצאת כרמל, 2013
  • הזמן הזה III: רשימות אלג’יריות 1958-1939, תרגמה: שושנה כרם, הקדמה: "אינטלקטואל בצוק העיתים: קאמי, אמו והצדק",דניס שרביט, הוצאת כרמל, 2015

מחזות

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  • קליגולה, תרגם דוד מעין, הוצאת בית צבי בית ספר לאמנויות הבמה, 1991
  • הצודקים: מחזה בחמש מערכות, תרגםמיכה פרנקל, הוצאת בית צבי בית ספר לאמנויות הבמה, 1991

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור |עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
מיזמיקרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט:אלבר קאמי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף:אלבר קאמי

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  1. ^נסים קלדרון,האם יש סיבה לרצח, באתרהארץ, 16 במרץ 2008
  2. ^מוריס קאר,⁨אלבר קאמי ויצירותיו,הארץ, 18 באפריל 1958
  3. ^נתן דונוביץ,⁨אלבר קאמי יבוא ל<<הבימה>>,הארץ, 29 באפריל 1958
  4. ^דוסטויבסקי ⁨בעיבודו של אלבר קאמי אלבר,על המשמר, 20 בפברואר 1959
  5. ^⁨הסופר הצרפתי אלבר קאמי נהרג בתאונת דרכים בצרפת,למרחב, 5 בינואר 1960
  6. ^תמי ריקליס ויונית נעמן,המגפה אינה לפי שיעור מידתו של האדם, באתר "העוקץ", 20 במרץ 2020
  7. ^נועם תירוש,קאמי, האבסורד והכיבוש, באתר "העוקץ", 28 בינואר 2010
  8. ^אוליביה טוד,אלבר קאמי : חייו, כרמל ירושלים, 1996
  9. ^12ד"רערן לרמן, ‏"ומלפנים הים התיכון",השילוח,גיליון 1, אוקטובר 2016
  10. ^אתר למנויים בלבדניצה בן דב,ביוגרפיה המתחפשת לאוטוביוגרפיה של קאמי, באתרהארץ, 27 בפברואר 2024


זוכיפרס נובל לספרות
19011925פרידום(1901)מומזן(1902)ביירנסון(1903)אצ'גראי,מיסטרל(1904)סנקביץ'(1905)קרדוצ'י(1906)קיפלינג(1907)אויקן(1908)לגרלף(1909)הייזה(1910)מטרלינק(1911)האופטמן(1912)טאגור(1913) • לא חולק(1914)רולן(1915)היידנסטם(1916)גילרופ,ה. פונטופידן(1917) • לא חולק(1918)שפיטלר(1919)האמסון(1920)פרנס(1921)בנאבנטה(1922)ייטס(1923)ריימונט(1924)שו(1925)
19261950דלדה(1926)ברגסון(1927)אונדסט(1928)מאן(1929)לואיס(1930)קרלפלט(1931)גולסוורתי(1932)בונין(1933)פיראנדלו(1934) • לא חולק(1935)או'ניל(1936)גאר(1937)בק(1938)סילנפא(1939) • לא חולק(1940–1943)ינסן(1944)מיסטרל(1945)הסה(1946)ז'יד(1947)אליוט(1948)פוקנר(1949)ראסל(1950)
19511975לגרקוויסט(1951)מוריאק(1952)צ'רצ'יל(1953)המינגוויי(1954)לכסנס(1955)חימנס(1956)קאמי(1957)פסטרנק(1958)קווזימודו(1959)פרס(1960)אנדריץ'(1961)סטיינבק(1962)ספריס(1963)סארטר(1964)שולוחוב(1965)עגנון,זק"ש(1966)אסטוריאס(1967)קאוובטה(1968)בקט(1969)סולז'ניצין(1970)נרודה(1971)בל(1972)וייט(1973)יונסון,מרטינסון(1974)מונטאלה(1975)
19762000בלו(1976)אליכסנדרה(1977)בשביס-זינגר(1978)אליטיס(1979)מילוש(1980)קנטי(1981)גארסיה מארקס(1982)גולדינג(1983)סייפרט(1984)סימון(1985)סויינקה(1986)ברודסקי(1987)מחפוז(1988)סלה(1989)פס(1990)גורדימר(1991)וואלקוט(1992)מוריסון(1993)אואה(1994)היני(1995)שימבורסקה(1996)פו(1997)סאראמאגו(1998)גראס(1999)שינג'יאן(2000)
2001 ואילךנייפול(2001)קרטס(2002)קוטזי(2003)ילינק(2004)פינטר(2005)פאמוק(2006)לסינג(2007)לה קלזיו(2008)מילר(2009)ורגס יוסה(2010)טראנסטרמר(2011)מו(2012)מונרו(2013)מודיאנו(2014)אלכסייביץ'(2015)דילן(2016)אישיגורו(2017)טוקרצ'וק(2018)הנדקה(2019)גליק(2020)גורנה(2021)ארנו(2022)פוסה(2023)האן(2024)
תחומים
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהלוגיקה של אריסטוהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםקאנטיאניזםאידיאליזם גרמניהגליאניזםנאו-קאנטיאניזםפילוסופיית החייםפנומנולוגיהאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים שלהעת העתיקהלאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מכתיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים שלימי הבינייםשנקרהאוגוסטינוסג'ון סקוטוס אריגנהאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןרמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופיםמודרנייםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלאנרי ברגסוןברטראנד ראסלמרטין בוברלודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפולטר בנימיןקרל פופרתאודור אדורנוישעיהו ליבוביץקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון אוסטיןאלבר קאמיג.א.מ. אנסקוםפיליפה פוטג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלרסלבוי ז'יז'קאלן באדיו
מונחים
מונחים בסיסייםהוויהאינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעיושרהישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסותאגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלהקיום קודם למהותטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
בקרת זהויותעריכת הנתון בוויקינתונים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלבר_קאמי&oldid=41129765"
קטגוריות:
קטגוריות מוסתרות:

[8]ページ先頭

©2009-2025 Movatter.jp