 | |||
| אלברט פורסטר בשנת 1939 | |||
| לידה | 26 ביולי1902 פירט,הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  | ||
|---|---|---|---|
| הוצאה להורג | 28 בפברואר1952 (בגיל 49) ורשה,רפובליקת פולין | ||
| מדינה | גרמניה | ||
| מפלגה | המפלגה הנאצית | ||
| פרסים והוקרה |
| ||
| |||
| שירות ביטחוני | |||
| השתייכות | ואפן אס אס | ||
| דרגה | גנרל | ||
  | |||
אלברט מריה פורסטר (בגרמנית:Albert Maria Forster;26 ביולי1902 –28 בפברואר1952) היה פוליטיקאי גרמני במפלגה הנאצית, חבר באס אס ופושע מלחמה. במהלךמלחמת העולם השנייה, תחת ניהולו כגאולייטר ורייכסשטאטהלטר של דנציג-פרוסיה המערבית (החלק הגרמני המסופח של פולין הכבושה מלבדורטגאו), האוכלוסיות הלא-גרמניות המקומיות של פולנים ויהודים סווגו כתת-אנושיים ונשלחו למסעות השמדה הכולליםטיהור אתני,רצח המוני, ובמקרה של חלק מהפולנים בעלי מוצא גרמני,גרמניזציה בכוח. פורסטר היה אחראי ישירות להשמדת הלא-גרמנים והיה תומך נלהב שלרצח העם הפולני, שבו תמך לפני המלחמה. פורסטר נשפט, הורשע ונתלה בוורשה על פשעיו, לאחר תבוסת גרמניה.
פורסטר נולד בפירט, שם למד בבית ספר עממי ובגימנסיה ההומניסטית בין השנים 1908 ל-1920. לאחר מכן עבר הכשרה בבנקאות למשך שנתיים והחל לעבוד בבנק בפירת ב-1922. בנובמבר 1923, הצטרף למפלגה הנאצית והפך למנהיג הסניף המקומי בפירת; באותו זמן הפך גם לחבר ב־SA. במאי 1924 פוטר פורסטר מהבנק בשל פעילותו הנאצית, כולל הסתהאנטישמית. לאחרהפוטש במרתף הבירה כשהמפלגה הנאצית נאסרה, הפך לחבר בארגון חזית נאצי ”קהילת העם הגרמני הגדול”, ושימש כמנהיג מקומי שלו. במהלך תקופה זו התיידד עםיוליוס שטרייכר, מנהיג המפלגה בצפון בוואריה, והפך לעיתונאי במשרה חלקית עבור העיתון האנטישמי השבועי של שטרייכרדר שטירמר.[1] הוא היה צופה במשפטבגידה שלאדולף היטלר,אריך לודנדורף, ושמונה נוספים ממשתתפי הפוטש מ-26 בפברואר עד 1 באפריל 1924 בבית המשפט במינכן.
כאשר המפלגה הנאצית חודשה על ידי היטלר ב-27 בפברואר 1925 נכח פורסטר במינכן, והפך שוב לאורטסגרופנליטר (מנהיג קבוצה מקומית) בפירת. הוא הצטרף רשמית למפלגה ב-5 באפריל 1925 (מספר חברות 1,924); כחבר מוקדם במפלגה נחשב בתוראלטר קאמפפר ובהמשך זכה באות הזהב המפלגתי. הוא הפך במהרה לפרטאירדנר (נואם מפלגה) ומסר נאומים בכל האזור. ב-12 במאי 1926, הצטרף לאס אס, והקים והנהיג את קבוצת האס אס "נירנברג-פירת" ביולי 1926. מינואר 1928 הועסק פורסטר כפקיד במשרד התשלומים על ידי איגוד העובדים המסחריים הלאומי הגרמני (DHV), איגוד מקצועי לאומי ואנטישמי. פורסטר ניסה ללא הצלחה להיבחר לרייכסטאג בבחירות ב-20 במאי 1928. עם זאת, באותה שנה התקדם לתפקיד בצירקסליטר (מנהיג מחוז) לפרנקוניה התיכונה, תוך שמירה על מנהיגותו בפירת; הוא המשיך לשמש בתפקידים אלה עד דצמבר 1929. בבחירות ב-14 בספטמבר 1930 נבחר לרייכסטאג ממחוז בחירה 26, פרנקוניה, המושב שהחזיק עד יולי 1940. הוא מונה כיועץ מומחה לענייני עבודה ועובדי משרד במשלחת הנאצית ברייכסטאג. כשנבחר, היה הצעיר ביותר בפרלמנט.[2]
ב-15 באוקטובר 1930, פורסטר מונה לגאולייטר שלהעיר החופשית דנציג (ששמה שונה לגדנסק,פולין), במקוםארתור גרייזר שהפך לסגן הגאולייטר. הדבר יצר סכסוך ביניהם, וגרייזר נותר אויבו לכל החיים של פורסטר. תושבים רבים התנגדו לפורסטר כפולש שהחליף את גרייזר, תושב דנציג מקומי. פורסטר החל מיד בקמפיין תעמולה אגרסיבי וגיוס חברים. בנובמבר 1930, הוא ייסד והוציא לאור את דנציגר ביאובכטר (Danzig Observer). מדצמבר 1930 עד דצמבר 1932, הגדיל את חברות המפלגה בדנציג מ-1,310 ל-9,519, וה-SA המקומי מ-150 ל-1,500 חברים.[3]
לאחרעלייתו של אדולף היטלר לשלטון, פורסטר הוביל את השתלטות הנאצים על דנציג באביב 1933, והשיג רוב מוחלט למפלגה הנאצית בסנאט של דנציג. היטלר שיבח אותו במינוי לראש ה-DHV ב-10 במאי 1933, והפך אותו לראש כל ארגוני עובדי המשרד בחזית העבודה הגרמנית. ב-15 בספטמבר הוא מונה למועצת המדינה הפרוסית והיה לפיהרר כבוד של ה-36 SS-שטנדרטה בדנציג בינואר 1934. בינואר 1935, מונה ליו"ר הסניף של דנציג בחברה הנורדית שהוטלה על חיזוק שיתוף הפעולה התרבותי והפוליטי הגרמני-נורדי. ב-23 בינואר 1936, הפך לחבר בצוות האישי שלרייכספיהרר אס אסהיינריך הימלר.[4]
ב-1937 התרבר פורסטר על מאבקו נגד קומוניסטים ו"תת-בני אדם" אחרים.[5]
ב-1939 בעקבות הוראות מברלין, הוביל פורסטר את ההסתה בדנציג להגברת הלחץ לסיפוח על ידיגרמניה הנאצית וטען שבעתיד "פולין תהיה רק חלום".[6] ב-23 באוגוסט החליף את גרייזר כראש ממשלת דנציג. נושא דנציג היה אחד מהטעמים להצדקתפלישת גרמניה הנאצית לפולין על ידי הנאצים. הוא שונא יהודים שכינה "גזע מלוכלך וחלקלק" וביטא את רצונו לשלוט בחלקים מפולין לאחר שפולנים יגורשו מהם.[7]
לפנימלחמת העולם השנייה, ניסה פורסטר ללא הצלחה להשיג שליטה על ארגון פעילויות הירידנות[דרושה הבהרה] של האוכלוסייה הגרמנית האתנית במסדרון הפולני הסמוךלעיר החופשית דנציג, שנוצר ב-1920 על ידיחוזה ורסאי; במקום זאת, השליטה ניתנה לפולקסדויטשה מיטלשטלה שנשלטה בידי ה-SS. עם פורסטר והימלר במלחמת כוחות, הדבר גרם לחשדנות של הגרמנים (האתניים) כלפי פורסטר. כאשר שטחים אלה סופחו לאחר פלישת פולין והפכו לרייכסגאו דנציג-פרוסיה המערבית, חשדנותו של פורסטר כלפי מנהיגי הנאצים המקומיים הובילה אותו למנוע מהם כוח פוליטי. פורסטר מילא את כל התפקידים המשמעותיים בבעלי בריתו מהעיר החופשית דנציג שלפני המלחמה. סנוב זה עורר מרירות בקרב הגרמנים המקומיים בנוסף למדיניות הגרמניזציה שלו, ששללה מהם מעמד גבוה יותר מפולנים מקומיים.[8]
במאי 1934 נשא פורסטר לאישה את גרטרוד דטץ. החתונה התקיימה בבית הקנצלר בברלין, כאשר היטלר ורודולף הס היו עדים ומוזמנים לחתונה. עם זאת, דו"ח משנת 1943–1944 על היטלר בשם ”ניתוח האישיות של אדולף היטלר” מאת הפסיכואנליטיקאיולטר לנגר טוען שפורסטר "ידוע כהומוסקסואל" ונקרא לעיתים "בובי", מונח נפוץ של חיבה בקרב הומוסקסואלים גרמנים בתקופה זו.[9]
מיד לאחר פלישת גרמניה לפולין, פורסטר מונה ב-8 בספטמבר לראש המנהל האזרחי במחוז הצבאי דנציג-פרוסיה המערבית, שסופח לרייך הגרמני ב-8 באוקטובר 1939. הניהול הצבאי הסתיים והוא מונה לגאולייטר של רייכסגאו דנציג-פרוסיה המערבית החדש ב-21 באוקטובר. באותו זמן, הוא מונה גם לרייכסשטאטהלטר (מושל רייך) בשטח החדש, ובכך איחד תחת שליטתו את המשרות המפלגתיות והממשלתיות הגבוהות ביותר בתחומו. בנוסף, הוא מונה לנציב הגנה של הרייך של הוֶרקְרייז (מחוז צבאי) XX החדש, הכולל את ה-רייכסגאו החדש. ב-7 ביולי 1940 הפך לחבר ברייכסטאג כנציג דנציג-פרוסיה המערבית והחזיק במושב זה עד סוף המשטר הנאצי. כחבר ב-SS מאז 1926, פורסטר קודם ל-SS-אוברגרופנפיהרר ב-31 בדצמבר 1941. בספטמבר 1944, הוא קיבל פיקוד על כוחות הפולקסשטורם ברייכסגאו שלו. הוא שמר על תפקידים אלה עד שנמלט מדנציג ב-27 במרץ 1945 מפני כוחותהצבא האדום הפולשים.[10]
אדולף היטלר הורה לגאולייטרים, ובכללם פורסטר ויריבו ארנסט גרייזר, גאולייטר בוורטגאו, לגרמנז את השטח, והבטיח ש"לא תהיינה שאלות" כיצד תושג "גרמניזציה" זו.[11] מטרתו של פורסטר הייתה להפוך את השטח לגרמני לחלוטין תוך עשר שנים,[12] והוא נשא באחריות ישירה למדיניות ההשמדה באזור.[13]
פורסטר נשא באחריות ישירה להשמדת הלא-גרמנים בדנציג-פרוסיה המערבית. הוא האמין אישית בצורך בהתערבות ברצח עם של פולנים וטען ש"אנו חייבים להשמיד אומה זו, החל מהעריסה",[14][15][16] והכריז שפולנים ויהודים אינם אנושיים.[17][18]
כ-70 מחנות הוקמו עבור פולנים בפומרניה שבהם הם סבלו מרצח, עינויים, ובמקרה של נשים ובנות, אונס לפני הוצאה להורג.[19][20] בין ה-10 ל-15 בספטמבר, פורסטר ארגן פגישה של בכירי הנאצים באזורו והורה על הסרת מידית של כל הפולנים ה"מסוכנים", כל היהודים וכל כמרים פולנים.[21] במקרים מסוימים פורסטר הורה על הוצאות להורג בעצמו.[22] ב-19 באוקטובר הוא גער בפקידי הנאצים בעיר גרודזיאדץ על כך שלא "שפכו די דם פולני".[23]
המספר הכולל של קורבנות מה שכריסטופר בראונינג מכנה "אורגיית רצח וגירוש" לא ניתן להערכה מדויקת. פורסטר דיווח כי 87,000 איש "פונו" מהאזור עד פברואר 1940.[24]
פורסטר היה אחד האחראים לרצח המוני בפיאשניצה, שבו נרצחו כ-12,000 עד 16,000 פולנים, יהודים, צ'כים, קשובים ואף גרמנים בחורף 1939–1940. פורסטר עודד אישית אלימות כזו; בנאום במלון פרוסינסקי בווייהרובו הוא הסית גרמנים אתניים לתקוף פולנים ואמר "אנו חייבים לחסל את הפולנים המצויים בכינים, החל מאלה בעריסה. בידיכם אני נותן את גורל הפולנים; תעשו בהם מה שתרצו". הקהל שנאסף מול המלון צעק "הרגו את הכלבים הפולנים!" ו"מוות לפולנים".[25] הזלפשטוץ השתתף בהמשך בטבחים בפיאשניצה.[25] ב-1946 בית דין לאומי פולני בגדנסק החשיב את פורסטר אחראי לרציחות בפיאשניצה.
פורסטר בתחילת המלחמה הכריז ש"יהודים אינם אנשים, וחייבים להשמידם כמו מזיקים...רחמים כלפי יהודים הוא דבר מגונה. כל אמצעי להשמדת יהודים הוא רצוי."[26] יהודים נרצחו מקומית או גורשו לממשל הכללי. עד נובמבר 1939 דנציג-פרוסיה המערבית הוכרזה כ"יודנפריי".[27] מוערך כי עד 30,000 יהודים מאזורים פולניים שסופחו על ידי גרמניה הנאצית בפומרניה וצורפו לדנציג-פרוסיה המערבית נרצחו במהלך המלחמה.[28]
מדיניות הטרור שהנהיג פורסטר הציעה לפולנים רק שתי אפשרויות: השמדה או גרמניזציה, רצח עם והתבוללות כפויההתבוללות תרבותית.[29] בתחילת המלחמה תכנן פורסטר ניקוי אתני של כל הפולנים מקונגרס פולין וכל היהודים מ-גאו שלו עד פברואר 1940, אך בעיות בלתי צפויות עם עובדי חקלאות והאופי הלא מספק של מתיישבים גרמנים הכריחו אותו לשנות את מדיניותו.[30][31] פורסטר היה מוכן לקבל כגרמנים כל פולנים שטענו שיש להם "דם גרמני":[29] כל פולנים שהצהירו בפני חוקרי המפלגה כי יש להם מוצא גרמני התקבלו כמות שהם ללא צורך בתיעוד.[32] סירוב לזהות גרמנית נענש בגירוש לגנרלגוברנמן או מאסר במחנהמחנה ריכוז.[33] במקרים מסוימים יישובים שלמים סווגו כגרמניים כדי לעמוד בייצור המכסות של פורסטר.[34] בעיות מעשיות כמו ייצור מזון השפיעו על החלטות הגירוש של פורסטר.[35]
.jpg)
ארתור גרייזר התלונן בפניהיינריך הימלר, נציב הרייך לחיזוק הגרמניות, שמדיניות ההתבוללות של פורסטר סותרת את תורת הגזע הנאצית. כאשר הימלר פנה לפורסטר בנושא זה, פורסטר פשוט התעלם ממנו, מודע לכך שהיטלר אפשר לכל גאולייטר לנהל את אזורו כראות עיניו. גרייזר והימלר התלוננו בפני היטלר שאלפי פולנים מסווגים כגרמנים, אך היטלר אמר להם לסדר את הבעיות עם פורסטר בעצמם. ניסיונותיו של הימלר לשכנע את פורסטר נתקלו בתסכול ובזלזול. בשיחה עםריכרד הילדברנט, פורסטר לעג ואמר, "אם הייתי נראה כמו הימלר, לא הייתי מדבר על גזע."[36]
כתוצאה מכך, שני שלישים מאוכלוסיית הפולנים האתניים בוורטגאו של פורסטר סווגו כגרמנים תחת הדויטשה פולקסליסטה.[34]
אף על פי שפחות פולנים הוסרו מדנציג-פרוסיה המערבית מאשר בוורטגאו הסמוכה[37] מוערך כי בסוף המלחמה, עד 60,000 איש נרצחו באזור[38] ובין 35,000 ל-170,000 גורשו.[39][40] פורסטר עצמו דיווח כי 87,000 איש "פונו" מהאזור עד פברואר 1940.[24]
סכסוכו של פורסטר עם ה-SS החמיר את יחסו כלפי פליטיםגרמנים אתניים. במהלך המלחמה, מאות אלפי גרמנים אתניים הועברו בהסכם נאצי-סובייטי מברית המועצות לפולין ושימשו כמתיישבים בפולין הכבושה על ידי הנאצים. בעוד גרייזר עשה כל שביכולתו לארח אותם ב-רייכסגאו שלו, פורסטר ראה בהם בעוינות, טען שאזורו זקוק לחקלאים צעירים בעוד הפליטים זקנים ועירוניים. בתחילה סירב לקבל אותם. כאשר ספינה שהובילה אלפי גרמנים אתניים מההמדינות הבלטיות הגיעה לדנציג, הוא סירב להכניסם אלא אם הימלר הבטיח שלא יתיישבו בדנציג-פרוסיה המערבית אלא ימשיכו מיד למקום אחר, הבטחה שהימלר לא יכול היה לספק. רק לאחר התייעצות טלפונית ארוכה עם הימלר הנואש התיר פורסטר לנוסעים לרדת, בהבנה ששהותם תהיה זמנית, אם כי רובם לא עזבו בסופו של דבר. עם הזמן נאלץ להיכנע, וביוני 1944, 53,258 מתיישבים התיישבו בדנציג-פרוסיה המערבית, אם כי הרבה פחות מה-421,780 שהתיישבו בוורטגאו. אחד המוטיבציות של פורסטר עשוי היה להיות שמדיניות הגרמניזציה שלו השאירה פחות קרקע חופשית ומגורים מאשר גירושי ההמונים של גרייזר, אם כי תפיסתו של פורסטר את פליטי הגרמנים האתניים כמוגנים על ידי ה-SS שיחקה בבירור ביחסו.
בסוף המלחמה פורסטר מצא מקלט באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. הבריטים מסרו אותו לרפובליקה העממית הפולנית.
ב-1948 פורסטר נידון לעונש מוות על ידי בית הדין הלאומי העליון הפולני עלפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, כאשר גזר דינו נדחה. פורסטר הועבר מגדנסק לבית הסוהר מוקוטוב בוורשה, שם נתלה ב-28 בפברואר 1952. אשתו, שלא שמעה ממנו מאז 1949, נודעה על מותו ב-1954.
