אֵירוֹפָּה היאיבשת מבחינה היסטורית ותרבותית ותת-יבשת מבחינה גאוגרפית. היא נמצאת בחלקה המערבי ביותר של יבשת העלאירואסיה, שבחצי הכדור הצפוני. בצפונה אירופה גובלת באוקיינוס הקרח הצפוני; במערבה – באוקיינוס האטלנטי; במזרחה – בהרי אורל ובים הכספי; ובדרומה – בים התיכון ובים השחור. כ-50 מדינות מרכיבות את אירופה:רוסיה היא הגדולה ביותר, הן מבחינת השטח והן מבחינת האוכלוסייה, ואילוקריית הוותיקן היא הקטנה ביותר. אירופה משתרעת על כ-10,180,000 קמ"ר, והיא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה אתאוקיאניה בלבד). עם זאת, היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחריאסיה ואפריקה). כ-11% מאוכלוסיית העולם מתגורר ביבשת זו, 744.8 מיליון נפשות (לשנת 2024).[1]
באירופה נולדהתרבות המערב – שממלאת תפקידים דומיננטיים בעניינים גלובליים החל מהמאה ה-16, במיוחד מראשית הקולוניאליזם. בין המאה ה-16 למאה ה-20, מדינות אירופאיות שלטו לסירוגין באמריקה, רובאפריקה,אוקיאניה וכן בחלקים גדולים שלאסיה. שתימלחמות העולם התמקדו בעיקר באירופה, ותרמו רבות לירידת הדומיננטיות של מדינות אירופה המערבית בעניינים דיפלומטיים באמצע המאה ה-20. במהלךהמלחמה הקרה, אירופה חולקה לאורךמסך הברזל שלנאט"ו במערב וברית ורשה במזרח. האינטגרציה האירופית הובילה להיווצרותה שלמועצת אירופה והאיחוד האירופי במערב אירופה, ששתיהן התרחבו בהדרגה מזרחה עם מהפכתסתיו העמים ונפילת ברית המועצות בתחילתשנות ה-90.אירופה דלה, באופן יחסי, במשאבי טבע. מבחינה היסטורית רוב חלק ניכר משטחה היה מכוסה ביערות והיא הייתה משופעת בעצים ובאבנים טובים לבנייה. בנוסף יש בה מרבציברזל ופחם ומעטנפט. משאבי טבע אחרים נמצאים בכמויות קטנות יחסית. גם שטחי אדמה חקלאית טובה מצומצמים באופן יחסי. עובדה זו, יחד עם אקלים קריר בצפונה ובמזרחה של היבשת הקשו על חקלאות מפותחת באזורים אלה. עם זאת, אירופה פתוחה לשיט ימי דרךהאוקיינוס האטלנטי ושני ימים פנימיים גדולים – הים התיכון שמקשר בינה לבין אסיה ואפריקה והים הבלטי. שני הימים שימשו למסחר פורה ובהמשך נפתחו נתיבי שיט באוקיינוס שהובילו לתגליות גאוגרפיות חשובות.
אירופה היא גם המקום שבו קיבל המדע את דחיפתו הגדולה ביותר. אמנם, עד העת החדשה אסיה הייתה מתקדמת יותר מבחינה טכנולוגית, אך פיתוחים מדעים חשובים הזניקו את אירופה קדימה. הפריצה הטכנולוגית החשובה החלה עוד לפני תקופת הרנסאנס.[2] הפיתוח הטכנולוגי קיבל תאוצה נוספת עם תחילת הרנסאנס ופרץ קדימה בעת החדשה. מאז ועד היום אירופה וממשיכי דרכה הרעיוניים במערב הם השולטים בכיפה הטכנולוגית והמדעית. הפיתוח המדעי והטכנולוגי אפשר לאירופה להתעשר הרבה יותר מאשר לשכניה המידיים באפריקה ובאסיה ואפשר את מסע התגליות הענף שהביא בתורו את הקולוניאליזם והאימפריאליזם האירופאי.
מטבע מגורטין שבכרתים, 350 לפנה"ס לערך, אירופה יושבת על עץערבה; בצד השני שור המסמל את זאוס
המקור לשם הגאוגרפי אירופה – מיוונית Εὐρώπη – הוא גלגול של המילה השמית (ביתר דיוקפיניקית)[3] "ערוב" (ערוב השמש –שקיעת השמש, המערב, במעתק בּ שמית הועתקה ל־π (פּ) יוונית)[4] – שבאה לידי ביטוי גם בתיאור הגאוגרפי האשוריerēbu אוerēb šamši כשם ל"(ארץ) ערוב השמש", ו־aṣū למזרח (יציאה, מוצא השמש– המקור לשםאסיה)[5] וכן בערבית "אל־ע'רב" ו"אל־מע'רב", מונחים גאוגרפיים לארץ מערבית.[4]
בשל ההפרדה של אירופה מאסיה, על אף הרצף הטריטוריאלי ביניהן, נוצרו מספר מדינות המתחלקות בין שתי היבשות:רוסיה,קזחסטן,אזרבייג'ן,טורקיה וגאורגיה. כמו כן נחשבות גםקפריסין וארמניה לטרנס-יבשתיות, אף על פי שמיקומן הגאוגרפי הוא באסיה, מסיבות היסטוריות ותרבותיות הן משויכות גם לאירופה.
בפועל, גבולותיה של אירופה משורטטים לעיתים על פי שיקולים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. בשל כך קיימות מספר "אירופות" שאינן תמיד זהות בגודלן, אשר כוללות או שומטות מדינות אחדות בהתאם לפירושים שונים של המונח "אירופה".
הרעיון של "יבשת אירופית" איננו אוניברסלי. גאוגרפים שאינם אירופים מזכירים יבשת אירואסיאתית, או "תת-יבשת" אירופית, בהינתן העובדה ש"אירופה" איננה מוקפת ים ושבכל מקרה קל יותר להגדירה כיחידה תרבותית ולא כאזור גאוגרפי. בעבר, רעיונות כגון "אדמות הנצרות" ("Christendom") נתפסו כחשובים הרבה יותר מתיחום גאוגרפי גרידא.
בשימוש אחר, המונח "אירופה" נעשה בהדרגה שם נרדף לאיחוד האירופי (EU) ול-27 המדינות הריבוניות החברות בו. מדינות אירופיות אחדות מנהלות כעת מגעים באשר להצטרפותן, ורבות אחרות צפויות לפתוח במגעים מעין אלה בעתיד.
אירופה היא אוסף שלחצאי איים (במיוחד במערבה ובדרומה) המחוברים לגוש יבשתי גדול הנמשך מאסיה. הגדולים מביניהם הם אירופה "גופא" וסקנדינביה שמצפון לה, המופרדות זו מזו על ידיהים הבלטי. שלושה חצאי-איים אחרים:חצי האי האיברי,חצי האי האפניני והבלקן, "בוקעים" מחלקה הדרומי של היבשת אלהים התיכון, המפריד את אירופה מאפריקה. במזרח מתרחב שטח אירופה עדהרי אורל. החיבור של אירופה לאסיה הוא במספר מאפיינים גאוגרפיים חשובים.
מזרחית וצפון מזרחית לאירופה, מיד אחרי הרי אורל הגבוהים מתחילהסיביר – שטח ענק, קר ומאוכלוס בדלילות. הערים הגדולים בסיביר קמו רק לאחר סלילת מסילתהרכבת הטרנס-סיבירית בשלהיהמאה ה-19 והן נמצאות לאורכה. בזמנים עברו זרמופרוות חמות מהאזור הזה לכיוון מערב ונמכרו במחירים גבוהים בשווקים. מאז ביסוס השליטה הרוסית באזור נפתחו מכרות רבים בהרים והתגלו מחצבים רבים ואלה מהווים חלק ניכר מכלכלה של רוסיה ששולטת באזור זה.
דרומית לסיביר עוברתהערבה האירואסייתית – מישור רחב שמתחיל בפאתי סין ונמשך ברצף עצום עד הונגריה. הערבה מאפשרת אורח חיים נוודי ומשחר ההיסטוריה הגיחו מתוכה פולשים רבים שבזזו ארצות עשירות במערב ובדרום. לפעמים קמו באזור זה אימפריות רחבות ידיים, אך בדרך כלל נותר האזור מבוזר ללא שלטון מרכזי. רק במאה ה-18 התחזקה רוסיה די הצורך והצליחה לכבוש את הערבה. מסע הכיבושים נמשך לתוך המאה ה-19. גם ארצות אסיאתיות סבלו מנחת זרועם של הפולשים הנוודים. כשנחלשה אירן זרמו גדודי הפושטים דרכה לעבר המזרח התיכון כולו. כשהייתה חזקה דיה הצליחה להחזיק את הגבול והפולשים נהדפו.
קיים שוני רב בפני הקרקע במקומות רבים ביבשת. האזורים הדרומיים הרריים יותר; צפונית להרי האלפים,הרי הפירנאים והרי הקרפטים, משתרעים המישורים הצפוניים, המתרחבים והולכים ככל שפונים מזרחה. סמוך לחוף הצפון-מערבי של היבשת קיימת שרשרת רמות, החל מהאיים הבריטיים המערביים ועד חופה המפורץ ורווי הפיורדים שלנורווגיה.תת-אזורים כדוגמת איבריה ואיטליה כוללים מאפיינים פיזיים מורכבים משלהם, וכך גם אירופה עצמה, הכוללת מישורים, גאיות ואגנים רבים.איסלנד והאיים הבריטיים הם מקרים ייחודיים. בעוד שאיסלנד מהווה מסת קרקע עצמאית בלב האוקיינוס הצפוני, האיים הבריטים הם אזורים הרריים שהשתייכו בעבר לאירופה היבשתית, אולם נפרדו ממנה כתוצאה מעליית פני הים.
הקושי לבצע הכללות אודות מאפייניה הפיזיים של אירופה מסביר במידה כלשהי מדוע אזוריה השונים של היבשת אוכלסו לאורך ההיסטוריה באומות ובתרבויות שונות זו מזו.[דרושה הבהרה]
עידן הקרח האחרון השפיע על תפוצת ממלכת החי האירופית. הצמחים והחיות באירופה, שהתקיימו אלפי שנים לצדציוויליזציות חקלאיות ותעשייתיות, הושפעו משמעותית מנוכחותו ומפעילותו של האדם.בירוא יערות באגן הים התיכון השפיע על רמת הסחופת ועל האקלים יותר מ-2,000 שנה. להוציא סקנדינביה וצפוןרוסיה, מעטים הם האזורים באירופה שלא השפיע עליהם האדם.
התיעוש המוגבר של היבשת הביא איתו את התופעות הנלוות:זיהום אוויר, קרקע ומים. המדינות העשירות יותר, במערב אירופה, עושות מאמצים לתקן את המצב, אך בארצות הגוש הקומוניסטי לשעבר המצב גרוע יותר ופעמים רבות אין שם תקציבים או רצון פוליטי מספיקים לתיקון המצב, במיוחד בחלק המזרחי של היבשת.
נסיגתקרחוני היבשה הגדולים באזור צפון היבשת (סקנדינביה ודנמרק של ימינו), הביאה את ההתיישבות האנושית לראשונה לאזור בעקבותאיילי הצפון שרעו בערבות הירוקות שלדנמרק ובאזורים הדרומיים ביותר שלשוודיה. באלף השביעי לפנה"ס, עם המשךנסיגת הקרחונים ועליית פני הים, המשיכו איילי הצפון לחדור צפונה ואחריהם חבורות הציידים-לקטים.
סימנים ראשונים להתיישבות קבע, לתחילתה שלחקלאות וביות בעלי חיים הופיעו באירופה לראשונה באלף השביעילפנה"ס. זוהי תחילתה שלתקופת האבן החדשה, שהתפשטה אל מרכז היבשת באלף השישי לפנה"ס ולדרומה בין האלף החמישי לאלף הרביעי לפנה"ס.
התרבות הקוקוטן-טריפיליאנית בין השנים 5508–2750 לפנה"ס, הייתה התרבות הגדולה הראשונה שהופיעה באירופה ומהראשונות בעולם. התרבות פרחה באזור שבין הנהרותדניסטר ודנייפר. הקוקטני-טריפיליאן הקימו התיישבויות שבשיאן הגיעו לעד 15,000 תושבים והיו לגדולות באירופה בתקופתן.
לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידןיוון העתיקה, אף על פי שדמוקרטיה התקיימה בחלק מצומצם בזמן ובמרחב ביוון העתיקה;האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו נקראה "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשיעידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים. בכל זאת, במנזרים ובאוניברסיטאות באירופה הייתה שמירה מסוימת של ידע מן התקופה הקלאסית, ובימי הביניים המרכזיים הייתה גם חשיפה מחודשת של ידעאריסטוטלי. צמיחתהמדינה הריכוזית במהלך המאותה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. במאה ה-15 החל הקולוניאליזם האירופי, כאשרפורטוגל ואחריהספרד,צרפת,בלגיה,הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, באסיה ובאמריקה. בו זמנית התפתח באירופה גופא האימפריאליזם שלהאימפריה העות'מאנית בבלקנים ובמזרח אירופה.
לפני התנצרותה של האימפריה הרומית, שלטו באירופה דתות אנימיסטיות ופוליתיאיסטיות שונות.[7] בשנת312 התקרב הקיסרקונסטנטינוס אל הנצרות, והאימפריה הרומית החלה לעבור תהליך הדרגתי של התנצרות, שהיה שונה בין מזרח האימפריה למערבה. עד סוףהמאה ה-10 הייתה כל אירופה המערבית תחת שליטתה שלהכנסייה הקתולית. במהלךהמאה ה-11 התעצמה שם השליטה של האפיפיור ומסוף המאה ה-11 ועדהמאה ה-13 התרחשומסעי הצלב. במהלך המאה ה-13 קמו המסדרים המנדינקטיים, שהציעו תפיסתנזירות חדשה. בשנת1309 העביר האפיפיורקלמנס החמישי את החצר האפיפיורית לאביניון שהייתה תחת השפעתה שלצרפת. לאחר החזרה לרומא ועד שנת1417, החלה תקופה בה כתוצאה משיקולים פוליטיים היו שניים או שלושה אפיפיורים ברגע נתון. במאה ה-16 החל במערב אירופה עידן של מאבקים אידאולוגים וצבאיים כתוצאה מהרפורמציה הפרוטסטנטית. בראשית העת החדשה הופיע החילון.[8]
במזרח אירופה הדת המרכזית לאורך מאות שנים הייתההנצרות האורתודוקסית. הקרע בין הכנסיות החל בראשית דרכה של הנצרות, עם מחלוקת תאולוגית על היחס בין טבעו האנושי לבין טבעו האלוהי שלישו. בשנת1054 החל הפילוג הרשמי בין שתי הכנסיות והוא הושלם בשנת1204 עם כיבוש הקתולים אתקונסטנטינופול במסגרתמסע הצלב הרביעי. בשנת726 התחילהקיסר לאו השלישי במלחמת חורמה נגד האיקונין – צלמים של ישו ושל קדושים נוספים – במה שהייתה המחלוקת הגדולה ביותר בכנסייה המזרחית. האיקונליסטים, שוברי הצלמים, והאיקונדולים, מכבדי הצלמים, נלחמו אלה באלה במשך למעלה ממאה שנים. לבסוף, בשנת843 אושר כיבוד הצלמים. בניגוד למערב, מבחינה שלטונית לא התחרתה הכנסייה המזרחית עם הקיסר. לאחר נפילת קונסטנטינופול בשנת1453, המשיכה הכנסייה האורתודוקסית להתקיים תחת שלטון המוסלמים. לאחר מכן התקיימה הנצרות גם תחתהאימפריה העות'מאנית, הקומוניזם, וכיום היא מתקיימת במדינות מזרח אירופה ובמקומות נוספים. גם במזרח אירופה התרחשו תהליכי החילון.[9]
רוב המדינות באירופה הן דמוקרטיות וחלק גדול מהן חברות באיחוד האירופי. לכל המדינות החברות באיחוד האירופי ישפרלמנט משותף ושלטון משותף (הנציבות האירופית) אשר לו השפעה פחותה מאשר לשלטון בכל מדינה. באירופה ישנןמונרכיות כמובריטניה אוספרד אודוכסויות כמולוקסמבורג. ברוב המקרים תפקיד המונרך סמלי בלבד, אך במדינות כמוליכטנשטיין יש לו גם תפקיד פוליטי חשוב.
ירוק: מדינות וטריטוריות שנמצאות ביבשת אירופה.תכלת: שטח מחוץ לאירופה של מדינה המתפרשת מעבר לגבולות הגאוגרפיים של אירופה.כחול: מדינה מחוץ לאירופה בעלת זיקה פוליטית או תרבותית לאירופה.
במפה מתוארת "צפון אירופה" כאזור המקיף רק אתהמדינות הנורדיות (נורווגיה,שוודיה,איסלנד,פינלנד,דנמרק). אחרים מחשיבים גם אתאסטוניה,לטביה, וליטא כמדינות נורדיות בגין קשריהם התרבותיים החזקים עם מדינות צפון אירופה האחרות. אולם המונח "צפון אירופה" מכסה חלק נרחב ביותר מהיבשת, הנמצא מצפון להרי האלפים:האיים הבריטים, הבנלוקס צפון צרפת, גרמניה,המדינות הבלטיות, לעיתים פולין ומדי פעם גם רוסיה.
שטחן של מדינות אחדות שוכן הן באירופה והן באסיה (רוסיה, קזחסטן, טורקיה, אזרבייג'ן, גאורגיה). שטחן האסייתי צבעו ורוד בהיר. מדינות אחדות השוכנות ביבשת האסייתית נתפסות כחלק מאירופה בשל סיבות היסטוריות ותרבותיות (ארמניה, קפריסין). הן צבועות בוורוד כהה.
ישנם קולות בישראל הטוענים כימדינת ישראל משתייכת אף היא לאירופה מבחינה תרבותית, כאישוש לטענה זו, הם מביאים את השתתפותה של ישראל במפעלי ספורט ותרבות אירופיים (שיתוף פעולה זה נוצר כמחווה של רצון טוב מצד מדינות אירופה). עם זאת, שאלת הצטרפותה של מדינת ישראל לאיחוד האירופי אינה עומדת על הפרק, ויחסיה הפוליטיים עם חלק ממדינות אירופה נחשבים לעיתים צוננים.
מבחינתתרבותית קיימת חלוקה יותר אובייקטיבית מהחלוקה הגאוגרפית-מדינית-היסטורית, מאחר שהחלוקה התרבותית קשורה לקשרים התרבותיים בין האנשים. החלוקה מבוססת על שלושה אזורים ראשיים:
המושג "אירופה הגרמאנית" מתייחס לקבוצת המדינות והאזורים הגאוגרפיים בהם האוכלוסייה המקומית היא אוכלוסייה הדוברתשפות גרמאניות. השטחים האלה נמצאים בעיקר בצפון-מערב אירופה ובחלקים מסוימים של מרכז אירופה. הדת המרכזית של האזורים האלה היאנצרות פרוטסטנטית (מלבדלוקסמבורג ואירלנד), ואולם ככל שמרחיקים דרומה נפגשים עם יותר מדינות בעלות רובנוצרי קתולי (בעיקראוסטריה,בוואריה, מקומות רבים אחרים בדרום גרמניה וכמה קנטונים בשווייץ, ובנוסף,בלגיה שבצפון).
גרמנים ישבו גם בחבלי ארץ השייכים כיום לרוסיה, לפולין, לסלובקיה, לצ'כיה ולרומניה, אך במהלך השנים שלאחרמלחמת העולם השנייה, גורשו מרביתם מביתם ונאלצו לעקור אל גרמניה, האוכלוסייה באירופה הגרמאנית מאופיינת בצבע שיער, עיניים ועור בהיר, ומבנה גוף גבוה ורחב.
המושג "אירופה הלטינית" מתייחס לקבוצת המדינות והאזורים הגאוגרפיים בהם האוכלוסייה המקומית היא אוכלוסייה הדוברתשפות רומאניות. השטחים האלה נמצאים בעיקר בדרום-מערב אירופה, ושני חריגיםרומניה ומולדובה השוכנות במזרח אירופה. הדת המרכזית באזורים אלה היאנצרות קתולית, מלבד רומניה ומולדובה בהן מרבית האוכלוסייה מאמינה בכנסייה הנוצרית האורתודוקסית, צבע שיער ועורם של הלטינים כהה יותר משל הגרמאנים.
^Dorothy Watts, Celtic Religion in Western and Central Europe, in Michele Renee Salzman (ed) The Cambridge History of Religion in the Ancient World (Cambridge, 2013), pp. 364–386
^אביעד קליינברג,הנצרות – מראשיתה ועד הרפורמציה, ע' אביטל רגב, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1995.
^רוברט לופז, לידתה של אירופה, ע' אמיתי שפיצר (תל אביב: זמורה-ביתן, 1996).
.svg)
.jpg)
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
_political.svg)
.svg)
.svg)
.svg)