פורטל איראן הוא שער לכל הערכים והנושאים הקשורים באיראן. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באיראן בכל היבטיה, וכגון, סמלים לאומיים, גאוגרפיה, היסטוריה, תרבות וספורט.
חומייני נוחת באיראן בשנת 1979 כדי לעמוד בראשהמהפכה נגד השאה
איראן נחשבת למעצמה אזורית, והמייצגת הגדולה של השיעים, הזרם השני בגודלו באסלאם. איראן מחזיקה בארגוני פרוקסי ובמשתפי פעולה בלבנט, בתימן, בבחריין, בכווית ואף באפגניסטן ופקיסטן.
איראן הוא השם שנתנו המקומיים לאזור הגאוגרפי עוד בעת העתיקה. פרס היה השם של השבט המרכזי באזור זה. זרים בדרך כלל העדיפו את השימוש בשם פרס, המופיע בתנ"ך[11] ובמקורות יוונים ורומאים. לדריווש הראשון מיוחסת האמירה: "משפחתי אחמנית משבט פרס מהעם האיראני"[12].
איראן הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן, ונמצאו עדויות לקיוםתרבות בהרים הגובלים במסופוטמיה בכתביםשומריים. במערב איראן של היום, בשטח המשתרע מול בגדד של היום בצפון ועד מחוזבושהר בדרום לאורך שפלתהמפרץ הפרסי שכנה ממלכתעילם, שהיא אחת הממלכות העתיקות ביותר עליהן יש עדויות היסטוריות (מוזכרת גם בספר בראשית,פרק י"ד).
האימפריה האיראנית הראשונה החלה עם כיבושיכורש הגדול שהקים אתממלכת פרס (אמצעהמאה ה-6 לפנה"ס). האימפריה השתרעה על חלקים נרחבים מאסיה, ובירתה הייתה העירפרספוליס. בשיאה של האימפריה הפרסית היא הגיעה עד לחופיהים התיכון. הממלכה החזיקה מעמד עד שנת330 לפנה"ס, עד שנכבשה על ידיאלכסנדר הגדול. במשך תקופה מסוימת הייתה תחת שלטוןהלניסטי. בסביבות250 לפנה"ס נכבש האזור על ידי הפרתים. תחילה קיבלו את מרותו שלבית סלאוקוס, אך כעבור 100 שנה מרדו וזכו בעצמאות. במאה הראשונה לפנה"ס ובמאה הראשונה לספירה ניהלו הפרתים מלחמות עםרומא העתיקה.
במהלך המאה התשע עשרה חלה חדירה של השפעות אירופאיות זרות לתוך איראן, בעוד היא מאבדת ממעמדה והוגים שונים מהרהרים בדבר המשמעות של היחלשות העולם המוסלמי בפני המערב. שינויים אלו, שהוקצנו נוכח ההגמוניה הכלכלית של רוסיה ובריטניה שהתגברה במדינה, הובילו להתפתחות תנועות שקראו לעמידה איתנה נוכח המעצמות האירופאיות ולייצוב מעמדה וריבונותה של איראן. תנועות אלו הונעו בעיקר בידי מעמד משכילים שהתפתח במדינה יחד עם חלק גדול מהכמורה השיעית. אחת מנקודות המפתח בהתפתחות הפוליטית הזאת, שהביאה את בשורת הלאומיות האיראנית החדשה – הבנויה על יסוד עקרונות הלאומיות האירופאית – היהמרד הטבק שנפתח בתגובה להחלטתנאסר א-דין שאה קאג'אר להעביר לידי בריטניה זיכיון בלעדי על כל הסחר בטבק במדינה. האליטה הפוליטית החדשה שהתפתחה חבקה יד ביד עמידה איתנה מול חתרנות זרה ואימוץ חלקים מהתרבות השלטונית של אירופה: כוללמונרכיה חוקתית. מאמציהם הובילו לעימות חזיתי מולמוחמד עלי שאה קאג'אר ולהתססה של המאבקים הפנימיים במדינה לכדי התקוממות חמושה נגד השאה.המהפכה החוקתית בפרס נמשכה מספר שנים, בסופן כוחה של המונרכיה הוגבל, אבל הפרלמנט והממשלה החדשים שהוקמו לא הצליחו לבסס את כוחם.
המונופול הכלכלי של בריטניה על נפט איראני, שניתן דרך זיכיון מלכותי בידימוזפר א-דין שאה קאג'אר מספר שנים לפני המהפכה החוקתית, הפך את האימפריה הבריטית, מאחורי הקלעים, למכתירת המלכים למעשה בפוליטיקה האיראנית. במשך תקופה נדרשו הבריטים לחלוק השפעה זאת בינם לבין רוסיה, אך בעקבותמלחמת האזרחים הרוסית נותרה איראן בהשפעה וחסות בלעדית של בריטניה. היעדר היכולת של טהראן למשול הובילו למשברים קשים:בעל כורחה הפכה איראן לחזית במלחמת העולם הראשונה, ולממשלה לא היה מענה לבצורת ולרעב המוני שהכה במיליונים בשנות המלחמה. באותן שנים, עד למהפכה הרוסית, גיבתה רוסיה יחידה צבאית מקצועית איראנית ראשונה מסוגה שנבנתה בדמותן של יחידות קוזאקיות בצבא הרוסי. באותה יחידה צמחרזא ח'אן, שבקשר פוליטי שנעשה בגיבוי של הנספח הבריטי,אדמונד איירונסייד, ביצע הפיכה צבאית בשנת 1921 כדי להביא לסיום את הכאוס הפוליטי והיעדר הריבונות של טהראן. כעבור ארבע שנים הכתיר עצמו לשאה והקים אתשושלת פהלווי. רזא שאה פהלווי פעל לייצב את מעמדה הריבוני של איראן, תוך שהוא נמנע מעימות ישיר מול בריטניה ושומר על נייטרליות במדינאות הבין-לאומית. הוא קידם בארצו רפורמות חברתיות וכלכליות שנועדו לקדם את איראן לעבר העולם המערבי והמהפכה התעשייתית ביתר שאת, בדמותרפורמות אטאטורק שהתקיימו באותה העת בטורקיה.
באוגוסט1941 השתלטו כוחותבריטים וסובייטים במבצע משותף על איראן כדי להבטיח אספקת נפט למערב ולברית המועצות במהלךמלחמת העולם השנייה[13]. בוועידת טהראן ב-1943 "הצהרת טהראן" העניקה עצמאות וגבולות ברורים לאיראן. בהתאם להסכם, ב-1946 נסוגו כוחות האמריקנים והבריטים, אך הכוחות הסובייטיים שישבו בצפון מערב איראן סירבו לסגת, מתוך מחשבה כימדינות המערב לא תחלצנה לעזרת איראן, משום שלא ראו בה חשיבות אסטרטגית. אולם איראן פנתה בינואר 1946 למועצת הביטחון של האו"ם, ולאחר שארצות הברית איימה במשלוח כוחות לאיראן, החליטה ברית המועצות לסגת.ב-1951 נערכו לראשונהבחירותדמוקרטיות לראשות הממשלה ולפרלמנט. ראש הממשלה הנבחר,מוחמד מוסאדק, פעל להבטחת עצמאות מדינית וכלכלית מלאה מהאימפריה הבריטית, בראש ובראשונה באמצעות החלטתו להלאים את חברת הנפט האנגלו-פרסית, אשר החזיקה במונופול על ייצור הנפט במדינה שהייתה בבעלות בריטית. מהלך זה, אשר פגע קשות באינטרסים הכלכליים של בריטניה באזור, הביא בסופו של דבר לכך שב-1953, במבצע שתוכנן והוצא לפועל על ידי ארגוני המודיעין של ארצות הברית (ה-CIA) ובריטניה (ה-MI6), ממשלתו של מוסאדק הופלה בהפיכה צבאית. לאחר ההפיכה הושב השאה לשלטון, והוא ביטל את הלאמת תעשיית הנפט והנהיגמונרכיה אבסולוטית פרו-מערבית.
בשנות ה-70 המאוחרות החלה התנגדות דתית (מצד האסלאם השיעי) ופוליטית רחבה לשלטונו של השאה ולתוכניותיו – ובמיוחד לסאוואכ, שירות הביטחון והמודיעין. בשנת1979 התחוללה המהפכה האיראנית, שהביאה לגירושו של השאה מהמדינה ולעלייתו שלרוחאללה ח'ומייני כמנהיג "הרפובליקה האסלאמית", שהייתה למעשהממשלאוטוקרטי שמרני ביותר[1]. השלטון החדשהלאים את התעשייה ועיגן את הדת והמסורות האסלאמיות השיעיות בתרבות ובחוק. ההשפעה המערבית נאסרה, הונהגהצנזורה מקיפה, והאליטה הפרו־מערבית מיהרה להצטרף לשאה הגולה. בין שני מיליון לשלושה מיליון איראנים היגרו בעקבות המהפכה למדינות המערב, רובם מהמעמד הבינוני-עירוני. באיראן עצמה החלו מאבקים בין הפלגים הדתיים השונים, ודיכוי חריף נעשה דבר שבשגרה.
ב-4 בנובמבר1979 סטודנטים איראניים מיליטנטיים תפסו את השגרירות האמריקאית בטהראן, וכך החלמשבר בני הערובה באיראן. ממשלקרטר ניתק קשרים דיפלומטיים והטיל סנקציות כלכליות על איראן, ומאוחר יותר באותו חודש ניסה לחלץ את אנשי השגרירות, אולם משימת קומנדו לשחרור החטופים בוטלה ושמונה חייליםאמריקאים נהרגו בהתנגשות אווירית. החטופים שוחררו לבסוף ביום הראשון לכהונתו שלרונלד רייגן ב-20 בינואר 1981.
בשנת1980 פרצהמלחמת איראן–עיראק, לאור היריבות הקשה בין המדינות ובעקבותסכסוך גבולות באזורמחוז ח'וזסתאן, ליד השט אל-ערב. המלחמה, שנסתיימה רק בשנת1988 לא הביאה להישגים טריטוריאליים לאף אחת מהמדינות, אך עלתה בחייהם של כחצי מיליון איראנים וגרמה לפגיעה קשה בכלכלה האיראנית.
לאחר מותו של האייתוללה ח'ומייני ב-3 ביוני 1989,מועצת המומחים – גוף נבחר של אנשי דת – בחרו את הנשיא היוצא של הרפובליקה,עלי ח'אמנאי, ליורשו כמנהיגדתילאומי. באוגוסט 1989,אכבר האשמי רפסנג'אני, יו"ר המג'לס, נבחר לנשיא ברוב מוחץ. ראפסנג'ני הוחלף ב-1997 על ידימוחמד חתאמי, שנחשב למתון יחסית. חתאמי נבחר שוב ביוני 2001, אך הניסיונות שלו לרפורמות נחסמו פעם אחר פעם בידי מועצת המומחים הדתית בראשות עלי ח'אמנאי.
בשנת2003,הפלישה האמריקאית לעיראק השכנה שינתה את הדינמיקה במזרח התיכון, הגבירה את הדומיננטיות האזורית של איראן, והגבירה את יכולתה להשפיע על מדינות נוספות באזור דוגמתלבנון ותימן[14].
בעשור שבין 2010 ל-2020, ניצלה איראן סדרת משבריהאביב הערבי בחלק ממדינות העולם הערבי, כדי להדק את השפעתה על לבנון,סוריה,עיראק,תימן ורצועת עזה, מתוך אסטרטגיה רחבה ליצור מסדרון מאיראן עד לים התיכון[15][16]. הצלחותיה האזוריות הביאו את איראן להובילציר פרו־איראני שהתפרס בעיקר באזורים אלו[17].
באוקטובר 2024, במבצע ימי תשובה תקף צה"ל 20 מטרות באיראן. בתקיפה הושמד חלק נכבדממערך ההגנה האווירית של איראן, ונפגעה משמעותית יכולת ייצור הטילים שלה. כמו כן מתקן גרעיני הושמד[19][20][21].
לאחרהפסקת האש בין ישראל ללבנון, שהגיעה לאחר שחזבאללה הפרו־האיראני ספג פגיעה קשה[17],עברה סוריה הפיכה בה הפך השלטון החדש ניתק את הציר היבשתי בין איראן לחזבאללה[22]. נוסף על המתקפות הישראליות הישירות על איראן, ולצד משבר כלכלי ומשבר לגיטימציה, בתחילת שנת 2025 הגיע הציר הפרו־איראני במזרח התיכון לנקודת חולשה[17].
ב-13 ביוני 2025 החלה ישראל במבצע עם כלביא, שבו תקפה מתקני גרעין ובסיסי צבא של איראן, הרגה בכירים רבים בצבא איראן ובתוכנית הגרעין שלה, והשיגה שליטה אווירית בשמי איראן. בתגובה החלה איראן בשרשרת תקיפות שלטילים בליסטיים וכטב"מים שזרעו הרס רב בערי ישראל וגרמו, נכון ל-19 ביוני, למותם של 24 בני אדם. במהלך מלחמת ישראל וארצות הברית עם איראן קרארזא פהלווי לעם האיראני להפיל את משטר האייתוללות ולאפשר לו להוביל את איראן לדמוקרטיה[23].
הנוף של איראן מורכב ברובו מרמות צחיחות מוקפות הרים, והאוכלוסייה מרוכזת ברובה באזורים הפוריים יותר בצפון המדינה ובמערבה. החלק המערבי הוא ההררי ביותר עם רכסים כהרי זגרוס והרי אלבורז; זה האחרון מכיל את ההר הגבוה ביותר במדינה,הר דמאוונד, שמגיע לגובה של 5,607 מטר. החצי המזרחי מכיל ברובו שקעיםמדבריים בלתי מיושבים שבהם זורמים מספר נחלימלח. האגם הגדול ביותר במדינה הואימת אורמיה שהיאאגם מלח.
המישורים הגדולים היחידים בשטחי המדינה מצויים לאורך החוף שלהים הכספי והחלקים הצפוניים שלהמפרץ הפרסי, שם גובלת איראן בנהרשט אל-ערב. מישורים קטנים ומקוטעים ניתן למצוא גם לאורך החוף של המפרץ הפרסי,מצר הורמוז, ומפרץ עומאן.
אקלימה של איראן הוא בעיקר יבש או יבש למחצה, ולמרות זאת קייםמזג אוויר חצי טרופי לאורך חופי הים הכספי. החורף האיראני מתון יחסית, ואילו הקיץ לח וחם.
בדרום מזרחה של איראן נמצאמדבר לוט. זהומדבר מלח שחלקים נרחבים ממנו מכוסים באבניבזלת ובלבה שחורה שנפלטו מהר געש שהיה פעיל בעבר, ועקב כך חום השמש נקלט בהן וגורם לכך שהטמפרטורה הממוצעת שם היא כ-50 מעלות, מה שגורם להיעדר חיים מוחלט במדבר זה, הכולל היעדרבקטריות (אזורא-ביוטי).
ההתפלגות האתנית במדינה גבוהה, וקיימות בה כ-80 קבוצות אתניות השונות זו מזו אך דומות מבחינהתרבותית. מספר התושבים המדויק וההתפלגות האתנית אינם ברורים.
ההתפלגות האתנית והשטחים הנרחבים של המדינה יצרו מצב מיוחד שבו קיימות כמה עשרות שפות מדוברות, אף על פי שהשפה הרשמית היא השפה הפרסית. כ-25 אחוז מתושבי המדינה הם דובריאזרית ועוד כ-10 אחוז הםכורדים.
רוב מכריע של העם האיראני הואמוסלמי: 89% משתייכים לזרם השיעי התריסרי (הדת הרשמית במדינה), ועוד 10% משתייכים לזרם הסוני – רובם כורדים. המיעוטים הדתיים ה"לא-מוסלמים" הם הבהאים,מנדאים,יארסאנים,זורואסטרים,יהודים ונוצרים. שלושת המיעוטים האחרונים הםמיעוטים רשמיים במדינה, ועל כן שמורים להם מושבים בפרלמנט.
במפקד האוכלוסין שנערך ב-2011 נספרו כ-8,700 יהודים באיראן[24], הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לישראל. רובם מרוכזים בטהראן (6,000–7,000), וקהילות קטנות יותר חיות בשיראז (כ-2,000), באספהאן (כ-1,500) ובכרמאנשאה.
בתחילת שנות המאה ה־20, החלה נמדדת התרחבותה של מגמת שוליים של עזיבת האסלאם, בעיקר בקרב הדור הצעיר, בין אם לדתות אחרות או עזיבת הדת באופן כללי[25][26].
איראן היא מדינה עשירה במשאבים טבעיים כגוןנפט וגז טבעי. היא נחשבת כמפיקת הנפט השנייה בגודלה בארגון המדינות החברות באופ"ק, ועתודות הנפט המוכחות שלה מכילות כ-10% מכלל עתודות הנפט בעולם. כמו כן, איראן היא המדינה השנייה בגודלה בעתודות הגז שלה (אחרירוסיה). נפט, הגז הטבעימתאן ומוצריהם מהווים כ-90% מהיצוא[27].
המדינה משקיעה רבות כדי לגוון את מקורות ההכנסה שלה ולהקטין את התלות בנפט. השלטון מנסה לעודד תהליך זה על ידי השקעה בענפים כמו ענף ייצור הרכב (איראן היא יצרנית הרכב מספר 12 בעולם)[28][29], ענף החלל, מוצרי אלקטרוניקה מגוונים, ופיתוחים טכנולוגים שונים.כלכלת איראן הייתה בעבר כלכלה ריכוזית שבה המדינה שלטה על מרבית המשאבים העיקריים, אך בשנים האחרונות מתרחשת הפרטה של חברות רבות. המדינה מחזיקה במשאבי הנפט ברשותה, וכן שולטת על רוב המיזמים הגדולים בשטחה; יש לה שליטה ניכרת בחקלאות הכפרית ובעסקים רבים שעוסקים במסחר ושירותים.
במונחיתוצר מקומי גולמי (תמ"ג), המדינה ממוקמת במקום ה־41 בעולם, עם תמ"ג של כ־388 מיליארדי דולרים בשנת 2022[30], רובו קשור להכנסות מיצוא נפט ודלקים. אך בגלל האוכלוסייה הגדולה שלה במושגיתוצר לנפש (מדד כלכלי המחשב את עושר האוכלוסייה) היא ממוקמת הרחק במקום ה-133 בעולם.
עד ראשיתהמאה ה-20 לא נוצלו משאביה הכלכליים של איראן בשיטתיות. הגורמים לכך היו מגוונים. השלטון המרכזי, ובעקבותיו מושלי הפרובינציות, החזיקו חצרות בזבזניות שמומנו מרכוש המדינה. המיסוי הכבד הקשה על האוכלוסייה ושימשתמריץ שלילי להתפתחות כלכלית של יוזמות פרטיות. נוסף על כך דלדלו מלחמות, בצורות, מגפות ורעב את האוכלוסייה והקטינו את המקורות הכלכליים. גורם נוסף היה היעדר תשתיות לפיתוח תעשיית הון, כוח אדם משכיל ומיומן, טכנולוגיה מתקדמת ונתיבי תחבורה. חברות כלכליות ממעצמותאירופה, בעיקר מרוסיה ומבריטניה, שהחלו לחדור לאיראן בצורה מסיבית במחצית הראשונה שלהמאה ה-19, מוכנות היו לספק את המשאבים הדרושים לכך, אך בתנאים מסוימים שנקבעו על ידיהן. תנאים אלה כללו הענקת יתרונות בזיכיונות לסוחרים ולתעשיינים זרים. המאבק בין המעצמות בלם לעיתים פיתוח כלכלי, בהגבילו את האפשרויות הפתוחות בפני יזמים מקומיים עצמאיים. התוצרת המערבית שיובאה לאיראן הייתה לעיתים קרובות איכותית וזולה יותר מזו המקומית. לעיתים הייתה התוצאה התמוטטות של ענפי מלאכה מקומיים.
במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו שינויים כלכליים שנבעו מיזמות פרטיות ושלטוניות אשר נשענו על הון, על ידע ועל טכנולוגיה מערביים. תהליכי המודרניזציה והתיעוש הואצו עם העלייה לשלטון שלשושלת פהלווי בשנת1925. מהפכת1979 והמלחמה עם עיראק בשנות השמונים פגעו קשות בכלכלת המדינה וגרמו להוצאות גדולות על ביטחון ולקשיים בפיתוח טכנולוגי.הסנקציות הבין-לאומיות על איראן בראשית המאה ה-21 הרעו את מצבה של הכלכלה האירנית ושימשו זרז להסכמת איראן לחתימת הסכם עם המעצמות בשנת2015 להקפאת תוכנית הגרעין שלה בתמורה להסרת הסנקציות הכלכליות נגדה.
בשנת1958 החל לפעול "הערוץ הראשון", ערוץ טלוויזיה איראנית הראשון.
בדצמבר 2024, בעקבות חילופי אש נגד ישראל, ומערכה מלאה נגדה ביוני 2025,נפילת אסד, החלשת חזבאללה ופגיעות נוספות באיראן, הגיע מטבעהריאל האיראני לשפל של כל הזמנים. עשרות מפעלים, משרדי ממשלה בטהרן, בתי ספר ואוניברסיטאות נסגרו ברחבי איראן, וענף החקלאות באיראן הגיע לשיא הכי נמוך שלו אי פעם.
על פי החוקה האיראנית, הנשיא הוא הדמות החזקה ביותר במדינה לאחר המנהיג העליון. הנשיא נבחר לתקופה של 4 שנים בבחירות כלליות, אך מועמדותו חייבת להיות מאושרת על ידימועצת המומחים. תפקידו לפקח על מועצת השרים (הממשלה) ולקבוע מדיניות שתונח לפני בית המחוקקים. מחמוד אחמדינז'אד נבחר בשנית ביוני2009 בבחירות שתוקפן שנוי במחלוקת שעוררו גל הפגנות ברחבי המדינה בטענה לזיוף התוצאות.חסן רוחאני החל לכהן כנשיא איראן באוגוסט2013 לאחר שניצח בבחירות שהתקיימו באותה שנה בהפרש גדול מול המתמודדים האחרים. באוגוסט 2021 החליף אותואבראהים ראיסי, שנהרג בתאונת מסוק במאי 2024. לממלא מקומו מונהמוחמד מוח'בר.
הבחירות בשנת 2009 עוררו גל הפגנות נרחב ברחבי המדינה, שהחל בטענות לזיוף התוצאות, והמשיך להתקוממות עממית שדוכאה באלימות רבה על ידי כוחות חמושים של השלטון, אשר הרגו ופצעו מאות מפגינים, ועצרו אלפים אחרים ללא משפט. רוב המפגינים היו צעירים מהערים הגדולות בעלי השקפות ליברליות. על פי הדיווחים הלא רשמיים יצאו לרחובות כשני מיליון מפגינים. כדי לנסות להשתלט על המהומות, שלחו השלטונות את הבאסיג' ואתמשמרות המהפכה האסלאמית. אחד מערוצי החדשות תיאר את המצב כ"מהומה הגדולה מאז המהפכה האיראנית ב-1979". נראה היה כי המתנגדים פועלים באופן ספונטני ללא כל ארגון קודם.
ב-2011 החל שוב באיראןגל של מחאות והפגנות, בהשראתגל המחאות בארצות ערב (2010–2011). בעיראהוואז, נהרגו ביום16 באפריל 2011 כעשרה בני אדם. גל הפגנות זה דוכא גם הוא כקודמיו באלימות רבה בידי כוחות הביטחון הנאמנים למשטר. ההפגנות נערכו תחילה לזכר ההרוגים בהפגנות שנערכו בשנת2005, ולאחר מכן הן התפשטו גם לערים חמדיה, מהשאהר, שדגאן, אבאדאן וחורמשאהר.
בין התפוצות האיראניות החיות במערב רווחת התנגדות למשטר הנוכחי באיראן. רבים מהם עזבו את המדינה לאחר המהפכה האיסלמית בשנת1979. רבים מהאיראנים שנותרו במדינה מנהלים חיים כפולים. בציבור הם מצייתים לחוקי המשטר הדתי, ובבית פנימה מנהלים אורח חיים חילוני וצורכים תרבות מערבית.
בדצמבר 2017 התחדשו המחאות כנגד השלטון. הפגנות התקיימו בעשרות ערים כולל הבירה טהראן על רקע האינפלציה הקשה במדינה, אחוזי האבטלה הגבוהים, השחיתות השלטונית והמעורבות בסכסוכים אזוריים במזרח התיכון. בהפגנות נהרגו לפחות 30 מפגינים[33].
ביוני2018התחדשו המחאות על רקע הירידה החדה בערך המטבע המקומי והמצב הכלכלי המחריף. הגורם המרכזי להידרדרות הכלכלית היא חידושהעיצומים על איראן מצדארצות הברית והפסקת הסחר עם חברות גדולות במדינה. הסחר בבאזאר הגדול בטהראן הושבת במשך כמה ימים והסוחרים יצאו להפגנות יחד עם אזרחים רבים. הפגנות גדולות נרשמו בבאזאר, בפרלמנט ובערים נוספות כמומשהד ואיספהאן. בהפגנות נהרג מפגין אחד לפחות.
בשנת2019 המשיכו המחאות, ובנובמבר 2019 התגברה האלימות בין המוחים לכוחות החוק, כאשר המוחים הציתו בנקים ותחנות דלק, ובניסיונות לדיכוי המחאה חסם המשטר את הגישה לאינטרנט[34], והרג במפגינים. בעקבות האפלת האינטרנט והכחשות המשטר, מתקשה התקשורת להעריך את כמות ההרוגים בקרב המפגינים[35].
בדלנות כורדית באיראן היא סכסוך אתני ופוליטי ארוך-שנים בין המיעוט הכורדי במערב איראן (כורדיסטן האיראנית) לבין מדינת איראן; זהו הסכסוך הבדלני הבולט באיראן המודרנית[36]. שורשיה של בדלנות כורדית היא בתנועה הלאומית הכורדית שהחלה במקביל לעלייתשושלת פהלווי לשלטון. למרות התבוסה של המפלגה הבדלנית העיקרנית, מוקדיבדלנות כורדים אחרים המשיכו במאבק ובשנת 2004המפלגה לחיים חופשיים בכורדיסטן החלה במתקפות על הצבא האיראני במערב המדינה. מאז תחילת פעילות מרדנית זו, מאות מורדים כורדים וחיילים איראנים איבדו חייהם ולמרות הפסקת האש שהוכרזה בספטמבר 2011, המאבק ממשיך. החל משנת2013 ועד חודש ספטמבר נהרגו לפחות 12 חיילים איראנים ו-2 מורדים כורדים; מספר כורדים גם עומדים לפני הוצאה להורג עלחשד בפעילות חבלנית.
אחד מהארגונים המתנגדים למשטר האיראני הוא ארגון הטרור הבלוצ'י-סוניג'ונדאללה, הפועל במחוז סיסתאן ובלוצ'סתאן באיראן, וכן במחוז הפקיסטני שלבלוצ'יסטן הגובל באיראן. ארגון ג'ונדאללה הוקם בשנת2002 במטרה להגן על המיעוט הבלוצ'י-סוני, מפני האפליה כלפיו באיראן, בעיקר במחוז סיסתאן ובלוצ'סתאן. השלטון באיראן טוען, כי הארגון עומד מאחורי פיגועים רבים בשנים האחרונות. השלטון מאשים את הארגון בקשר לאל-קאעידה, ואת פקיסטן,בריטניה, וארצות הברית במתן תמיכה לארגון, בניסיון לערער את יציבות המשטר במדינה.
בשנת2005 החלוהפגנות רבות בעיראהוואז שבאזור ח'וזסתאן, במהלכן נהרגו עשרות בני אדם בידי כוחות הביטחון, שדיכאו אותן בכוח רב. מרבית תושבי ח'וזסתאן הםערבים, אך השלטון מכחיש את קיומם כמיעוטאתני ואוסר עליהם להשתמש בשפה הערבית באופן ציבורי או לעסוק בכל פעילותתרבותית אופוליטית.
גורמים רשמיים באיראן מצהירים כי המדינה שואפת להיות כוח אזורי מוביל במזרח התיכון. למן המהפכה ועד2003 התייחסה איראן לעיראק בתור האיום המשמעותי ביותר עליה באזור. במקביל התייחסה איראן לארצות הברית ולישראל כאלמדינות אויב, והפגינה עוינות דיפלומטית אשר התגברה עם הרחבת נוכחות כוחות אמריקנים במפרץ הפרסי.
לאחר ירידתה של עיראק מחשיבותה האזורית, התחזקה הדומיננטיות האזורית של איראן, ובמהלך העשור השני של המאה ה-21 חיזקה איראן את מעמדה כאחת המדינות הדומיננטיות בעולם הערבי מבחינה דיפלומטית, וכמנהיגה של מחנה הכולל מספר מדינות, המתנהל כנגד מחנה מקביל בהובלתערב הסעודית ואיחוד האמירויות[15]. בעשור זה איראן ניצלהסדרת משברים בחלק ממדינות העולם הערבי כדי להדק את השפעתה על מספר מדינות[16] ביניהן לבנון, סוריה, עיראק ותימן, וכן ברצועת עזה – מתוך אסטרטגיה רחבה ליצור מסדרון מאיראן עד לים התיכון[15][16].
לפי הערכות אמריקאיות מסוףהעשור הראשון של המאה ה-21, איראן צפויה הייתה להיות בין המדינות העתידות לעלות עד לשנת2025 על אירופה בכוחן הצבאי ולהפוך לגורם אזורי הרבה יותר משמעותי. מספר אנשים חזו את הפיכתה של איראן למעצמה, זאת לאור יכולתה להשפיע על אירועים בין-לאומיים. אחרים, כמו רוברט בר, טענו כי איראן כבר מעצמת אנרגיה ונמצאת בדרכה להפוך לאימפריה. פלינט לוורט מכנה את איראן ככוח עולה שעשוי להפוך למעצמה גרעינית בשנים הקרובות, אם ארצות הברית לא תמנע זאת ממנה.
הערכות אלו לצד הצלחותיה הדיפלומטיות במזרח התיכון הובילו למספר עימותים דיפלומטיים בינה לביןהעולם המערבי, שבעשור השני של המאה ה-21 נסבו בעיקר סביב סבבי הסנקציות על איראן, כנגד פעילות הגרעין שלה, שפגעו בכלכלה שלה וכפועל יוצא מזה פגעו במידה מסוימת ביכולתה לממן יחידות צבאיות במדינות שתחת השפעתה. נכון לשנת 2019 איראן עדיין מצליחה להדק את השפעתה על המדינות שבינה לבין הים התיכון, למרות הסנקציות, והמומחים חלוקים בדעותיהם כמה תוכל איראן להמשיך ולהיות דומיננטית במזרח התיכון תחת לחצים כלכליים כבדים, ללא פגיעה ביציבות הממשל שלה עצמה באיראן[39].
בספטמבר2012 הודיעהממשלת קנדה בראשותו של מנהיג המפלגה השמרניתסטיבן הרפר על סגירת שגרירותה באיראן וגירוש כל הדיפלומטים האיראנים משטחה, בעקבות תמיכתה של איראן בטרור, התבטאויותיה בנוגע להשמדת ישראל וקידום תוכנית הגרעין האיראנית בניגוד לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני עליה חתומה איראן. מנהיג המפלגה הליברלית,ג'סטין טרודו, שנבחר לראש ממשלת קנדה בשנת2015, הודיע בעקבות ההסכם עליו חתמה איראן על הגבלת כוחה הגרעיני עם מעצמות המערב, כי קנדה מתכוונת לחדש את יחסיה עם איראן.
"לא המזרח ולא המערב", אחת הססמאות העיקריות של המהפכה, ביטאה יותר מכל את סלידתה של איראן המהפכנית מברית המועצות ומארצות הברית גם יחד. ביסודה זוהי גישה אנטי אימפריאליסטית קיצונית, העוינת את מניעיהן הנצלניים של המעצמות, מגנה אותן על דיכוי עמי תבל ורואה בהן גורם עיקרי למרבית הרעות של העולם. ארצות הברית נחשבת בעיני המשטר המהפכני "השטן הגדול".
גיליון האישום שפרשה איראן נגד ארצות הברית נרחב ונוגע בעיקר בארבעה תחומים: ראשית, אופייה האימפריאליסטי ומעורבותה הנצלנית והמדכאת לכאורה של ארצות הברית בעולם השלישי. שנית, תמיכתה במשטרו הרודני של השאה, והעושק, בראיית האיראנים, שעשקה את איראן. שלישית, תמיכת ארצות הברית ב"משטרים הריאקציוניים" במזרח התיכון המוסלמי בכלל ובמפרץ הפרסי בפרט. ורביעית, מה שנתפס באיראן כתמיכתה בציונות ובישראל כנגד המוסלמים והערבים בכלל והפלסטינים בפרט[41].
אף על פי שאיראן התנגדה בתחילה להקמת מדינת ישראל ב-1948, בהדרגה נרקמו בתחילת ימיה של המדינה יחסים טובים בין שתי המדינות. ציר רשמי שלממשלת איראן ייצג את מדינתו בישראל. לאחרמלחמת ששת הימים ב-1967 הוזרם בעזרתקו צינור אילת-אשקלון (קצא"א) נפט פרסי רב לשוקיאירופה. מומחים ישראליים נשלחו לשמש כמדריכים חקלאיים באיראן, והתקיים ייצוא ביטחוני גדול של חברות כמו ׳רפאל׳ ו׳תדיראן׳. באיראן גם פעלו חברות בנייה ישראליות כמו חברתסולל-בונה שבין היתר בנתה אתמלון הילטון בטהראן, וחברתרסקו שבנתה בטהרן מרכז טלקומוניקציה וכן את מלון אינטרקונטיננטל, ו"תהל" שתכננה והקימה את מערכת הביוב של טהראן[42]. בטהרן אף פעל בית ספר ישראלי. נספח צה"ל בטהרן היהיעקב נמרודי. קץ שלטון השאה הביא למפנה ביחסים בין שתי המדינות.
לאחר עלייתח'ומייני לשלטון והצהרתו שהוא תומך בכיבושירושלים מידי הציונים, נותקו היחסים בין שתי המדינות והוחלפו בעוינות גלויה.ח'ומייני טבע את המונח "השטן הקטן" עבור ישראל (תואר "השטן הגדול" מיוחס לארצות הברית). את הרוח העוינת הזו הביא לידי ביטוי בהוצאתם להורג של יהודים שנחשדו בריגול עבור ישראל. עם זאת הקפיד השלטון לשמור על זכותם של היהודים שנשארו באיראן לקיים את תרבותם, ולנציג יהודי משוריין מקום בפרלמנט.
יחסי שתי המדינות הושפעו מזהות הנשיא האיראני. מחנה השמרנים היה קיצוני יותר ביחסו למערב ולישראל. המחנה הרפורמיסטי היה מתון יותר. כך הנשיא השמרני אחמדינז'אד ערך ב־27 באוקטובר2005 ועידה בטהראן שכותרתה "עולם ללא ציונות", בה הצהיר כי "המשטר שכובש את ירושלים צריך להיעלם מדפי ההיסטוריה". אחמדינז'אד אף ניסה להטיל ספק בהתרחשותה של השואה. מדינות שונות כמוארצות הברית,צרפת,קנדה ובריטניה הגיבו בגל גינויים על דבריו.
כאשר זכה בבחירות לנשיאותחסן רוחאני ממחנה הרפורמיסטים בשנת2013 השתנה הטון של השלטון הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. רוחאני התבטא כי "השואה הייתהפשע נגד האנושות". הממשלה החדשה בראשותו אף הסכימה להקפיא את תוכנית הגרעין לתקופה של 15 שנה תמורת הסרת הסנקציות נגדה. לאחר הקפאת התוכנית, הייתה ישראל בין הקולות הבולטים שקראו לא להסתפק בהסכם הקיים. לאחר מבצע מודיעיני משנת 2018 הציג נתניהו,ראש ממשלת ישראל,מסמכים מתוכנית הנשק הגרעיני של איראן המעידים שאיראן פעלה לפיתוחנשק גרעיני.
צבא איראן מורכב מארבע זרועות שונות: זרוע היבשה,זרוע האוויר,זרוע הים וזרועההגנה אווירית. הצבא הסדיר האיראני מונה כ-520,000חיילים, מהם כשני שלישים מגויסים בשירות חובה. כל אזרח איראני מחויב לשרת בצבא 18 חודשים.
לאחרהמהפכה האיראנית ובעיקר לאחרמלחמת איראן–עיראק שארכה שמונה שנים ובה נהרגו כחצי מיליון איראנים, מצבו של הצבא האיראני היה קשה. בניסיון לשקם את עוצמתה לאחר המלחמה הממושכת ומתוך רצונה של איראן ליצור לעצמה מחדש את ההגמוניה המסורתית באזורהמפרץ הפרסי ואף במזרח התיכון החלה איראן לחזק את צבאה. בשנים האחרונות הצבא האיראני מתחמש במהירות, הן בעזרת תעשיות צבאיות מקומיות, והן בעזרת רכש מסיבי מחוץ למדינה, לרוב נשק מרוסיה,קוריאה הצפונית וסין. לאיראן תוכניות מורכבות ומתקדמות של מחקר פיתוח ופריסה של סוגים שונים שלנשק קונבנציונלי ונשקבלתי קונבנציונלי.
איראן פעילה בלוחמת רשת. היא מפעליה מספר קבוצות תקיפה (Elfin Team,Helix Kitten ועוד) שפועלות נגד ארגונים מערביים ומנסים להגיע למידע ביטחוני.
החל מהשנים הראשונות שלהמאה ה-21 נעשו מאמצים שלארצות הברית, מדינותאירופה וגורמים נוספים למנוע מאיראן את היכולת לבנותפצצת אטום. באיראן קיימת תוכנית גרעין במסגרתה קיימיםכורים גרעיניים ואתרים נוספים כמו מפעלמים כבדים. איראן הייתה מצויה בשלב מתקדם של פיתוח יכולת להעשרתאורניום אך לא סיפקה מידע מלא על היקף תוכנית הגרעין שלה, ומידת שיתוף הפעולה שלה עםהסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית שלהאו"ם השתנה מעת לעת, ולטענת גורמי מודיעין מערביים היו אתרים ופרויקטים בתוכנית הגרעין אשר לא דווחו לפקחיה. מומחים לנושא היו חלוקים בדעותיהם באשר למועדים הצפויים של התפתחות טכנולוגית בלתי הפיכה בתהליך השלמת פיתוחנשק גרעיני והמועד הצפוי ליכולת מעשית להפעיל נשק כזה.
ב-4 בפברואר2006 הסכימו רוב מדינות מועצת הנגידים שלהסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית להעביר את התיק האיראני למועצת הביטחון של האו"ם, אשר בסמכותה להטיל סנקציות על המדינה. ב-23 בדצמבר 2006, לאחרמשא ומתן שארך כחצי שנה וריכוך הטיוטה לבקשתמוסקבה ובייג'ינג, הסכימו חברות מועצת הביטחון על קבלתהחלטה מס' 1737. ההחלטה הקפיאה את נכסיהם של מספר גורמים וחברות איראניות בעלי קשרים לתוכניות הגרעין והטק"ק של איראן. מאחר שאיראן סירבה להשעות את העשרת האורניום, לאחר הארכה בת החודשיים שניתנה לה בהחלטה 1737, ב-24 במרץ 2007 קיבלו 15 מדינות מועצת הביטחון אתהחלטה 1747 של מועצת הביטחון של האו"ם. ההחלטה הרחיבה במקצת את הסנקציות הכלכליות המוטלות על איראן, אסרה על רכישת אמצעי לחימה ממנה וקראה למדינות לא לייצא לאיראןאמצעי לחימה. ב-8 בנובמבר2011 פורסם דוח חמור שלסבא"א, לפיו "איראן חשודה בביצוע ניסויים סודיים שמטרתם היחידה היא פיתוח נשק גרעיני"[43].
הסנקציות הבין-לאומיות הרעו את מצבה הכלכלי של איראן. לאחר היבחרו שלחסן רוחאני לנשיא חל שינוי במדיניות האיראנית. ב-14 ביולי2015 הגיעו שרי החוץ של שש המעצמות (ארצות הברית, צרפת, גרמניה, בריטניה, סין ורוסיה) ושר החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן להסכם היסטורי בדבר תוכנית הגרעין האיראנית. לפי ההסכם תוקפא תוכנית הגרעין האיראנית למשך 15 שנים תמורת הסרת כל הסנקציות הבין-לאומיות שהוטלו עליה במשך השנים.
ב-8 במאי 2018 הודיענשיא ארצות הבריתדונלד טראמפ על ביטול הסכם הגרעין מצידה של ארצו וכן על חידוש הסנקציות. במבצע עם כלביא פגעה ישראל ברבים מהצמרת הצבאית והמדעית שהובילו את הפרויקט.
המחוזות נשלטים ממרכז מקומי, לרוב מדובר בעיר הגדולה ביותר במחוז. הסמכות המחוזית נמצאת בידי המושל (استاندار: ostāndār) והוא ממונה על ידימשרד הפנים בכפוף לאישור המג'לס (הפרלמנט).
בשנת1963 ניתנה לנשיםזכות בחירה ובוטלה חובת חבישת הרעלה. בתקופת השאה ההשכלה בקרב האוכלוסייה החילונית עלתה, גם במקצועות הלא דתיים. כשלאחר המהפכה ההשכלה התפשטה גם לקבוצות האוכלוסייה הכפריות והדתיות, שאפשרה דרך דרישה להפרדה בין נשים לגברים וכיסוי ראשן של הנשים, לימודי דת לצד לימודים חילוניים. כשרוב בתי הספר פועלים במתכונת הבאה: בשעות הבוקר הבנים לומדים ובשעות הצהריים הבנות, או להפך.
עד שנת2010 נע שיעור הנשים שלמדו באוניברסיטאות בין 60%–65% לעומת 35%–40% של הגברים, כשהנשים מהוות רוב מוחלט בקרב תלמידי המדעים והרפואה, ונרשמות יותר ויותר ללימודי ההנדסה והטכנולוגיה. בנוסף למקצועות המסורתיים כמו חינוך,סיעוד ושירותים חברתיים, הנשים מוצאות את מקומן בשנים האחרונות גם בתחומי הביטוח, פיננסים, רפואה, אדמיניסטרציה ואף באקדמיה. תחום נוסף בו משתלבות הנשים באיראן הוא העיתונות, המכילה גם כן מספר לא מבוטל של נשים במגוון תפקידי תקשורת, קריינות, ועריכה ברמה הארצית ואף ניהול[47][48]. בשנת2012 החלה רפורמה באיראן לשנות את העניין וליצור מאזן בהשכלה שבין הנשים לגברים, שהתאזן רק בשנת 2010. במקביל, קראה הנהגת איראן לתושביה להגדיל את משפחותיהם ולתרום להגדלת אוכלוסיית איראן, זאת בניגוד למדיניות הרשמית בשנות ה-90 שקראה להגבלת הילודה ולשימוש באמצעי מניעה, מחשש שאיראן לא תוכל לעמוד בגידול אוכלוסין מואץ מבחינה כלכלית[49].
קיימת באיראן בעיה ענפה של פשעיאלימות במשפחה המתבצעים על רקע "חילול כבוד המשפחה", כשרוב מקרירצח הנשים ה"סוררות" מתרחשים בקרב הקהילה הכורדית. באיראן גם פועלות נשותמשמרות המהפכה האסלאמית למיגור מקרי חוסר צניעותן של נשים, הסתובבות ברחוב ללא רעלות ובחוסר צניעות, שילוב ידיים, הפגנת חיבה או מגע פיזי בין נשים לגברים במקומות ציבוריים (אפילו אחים וקרובי משפחה), וכן סידור גבות ושפם כולל שימוש באיפור לפני החתונה[48].
על פי ארגוןאמנסטי ואקטיביסטיים מקרב חבריהקהילה הלהט"בית המקומית, מטרת השלטון בניתוחים אלו הוא לכאורה להביא את איראן למדינה נטולת הומואים ולסביות, והם רואים בדילמה החוקית בה נמצאים חברי הקהילה האיראנים מצב של ניתוח בכפייה, הלכה למעשה[50][51]. אחת לשנה מאז2010 מצויןיום הגאווה האיראני. יום זה מתקיים ביום שישי הרביעי של חודשיולי, או ביום השישי הראשון בחודשמורדאד בלוח השנה הפרסי. ביום זה מצטלמים חברי הקהילה בטהראן עם סמלי הקהילה, אולם עושים זאת בחשאי מחשש לעימות עם המשטרה.
האזרחים שעוברים את הניתוח מקבלים כיסוי מלא מהמדינה על הוצאות הניתוח וטיפול הורמונלי, בנוסף למענק כספי חד-פעמי[51].
עיתון החיים, לחברי הקהילה היהודית בשנות העשרים. כתוב בשפה הפרסית ובשפה הפרסית יהודיתהזמרתריטה נולדה בטהראן והגיעה כילדה לישראל. הוציאה בשנים האחרונות שירים בשפה הפרסית
על פי המסורת היהודית, יישוב בני ישראל באזור ראשיתו ב-720 לפנה"ס, עם הגלייתעשרת השבטים על ידישלמנאסר מלך אשור[דרוש מקור]. חלק מגולי יהודה, שהגיעו לבבל לאחר חורבןבית המקדש הראשון, הגיעו גם לאיראן. עם זאת, אין ידיעות ברורות על רציפות שבין גולים אלה לבין הקהילות היהודיות המאוחרות יותר באיראן. עדהמאה ה-7 לספירה נהנו היהודים משלטונות נוחים יחסית, וקיימו קשרים רוחניים וכלכליים עם היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, ועם היישוב היהודי בבבל. יהודי איראן סרו למרותם שלראש הגולה בבבל ושל מרכזי התורה בסורא,נהרדעא ופומבדיתא, שפרחו תחתהשושלת הפרתית. בשנת 225, עם הכיבוש הסאסאני, התחזק מעמדם של כוהני דתזרתוסטרא, ומצבן של הקהילות היהודיות התערער. הן סבלו מגזירות ורדיפות, ורבים מתו עלקידוש השם.
בשנת 651, עם השתלטות הערבים המוסלמים קיבלו היהודיםלגיטימציה ואוטונומיה מוגבלת (אם כי הופלו לרעה) תמורתמס גולגולת. על פי דת האסלאם, "עמי הספר", כלומר היהודים והנוצרים רשאים לשמור על אמונתם תחת שלטון מוסלמי. ב-1221, עם כיבוש המונגולים בהנהגתג'ינג'יס חאן, נהרגו יהודים רבים במסגרת מסע ההרס שערכו המונגולים בזמן כיבושיהם.
במאה ה-16, כאשר האסלאם השיעי השתלט על איראן, הוטלו הגבלות וחוקים מגבילים רבים על לא-מוסלמים, וגל מעשי קנאות עבר בחלק מהזמן על קהילות ישראל בפרס. בימישושלת קג'אר (1796–1925) היו תקופות שלדו-קיום ויחסי שלום לצד תקופות של מעשי ביזה ועוינות כלפי יהודים בקהילותתבריז,משהד וטהראן.
משנות ה-60 של המאה ה-19 החלו קשרים בין המוסדות היהודיים באירופה לבין יהודי איראן, ובתקופתהעלייה הראשונה החלה במקביל גם עלייה יהודית מאיראן לארץ ישראל. לאחר עליית שושלת המלוכה האחרונה בפרס (שושלת פהלווי), זכו יהודי איראן לאמנציפציה מלאה. בתחילתהמאה ה-20 החלה בקהילה היהודית התעניינות ערה בציונות, ואף פורסמו מספר ספרים ציוניים בשפה הפרסית. ערב הקמת המדינה היו באיראן כ-100,000 יהודים, וכ-20,000 יהודים פרסיים בארץ ישראל. לאחר הקמת המדינה עלו ארצה למעלה מ-70,000 מיהודי איראן. הידועים שבהם הם:שר הביטחון לשעברשאול מופז, הנשיא לשעברמשה קצב והזמרתריטה. יהודים רבים נוספים עברו להתגורר בצפון-אמריקה ובמערב אירופה. מאזהמהפכה האסלאמית, התערער מצבה של הקהילה היהודית באיראן, אף שהיא זוכה לרוב לאוטונומיה תרבותית. נכון ל-2025 יש באיראן 9,000 יהודים, ואיראן היא האוכלוסייה היהודית השנייה בגודלה במזרח התיכון אחריישראל. הרב הראשי של יהודי איראן הואיהודה גראמי, ונציג היהודים בפרלמנט האיראני הוא הומיון שמח[52].
^The Passive Revolution, Hoover Institution(באנגלית). "שליטת המשטר באוכלוסייה מבוססת על נאמנות שטחית המוחזקת יחד על ידי שילוב של כפייה ושוחד בהצטיינות."
^איראן 2007, ניתוח גאואסטרטגי. עמ' 59. "הכורדים הם המיעוט האתני הפעיל ביותר מבחינת המאבק המזוין למען השגת זכויות אוטונומיות, ויש להם בסיסים מחוץ לאיראן (בעיראק ובטורקי). המשטר חושש מפני הנטיות הבדלניות שלהם, ולכן מנסה ממשלת איראן להציגם כלפי העולם כמיעוט דתי ולא כמיעוט אתני.
^Goli M. Rezai-Rashti, "Iranian Women's Increasing Access to Higher Education but Limited Participation in the Job Market". Middle East Critique, 20:1, p.86
.svg)
.jpg)
.jpeg)
.jpg)
.jpg)
