מבחינה מינהלית שייך האי, ביחד עם האיונים הסמוכים לחופיו,ליחידה האזוריתהאיים, שבמחוזאטיקה. העיר הראשית באי, הנושאת את אותו השם, שוכנת בקצהו הצפון-מערבי, וב-2001 מנתה אוכלוסייתה 7,410 נפש. בחודשי הקיץ האי הוא יעד נופש קרוב ופופולרי בשל קרבתו לאתונה, וחלק מתושבי אתונה מחזיקים בודירת נופש. עיירות וכפרים גדולים נוספים באגינה הם קִיפּסֶלי (1,949 נפש), וָאתִי (1,474), מֶסָאגְרוֹס (682), פֶּרְדִיקָה (682), אַיָה מָרִינָה (462), וַאיָה (239), אַלוֹנֶס (233) וקוֹנטוֹס (178).
לאי צורת משולש, שרוחבו ממזרח למערב כ-15 קילומטרים, אורכו מצפון לדרום הוא 10 קילומטרים ושטחו כ-87 קילומטרים מרובעים. שני שלישים ממנו הםהר געש כבוי. בצדדיו הצפוני והמערבי משתרעים מישורים טרשיים ופוריים, המעובדים היטב ומניבים יבולים גדולים שלחיטה. החלק הדרומי, הגעשי של האי, מבותר והררי ושומם בחלקו הגדול. ההר הגבוה ביותר באי הוא הר אוֹרוֹס דמוי החרוט, המתנשא לגובה 531 מטרים; הרכס הפאן-הלני נמתח לכיוון צפון, כשמשני צדדיו עמקים צרים ופוריים.
מעבורותסנפירית היוצאות מפיראוס מגיעות לאגינה בתוך ארבעים דקות; הפלגות סדירות של המעבורות הרגילות אורכות כשעה. באי קיימים קווי אוטובוס סדירים מהעיר אגינה אל יעדים שונים.
במיתולוגיה היוונית אייגינה היה שמה שלנאיאדה, בתם שלאסופוס ומטופה.זאוס התאהב בה וחטף אותה בצורתלהבה. הוא לקח אותה לאי, שנקרא אז אונונה. אביה, אסופוס, רדף אחריהם. החיפוש שלו הוביל אותו לקורינתוס, שם היהסיזיפוס המלך. סיזיפוס, לאחר שבמקרה ראה ציפור ענקית נושאת עלמה לאי סמוך, נתן לאסופוס את המידע תמורת מעייןמים חיים, בגלל בקורינתוס הייתהבצורת. כשאסופוס הגיע אליהם בסופו של דבר, זאוס השליך עליו ברקים ושלח את אסופוס חזרה לנהר אסופוס. בסופו של דבר, אייגינה ילדה לו אתאיאקוס ואתדמוקרטיה. שמו של האי שונה לכבודה על שמה.
ההשפעה המיקנית והמינואית: המתיישבים הראשונים של אגינה הגיעו אליה מאסיה הקטנה. מיקומה הגאוגרפי, ביןאטיקה לפלופונסוס, עשה אותה למרכז סחר כבר בתקופות קדומות ביותר.[1] באי נתגלו כלי חרסמינואים, המתוארכים ל-2000 לפנה"ס לערך. גילויים של כמה תכשיטי זהב השייכים לתקופה המאוחרת של האמנות המיקנית, אפשר שמלמדים כי התרבות המיקנית הייתה דומיננטית באגינה משך כמה דורות לאחר כיבושארגוס ולקדיימון על ידי השבטים הדורים.[2] ככל הנראה לא נחשף האי להשפעה דורית לפני המאה ה-9 לפנה"ס.
בשנים 950-900 לפנה"ס לערך הגיעו לאי מתיישבים נוספים, כפי הנראה מאפידאורוס. ההיסטוריון היווניהרודוטוס כותב, כי "אנשי אגינה הם דורים מאפידאורוס", וכי היו כפופים לעיר-האם בכל תחום. שמו הקודם של האי היה, לדבריו, אוֹינוֹנֶה.[3]
בריתות מדיניות: אחת העדויות ההיסטוריות הקדומות ביותר אודות אגינה נוגעת לחברותה בליגה שלקַלָאוּרֶיָה (האמפיקטיוניה של קלאוריה, המאה ה-8 לפנה"ס לערך). ארגון זה כלל, מלבד אגינה, את אתונה,אוֹרְכוֹמֶנוֹס המִינְיָאִית (בּוֹיאוֹטִית),טְרוֹיזֶן,הֶרְמִיוֹנֵה,נָאוּפְּלִיָה ופּרַאסִיאַי.[4] פולייס אלה, שתרבותן הייתה עדיין מיקנית, הקימו את הארגון ככל הנראה כדי להדביר את הפירטיות בים האגאי, שהלכה וגברה עקב היחלשות השליטה בים של המלכים המיקניים.
בשלהי המאה ה-8 או תחילת המאה ה-7 לפנה"ס, במהלךמלחמת ללאנטוס ביןכאלקיס לארטריה, השתייכה אגינה לליגה בהנהגת ארטריה. אפשר שזה ההסבר למלחמה מאוחר יותר, במחצית הראשונה של המאה ה-7, בינה לביןסאמוס, חברה בכירה בליגה הכאלקידית היריבה.[5]
