כדוברישפה רומאנית, התרבות והזהות האיטלקית נוצרו מהלחם השפעות של תרבויות שונות, בשל פלישות רבות של עמים וקבוצות אתניות שהיו מנת חלקו שלחצי האי האיטלקי במהלךההיסטוריה שלו והתערותם בעם ובתרבות המקומיים. המונח "איטלקי" מופיע כבר בתלמוד, בעיקר בהקשרים שלמטבעות או סוגייינות. הוא נכנס לעברית מרומית (italicus) או מיוונית (italikos). הסיומות הלועזיות "os" הוחלפו בסיומת עברית, וכך נוצר המונח "איטלקי" (ולא "איטלי").
מקור התרבויות והשבטים העתיקים באיטליה אינו ברור. היסטוריוניםיוונים גדולים כמוהרודוטוס החזיקו בדעה כי ערים ועמים נוסדו באיטליה בעקבות התיישבות שבטים זרים.מיתוסים בדבר גיבורים שהקימו ערים כמו ייסודרומא בידירומולוס היו נפוצים. גם בימינו יש החושבים, שהציוויליזציה באיטליה היא תוצאה שלנדידת עמים ולא התפתחות מקומית. אולם הגישה היותר מקובלת ומחוזקת בעדויותארכאולוגיות היא שפיזור האוכלוסייה ואופיה החברתי והכלכלי לא השתנו רבות מתקופת הברונזה דרךתקופת הברזל עד העידן המתועד, כלומר התרבויות העיקריות עליהן אנו יודעים מקורן מקומי. עם זאת תרבויות אלה הושפעו ממגע עם גורמים חיצוניים שהגיעו בדרך הים בעיקר, כגון המיקנים, הפיניקים ומאוחר יותר היוונים.
המסורת היהודית מזהה את האיטלקים עם צאצאי האדומים שהתגוררו במזרח התיכון בתקופת המקרא[3] או עם בניו של יוון בןיפת, בנו של נח[4].
כל השבטים, הקבוצות אתניות והאימפריות שפלשו לחצי האיטלקי במשך השנים, נטמעו באוכלוסייה המקומית או החליפו אותה והביאו עימם את תרבותם, ויצרו לבסוף את העם האיטלקי.
