איחוד משפחות הואהגירה הנעשית על ידי בנימשפחה על מנת להתאחד עם בני משפחה אחרים שכבר נמצאים בארץ היעד. מדינות רבות בעולם מתירות הגירה באמצעות איחוד משפחות בתנאים שונים, תוך ניסיון לשמור מצד אחד על הזכות הבסיסית של האדם הגר אצלן לגור עם משפחתו או בן זוגו, ומצד שני, על זכות המדינה להגביל הגירה אליה.
פיצולן של המשפחות המבקשות איחוד יכול לנבוע מהגירה של חלק מבני המשפחה, או משינוייגבול. במצבים היסטוריים, שבהם מוקמות מדינות חדשות או משתנה הגבול בין מדינות קיימות, קורה שהגבולות החדשים חוצים משפחות רבות מאוד ומפרידים בין אחים, בין הורים לילדיהם ובין בני זוג. הבעיה ההומניטרית מחמירה כאשר הגבולות החדשים אינם גבולות שלשלום. כך קרה כאשר נחלקהגרמניה לגרמניה המזרחית והמערבית, וכאשר נחלקהקוריאה לקוריאה הדרומית והצפונית.
כל יהודי שרוצהלעלות לישראל ולהתאחד עם משפחתו זכאי לעשות זאת ללא צורך בבקשה מיוחדת או נוהל בירוקרטי מיוחד, זאת בהתאם לחוק השבות, המאפשר לכל יהודי לעלות לישראל.
איחוד משפחות של אלו שאינם יהודים על פי הגדרתם בחוק השבות אינו מוסדר בחוקים, אלא בנהלים של משרד הפנים[1]. אין למשל איחוד משפחות אוטומטי לילדיהם מנישואים קודמים של בני זוג לא יהודים שנישאו ליהודים, גם אם בני זוג אלו קיבלואזרחות ישראלית. ואילו להורים של בני זוג לא יהודים אין אפשרות לקבל מעמד, למעט בקשה מטעמים הומניטאריים[2] על פי נוהלי משרד הפנים, בני זוג לא יהודים שנישאים לישראלים מקבלים לאחר חצי שנה מעמד של תושב ארעי, ולאחר עוד ארבע שנים מקבלים אזרחות. הנהלים משתנים מדי מספר שנים, כך לדוגמה ב-2009 החמיר משרד הפנים את תנאי ההתאזרחות של בני זוג לא יהודים של ישראלים החיים כידועים בציבור ושל בני זוג בני אותו מין, כך שבן הזוג הלא יהודי צריך לחיות בישראל במשך שלוש שנים ללא מעמד תושב וללא ביטוח בריאות וביטוח לאומי קודם לאישור הבקשה[3].
ערך מורחב –פלאשמורהפלאשמוּרה הם אלו מביתא ישראל אשרהמירו את דתם לנצרות בלחץ המיסיון במרוצותהמאה ה-19 וה-20 תחת הגדרה זו נמנים יהודים שלא הקפידו על קיום ההלכה היהודית, כמו גם יהודים שהמירו דתם לנצרות, מרצון או מאונס.
אחרי שנים רבות בהן איחוד משפחות של בני הפלאשמורה הותר במשורה ובצמצום, (יש בהם הממתינים לאישור כבר מאזמבצע שלמה), החליטה ממשלת ישראל בנובמבר 2010 על העלאתם בקצב של עד מאתיים עולים בחודש למשך 3–4 שנים. כדי להיכנס ארצה נדרש כל מועמד לעמוד בכל התנאים הבאים:[4]
ב-2015 החליטה ממשלת ישראל על אישור לשארית בני הפלאשמורה להגר לישראל למי שקרובי משפחתו בישראל הגישו בקשה בשמו והוא מבקש להתגייר[5].למרות לחץ של בני הקהילה, לא הותר איחוד משפחות לקרובי משפחה מדרגה ראשונה של בני הפלשמורה, שאינם יהודים ואינם זכאים לעלות לפי חוק השבות[6].
תהליך איחוד משפחות מתנהל בישראל באמצעותמשרד הפנים. בקשות מוגשות למשרד הפנים על ידיערביי ישראל עבור בני משפחתם הפלסטינים המתגוררים בשטחיאיו"ש, חבל עזה או בחו"ל. הבקשות הן לרוב עבור קרובי משפחה מאזור יהודה ושומרון או מרצועת עזה בבקשה להיתרי כניסה לישראל או בבקשה לתושבות ארעית הקרויה על ידי משרד הפנים א'5. תהליך זה אורך לרוב שנים רבות ולאחר סירוב מתמשך בוחרים המבקשים לפנות לבית המשפט המחוזי בירושלים בעתירה מנהלית[7]. משפחות הופרדו לרוב על ידי המלחמות השונות, ורוב הבקשות המוגשות לאיחוד משפחות בישראל בין פלסטינים וערבים אזרחי ישראל הם תוצאה שלנישואין.
עד שנת 2002 אפשרה מדינת ישראל הליך של איחוד משפחות, שבמסגרתו היו מקבלים הפלסטינים מעמד חוקי בארץ, כמו במקרה של נישואים עם כל לאום אחר. אולם ב-2002, בעקבותהאינתיפאדה השנייה, החליטהממשלת ישראל העשרים ותשע, בראשותאריאל שרון, להפסיק את כל הליכי איחוד המשפחות עם תושבי השטחים, בטענה שהם מהווים סיכון ביטחוני[8]. בעת הדיונים על החוק מסר משרד הפנים שבין 1993 ו-2002, הוא אישר יותר מ-23,000 בקשות לאיחוד משפחות של פלסטינים שנישאו לערבים אזרחי ישראל ושלכל אחת מהבקשות כוללת בממוצע כשש נפשות, שהן בני משפחתו של המבקש, בעיקר ילדים, ובסך הכל כ-140 אלף נפש[9]. בדברי ההסבר להצעתחוק האזרחות והכניסה לישראל נאמר:
ב-30 ביולי 2003 אישרה הכנסת את התיקון לחוק האזרחות הנוגע לאיחוד משפחות בהוראת שעה זמנית לשנה. תכלית התיקון הייתה למנוע מתן אזרחות ישראלית אוטומטית לתושבי השטחים שבן זוגם הוא אזרח ישראלי. התיקון לחוק אושר ברוב של 53 נגד 25 ח"כים ונמנע אחד[10].
עתירות רבות שהוגשו במשך השנים נגד ההחלטה נדחו כולן בבג"ץ, ומדי שנה אושרה הוראת השעה מחדש במליאת הכנסת[11]. הטענה העיקרית בעתירות הייתה שהחוק סלקטיבי ופוגע בזכות החוקתית לשוויון, והוא החוק הראשון בישראל השולל זכויות חוקתיות של אזרחים על בסיס מפורש וישיר של השתייכות אתנית[12]. ארגון זכויות האדםאמנסטי אינטרנשיונל אף כינה אותו חוקגזעני ומפלה[13].שתי עתירות לבג"ץ שהוגשו על ידי חברת הכנסתזהבה גלאון והאגודה לזכויות האזרח ועדאלה נדחו סופית, ברוב של 6 שופטים נגד 5, ב-2012[14][15].
ב-2005 אושר תיקון לחוק האזרחות שהקל על איחוד משפחות, לפיו הותר לגברים שמלאו להם 35 שנה ונשים שמלאו להן 25 שנה להגיש בקשה לאזרחות, עם זאת הורחב החוק לכלול תושבים של "מדינות עוינות" נוספות, כולל: איראן, עיראק, לבנון וסוריה[16].
ביולי2021 פג תוקפה של הוראת השעה החוק לאחר שבהצבעה בכנסת, סיעות האופוזיציה מימין (הליכוד,מפלגת הציונות הדתית,ש"ס ויהדות התורה) שיתפו פעולה עםהרשימה המשותפת והח"כ הפורש מימינהעמיחי שיקלי, והצליחו למנוע את אישור הארכת הוראת השעה לשנה נוספת[17]. למרות פקיעת החוק שרת הפנים,איילת שקד, הורתה לרשות האוכלוסין לטפל בבקשות של פלסטינים לאיחוד משפחות בהתאם למצב המשפטי שהתקיים כשחוק האזרחות היה בתוקף[18]. בינואר 2022, בעקבות עתירה מינהלית שהוגשה, בית המשפט העליון אסר על משרד הפנים להמשיך לפעול בהתאם למדיניות חוק האזרחות לאחר שפקע[19].
במרץ2022הכנסת העבירה הוראת השעה ל-12 חודשים לאחר שסיעות מהקואליציה והאופוזיציה הגיעו להסכמות לגבי הנוסח, שהוא מעט שונה מהנוסח שפג תוקפו[20]. בנוסח החדש הסעיף העוסק במטרת החוק, מתייחס לראשונה לשיקולים הדמוגרפיים של החוק[21]. החוק האורך שוב מאז מדי שנה[20][22].
לאחרמלחמת ששת הימים יישמה ישראל מיד הגבלות תנועה על תושבייהודה ושומרון וחבל עזה. ב-10 ביולי 1967 הודיעה ישראל כי תושבים שעזבו בעקבות המלחמה ובמהלכה לשטח ירדן, יכלו לבקש רשות לחזור. כל מי שלא שיצא מהשטחים לפני כן ומבקש לשוב, יטופל במסגרת הליך של איחוד משפחות, מוגבל בזמן[23]. חודש אחר כך הודיעה ישראל כי תאריך את תוקף ההיתר לאיחוד משפחות[24]. אחר כך יישמה ישראל קריטריונים נוקשים לאיחוד משפחות, כך שעשרות אלפי פלסטינים ששהו מחוץ לשטחים לצורכי לימודים או עבודה לא הותרו לשוב למשפחותיהם[25]. בהמשך הרחיבה ישראל את ההגבלות, כך שאיחוד משפחות בעקבות נישואין עם אדם שאינו תושב השטחים הוגבלה[26]. בנוסף אנשים שיצאו מהשטחים לתקופה ממושכת וגרו במקום אחר התקשו לחזור[26]. בסוףשנות ה-80 של המאה ה-20 מדינת ישראל החלה לגרש בני זוג וילדיהם של מי שאינו תושב השטחים[27] בנוסף הודיעה רשמית על שאין מאשרים יותר איחוד משפחות לתושבי השטחים[28].
במסגרת המשא ומתן עלהסכמי אוסלו הוכר הצורך להסכים על מנגנון להשבת מעמד התושבות ברצועה ובגדה למי שזה נשלל מהם מ-1967 ואילך, וכמו כן הוכר קשר הנישואין כבסיס לאישור בקשות לאיחוד משפחות. תחילה אכן, כמה אלפים קיבלו מעמד תושב אם במסגרת איחוד משפחות והשבת מעמד התושבות או במסגרת המכסה שניתנה לחברי אש"ף. אך בהמשך המשא ומתן לא התקדם עקב חילוקי דעות על מנגנוני היישום ופרשנויות לסעיפי ההסכמים. בסוף שנת 2000 הקפיאה ישראל את הליך איחוד המשפחות עקבהאינתיפאדה השנייה והרעת היחסים בין הרשות הפלסטינית לישראל. מאז למעט חריגים ישראל לא מאפשרת איחוד משפחות לתושבי השטחים[29]. ב-2017 ישראל אף החמירה את האפשרות של אזרחי מדינות זרות, הנשואים לפלסטינים תושבי הגדה המערבית, את האפשרות לקבל אשרות שהייה זמניות[30].
איחוד משפחות ערביות, ספטמבר1950, באתרארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים