רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אִידֵאוֹלוֹגְיָה (מיוונית:Ιδεολογία) היא מערכת של רעיונות, אמונות וערכים שמנחים את תפיסת העולם, ההתנהגות והפעולה של יחידים או קבוצות, במיוחד בהקשרים פוליטיים, חברתיים או כלכליים. האידאולוגיה מספקת תפיסה כוללת של העולם, מסבירה מה ראוי ומה נכון, ומנחה קבלת החלטות אישיות או קבוצתיות. לאידאולוגיה כוח רב הן כמניע אישי והן כמניע חברתי.
קיים קושי אמיתי להגדיר את המונח "אידאולוגיה" בגלל העובדה שהוא משמש בימינו להגדרת קשת רחבה מאוד של מחשבות, תנועות, איגודים, תנועות פוליטיות ותפיסות עולם. אם נחזור אל השורשים של הגדרת המונח על ידיסוציולוגים, ניתן יהיה להגדיר את האידאולוגיה בעיקר על פי המבנה שלה, הדרישות שלה ממאמיניה, והדרך בה היא מגדירה את המציאות העכשווית והמבוקשת. אידאולוגיה היא ביטוי מילולי של ערכים,סנטימנטים ואינטרסים של מנסח או מקבל רעיון ניהול חיים. ניתן להגיד כי אידאולוגיה היא השקפת עולם כוללת, המתייחסת למציאות בעבר, בהווה ובעתיד, ומטרתה היא ליצור מסגרת רעיונית המאפשרת לאדם לארגן ולהבין את העולם שבו הוא מתקיים ולפעול לשינויו או לשימורו.
המונח ה"אידאולוגיה" הופיע לראשונה בכתביו של המהפכן הצרפתיאנטואן דסוט דה טרסי (Antoine Desutte de Tracy), אציל ופילוסוף מתקופת הנאורות בצרפת, שהשתמש בצירוף המונחים idea – logus על מנת ליצור תחום ידע חדש –מדע הרעיונות. מטרתו הייתה ליצור שיטה מבוססת, שתאפשר לזהות רעיונות נכונים, באופן מדעי. דה טרסי טען שבצורה זו ניתן יהיה להשתמש בהיגיון בממשל על מנת לשפר את מצבה של החברה ככלל. ברוחה שלתנועת הנאורות, שאף דה טרסי לשפוך אור על פינות חשוכות של ידע על מנת ליצור מדד ומשקל ליכולת אינטלקטואלית כדי להגיע אל "האמת המוחלטת". האידאולוגיה של דה טרסי הייתהפילוסופיה דמוקרטית: הסברת רעיונות כך שיהיו מובנים ובשימוש על ידי כל אדם. היא נועדה לפשט את המציאות, ליצור בה אחידות ולהפוך אותה למובנת יותר.
אנשים וחברות בתקופות שונות, נחלקים במידת אדיקותם באידאולוגיה כלשהי, לביןחיים פשוטים יותר בהם האידיאלים לא תופסים מקום משמעותי בתודעה ובחברה.
הסוציולוגים חלוקים בדעתם לגבי השפעתן של אידאולוגיות על התפתחות החברה. ענף בסוציולוגיה, הסוציולוגיה של הידע, עוסק גם בניתוח של מקורן של אידאולוגיות, דרכי התעצבותן והשפעתן.
המטריאליזם טוען כי לאידאולוגיות, כמו לשאר האלמנטים התרבותיים והרוחניים, השפעה פחותה על עיצוב המציאות החברתית, והשפעה זו שמורה לגורמים חומריים (לרובכלכליים).
אחד התאורטיקנים המטריאליסטים הבולטים ביותר הואקרל מרקס. לפי מרקס, האידאולוגיה, כמו תחומים רבים נוספים, אינה אלא חלק ממבנה העל של החברה, שמטרתו יצירתתודעה כוזבת בקרב המעמדות הנמוכים וביסוס ההגמוניה של המעמדות השולטים. האידאולוגיה, לפי מרקס, אינה כוח מניע בחברה אלא תוצר של הכוחות המניעים האמיתיים – כוחות הייצור. (לפירוט יתר על גישה זו, ראומרקסיזם: תיאור החברה והחיבורהאידאולוגיה הגרמנית).
סוציולוגים אידיאליסטיים מייחסים משקל רב לתרבות ולרוח, ובכלל זה גם לאידאולוגיות, בעיצוב פני החברה.
סוציולוג שנודע בשל עמדותיו האידיאליסטיות הואמקס ובר. לפי ובר, לתפיסות ערכיות בכלל ולאידאולוגיות בפרט משמעות מכריעה על עיצוב פני החברה. כך, למשל, מסביר ובר את התפתחות הקפיטליזם ברפורמציה, שהיא תנועה אידאולוגית דתית.
כל אידיאליסט, בין אם הוא דתי ובין אם הואחילוני, מאמין בכל ליבו בצדקת דרכו ויפעל תמיד לפי דרך זו. האידיאליסט הקיצוני, הפנאט, אף יהיה מוכן לפגוע באחרים או להקריב את עצמו למען המטרה המקודשת ומתוךאמונה שהוא פועל בשם האמת ו"הדרך האחת והנכונה". ההבדל, אפוא, בין אידאולוגיה חילונית לאידאולוגיה דתית, אינו במהות. ההבדל הוא רק בנימוק לצדקת הדרך.
האידאולוגיה החילונית מנמקת את עצמה, בכך שהיא צודקת (אם כי הדבר עומד בסתירה לרעיון האפולוגטי). דוגמאות: הקומוניסט מטיף לשוויון, ומנמק, ששוויון זהו צדק חברתי. הנאצי מדבר על השמדת היהודים, ומנמק, שהחברה הרצויה היא חברה בלי יהודים.איש השמאל מטיף לשלום ואחווה בין בני האדם, ומסביר שכך אמורה להיראותהחברה האנושית הרצויה.
האידאולוגיה הדתית, לעומת זאת, מוסיפה פן נוסף להצדקתה, נוסף על הצדק החברתי, והוא רצון האל. האידיאליסט הדתי ינמק את כל מעשיו, בכך, שנוסף על כך שהם צודקים, הם גם מהווים את הגשמת רצון האל. דוגמאות: יהודי ציוני-דתי יתיישב בשטחים, בנימוק שהאל נתן את הארץ ליהודים. יהודי חרדי יתבדל מהחברה החילונית, בנימוק שזו חברה החוטאת לאלוהים. פונדמנטליסט מוסלמי יבצעפיגוע התאבדות בנימוק שזהו רצון האל.
המאה ה-19 ראתה סדרה של שינויים שהובילו לעליית כוחה של האידאולוגיה:מעמד הביניים נכנס אל הזירה הפוליטית כמשתתף פעיל (ולקראת סוף המאה, גם מעמד העובדים), בכל רחביהעולם המערבי נראו תהליכים שלעיור מואץ והגירה של אוכלוסייה מן הכפר אל העיר. התיעוש התפשט והתרחב אל כל ענפי המשק. שילובם של התיעוש והעיור גרר שינוי מוחלט בכל היבט של חיי האנשים בני אותה תקופה. במקום הקהילתיות התומכת והאינטימית שאנשים היו רגילים לה – צמחוניכור, תחושות שלחוסר אונים ואנונימיות. החיים הפכו למורכבים, ממודרים ולא אישיים. המודרניזציה הביאה עימה גם ירידה בכוחה של הדת וחילון גובר והולך בקרב שכבות האוכלוסייה השונות. את מקומה של הדת הנסוגה מילאה האידאולוגיה. היא מילאה צרכים שנותרו ללא מענה, בכך שפעלה ליצור סדר בעולם חדש וסבוך זה, ובכך שהפכה אנשים בודדים מנותקים מקהילתם האינטימית, לחלקים משלם גדול יותר. האוריינות הגוברת בקרב כל שכבות האוכלוסייה, והעלייה התמידית ברמת ההשכלה סייעו להתפשטותן של האידאולוגיות בקרב אנשים בעלי רמת הכנסה נמוכה וגבוהה כאחד וחברי מעמדות שונים.
המאה ה-20 הייתה מאה רוויה באידאולוגיות, שהשפיעו רבות על מהלך ההיסטוריה. במקומות שונים בעולם, בעיקר באירופה, קמו אנשים רבים ששאפו לשנות את פני החברה שחיו בה והקימו תנועות אידאולוגיות שפעלו להגשמת החזון. תנועות אלה יצאו למלחמות עקובות מדם נגד השלטונות הקיימים ונגד מתנגדיהן, חוללו מהפכות, ולעיתים הפעילוטרור ושפכו הרבה דם בדרך להגשמת החזון. באחדים מן המקרים, שפיכת הדם לא הייתה רק אמצעי, אלא מטרה מקודשת בפני עצמה. ניתן לציין מספר אידאולוגיות שהשפיעו במיוחד על מהלך ההיסטוריה במאה האחרונה, שכן הצליחו להשיג את מטרותיהן המהפכניות, לפחות באופן חלקי, ואף התפשטו לארצות רבות, ואלו הן: הסוציאליזם שהצליח כקומוניזם ברוסיה וכסוציאל-דמוקרטיה במערב אירופה, הפאשיזם שהתפתח בראשית המאה העשרים והצליח במיוחד באיטליה, ובגרמניה כנאציזם, הליברליזם שהשפיע על כל המערב ותרם הן ליצירת הסוציאל-דמוקרטיה והן השפיע רבות בארצות הברית, הלאומיות המודרנית שנחלה הצלחה רבה הן במאה ה-19 והן במאה ה-20. אלו הן חלק מן ההשפעות של האידאולוגיות הללו על ההיסטוריה:
בגרסתו המהפכנית הביא הסוציאליזם למהפכת אוקטובר בשנת1917 ברוסיה, שהביאה להקמתה שלברית המועצות, שהייתה אחת משתי המעצמות הגדולות והחזקות בעולם בכשבעים השנים הבאות, לצדארצות הברית. ברית המועצות, במיוחד תחתסטלין, הייתה דוגמה בולטת למדינה טוטליטרית, שהיא פרי יצירתה של המאה ה-20.
הנאציזם (יש הרואים בו שילוב של לאומנות,תורת הגזע ואנטישמיות קטלנית, ויש הסוברים כי נגזר מהפאשיזם) הביא בסופו של דבר לפרוץמלחמת העולם השנייה, שהייתה המלחמה הקשה והנוראה ביותר שידע העולם. הנאציזם חולל את רעיונותהפתרון הסופי ובפועל אתהשואה שהייתה אחת מן הזוועות הקשות ביותר בתולדות האנושות.
הלאומיות הביאה לשינויים רבים בעולם עוד במאה ה-19, והיא אחראית ליצירתמדינות הלאום, והייתה בין הגורמים לתהליכיחילון ולשינויים רבים נוספים. הלאומיות הייתה גם גורם מרכזי שהביא למלחמת העולם הראשונה, ובצורתה הקיצונית כפאשיזם, הביאה כאמור גם למלחמת העולם השנייה.
הציונות היא דוגמה מיוחדת לתנועה לאומית שהגיע לשיאה במאה ה-20 כאשר הצליחה להביא להקמתה שלמדינה יהודית לבניהעם היהודי בארץ ישראל אחרי 2,000 שנה שבהן העם היהודי היה מפוזר בכל העולם.
