איג'מאע (בערבית:إجماع,תעתיק מדויק:אג'מאע) הוא מונח באסלאם המתייחס לקונצנזוס בקרב האומה, קהילת כל המוסלמים. במציאות התייחס האיג'מאע באופן מסורתי רק להסכמתם של כל חכמי הדת (עולמא), בעניינים מסוימים הנוגעים לחוק האסלאמי.
חדית' שלפיו טעןמוחמד כי "קהילתי לעולם לא תסכים על דבר טעות", הוא המקור הנפוץ ביותר לתוקפו של האיג'מאע. האסלאם הסוני רואה באיג'מאע את המקור השלישי בחשיבותו לשריעה, לאחר ההתגלות האלוהית שלהקוראן ודבר הנביא המופיע בסונה. הקיאס(אנ') (היקש) נחשב לרביעי בחשיבותו, והשיעים מחשיבים כמקור חמישי גם את כוחו של ההיגיון (עקל)(אנ').
דוגמאות לנהגים או אמונות שהשתרשו בעולם במוסלמי והפכו על ידי כך למקודשים הם מוסדהח'ליפות, פולחן הקדושים או האמונה שהנביאמוחמד אינו יכול לטעות (שני האחרונים התקבלו למרות היותם בניגוד לרוחהקוראן).
האיג'מאע תרם תרומה חשובה להתפתחות האסלאם בדורות האחרונים בשל האפשרות הטמונה בו לקבלת הכרעות בנושאים מודרניים שלא ניתן למצוא להם התייחסות במקורות. מאידך, תרם האיג'מאע גם להתאבנות האסלאם משום שכמעט בלתי אפשרי לבטל מבחינה הלכתית דבר שהתקבל על דעת הכלל.
כותבים מוסלמים שמרנים טענו כי השימוש באיג'מאע תואם את הדמוקרטיה, בעוד הוגיםמוסלמים ליברלים ביקרו את הגישה המסורתית כי האיג'מאע הוא קונצנזוס בקרב שכבה מצומצמת של חכמי הדת, וטענו כי על הקונצנזוס לכלול את כל הקהילה, מאחר שהאסלאם אינו מכיר בהיררכיה דתית.
