המגפה השחורה באשכנז בשנים1347–1351, שהתרחשה עקב רמה תברואתית נמוכה וגרמה למותם של מיליונים באירופה. היהודים הואשמו בהפצת המגפה באמצעות הרעלת נהרות ובארות, ועקב האשמות אלו נרצחו למעלה ממאה אלף יהודים.[3]
אפשר לחלק את התקופה למספר קבוצות משנה, תקופה ראשונה שקדמה לחיבור השולחן ערוך, תקופה שנייה בזמן חיבור השולחן ערוך, תקופה שלישית מפרשי השולחן ערוך והתלמוד, תקופה רביעית בזמן הקמת החסידות, תקופה חמישית התפתחות החסידות ותנועות המוסר, תקופה שישית טרם השואה, ותקופתינו - לאחר השואה.[5]
הסתמכות רבה על תקדימים בפסקיהלכה שלראשונים מצד אחד, ומאידך התייחסות למקרים חדשים על פי הסברת היסוד בדברי ראשונים והשלכה למצב מחודש.
האחרונים כמעט ואינם דורשים כלל את פסוקי התורה, ורק מביאים את הפרשנות שכבר הופיע בתקופות הקודמות ומבארים אותם כל אחד בדרכו, כדי להגיע לפירוש הנכון ולפסיקת ההלכה הנכונה. האחרונים גם אינם חולקים או משנים מנהגים שנקבעו בתקופות שלפניהם, אך כשישנם מספר דעות, מכריעים את הפירוש או הפסיקה הנכונה לפי שיטתם.[6][3]
התפתחות הוצאת ספרי שאלות ותשובות (שו"תים) על מנת לברר את מנהגי הראשונים ויצירת קשר בין קהילות היהודים שנפוצו לאזורים שונים.[3]
לאחר תקופה זו של הדפסת והפצת השולחן הערוך, נכתבו מספר רב של פירושים על השולחן ערוך.[7] כשהמפורסמים שבהם, נדפסו בהמשך סביב הטקסט של השולחן ערוך, או בסוף הספר.[4] מבין הספרים שנכתבו על כל חלקי השולחן ערוך:
רובם ככולם של ספרי ההלכה בדורות האחרונים מתבססים על דברי השולחן ערוך בתוספת חידושים וביאורים מרבנים נוספים. דוגמה לספרי הלכה שכאלו אשר נכתבו בדורות האחרונים והתקבלו ביהדות אשכנז:
שולחן ערוך הרב – ספרו של רבישניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן). חובר לכתחילה על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, אך נשרף בחלקו, ובידנו נותר הספר על רוב חלק אורח חיים ועל כמה עשרות סימנים מהחלקים יורה דעה וחושן משפט. מקובל (כפסיקה אחרונה) בעיקר אצל החסידים.
חיי אדם וחכמת אדם – ספריו של הרבאברהם דנציג (מחותנו של בנו שלהגר"א), על אורח חיים ויורה דעה, מוזכרים הרבה בפוסקים אך אינם מקובלים בתור פסיקה הלכה למעשה.
ערוך השולחן – ספרו של הרביחיאל מיכל הלוי אפשטיין על כל השולחן ערוך מקובל (כפסיקה אחרונה) באורח חיים בעיקר אצליוצאי ליטא, ונחשב לפסיקה אחרונה בשאר חלקי השולחן ערוך, אצל רוביהדות אשכנז. חיבר גם הלכות שאינן יכולות להתקיים בזמן הגלות, כגון הלכות בית הבחירה וסנהדרין נדפסו לאחרונה תחת השםערוך השלחן העתיד למרות שנכללו בו גם דיני זרעים שאפשר לקיימם גם תחת עול הגלות
קיצור שולחן ערוך – הרבשלמה גאנצפריד, לפי מנהגי אשכנז. בעקבות ספר זה נכתבו קיצורים לשולחן ערוך הסוקרים את מנהגי שאר העדות, חלקם כתובים לפי סדר הספר או כתוספת לספר.[8]
בן איש חי של רבייוסף חיים מבגדאד. הספר נכתב על סדרפרשיות התורה, רבים מפסקיו על דרך הקבלה. כשדעת הרמ"א חלוקה על השולחן ערוך להחמיר, נוטה המחבר להחמיר כדי לצאת ידי הכל.
הלכה ברורה - בדומה לילקוט יוסף הספר מבוסס על פסקי הרב עובדיה יוסף, אביו של המחבר הרבדוד יוסף. הספר בנוי בצורת המשנה ברורה בעיקר לפי מנהג הספרדים אך מביא בספרו גם את מנהגיאשכנז. על כל סעיף בשולחן ערוך מובאות ההלכות הקשורות לסעיף ובנוסף לכך מובאים טעמי ההלכה ומקורות ההלכה.
פסקי תשובות סדרה בעלת שבעה כרכים על חלק אורח חיים, לפי סדר המשנה ברורה, שחוברה על ידי הרב שמחה בן ציון רבינוביץ (רב בשכונתרמת שלמה בירושלים, מביא ומבאר הלכות ומנהגים שונים, ופסקים לחידושים טכנולוגיים שונים, ומקובל מאוד בקהילות החסידים.
לצד אלה המשיכה להיכתב ספרות השו"ת הענפה. בה פוסקי ההלכה התמודדו עם מקרים פרטיים מסובכים ותוך כך ביררו לעיתים קרובות את ההלכה באופן כללי לעניינים אחרים, תוך כדי צירוף מקורות הלכתיים מהש"ס והפוסקים המאוחרים. במאה ה-17 נדידת יהודים מפולין למערב אירופה עוררו שאלות הלכתיות רבות, בתקופה זו נכתבו ספרי שו"ת רבים.[9] בין כותבי ספרי השו"ת ניתן למצוא את:
פרשנות התלמוד התמקדה בתחילת תקופת האחרונים בתחילתה בשיטת החילוקים, שהתפתחה על ידי רבייעקב פולק בתחילתהמאה ה-16, לפלפול בסוגיות התלמוד.פלפול זה הגיע לעיתים לקיצוניות, שהתבטאה בעיסוק בפרטי פרטים וערימת תלי תלים של השערות והנחות שלא הייתה להן משמעות מלבד האתגר האינטלקטואלי. שיטת לימוד זו עוררה עליה ביקורת, גם מצד רבנים,[3] והיא הוחלפה בלימוד בעל אופי חקרני יותר, שהתמקד בהבנה קונספטואלית של הרעיונות ההלכתיים ובפענוח הגורמים העקרוניים המשפיעים על מהלכי הסוגיה. דרך לימוד זו, שמופיעה כבר בפירושקצות החושן של רביאריה לייב הלר, הגיעה למיצוי בשיטת בריסק שפותחה בידי רביחיים מבריסק.
בתקופת האחרונים, בעיקר לאחר גירוש ספרד, החל פרסוםספר הזוהר ותורת הסוד והקבלה, ראשוני המקובלים בתקופה זו היומקובלי צפת והגדולים שבהם היו הרמ"ק, האריז"ל ותלמידו רביחיים ויטאל, שנחלקה בין קבלת הרמ"ק, לבין הקבלה הלוריאנית המוכרת, במאה ה16 הקבלה התרכזה בעיקר בין מקובלי צפת ותלמידי האר"י.
הקבלה הייתה גם מרכיב עיקרי ביסודותתנועת החסידות, דבר זה מתבטא בעיקר בתורתו של רבייהודה אשלג, המכונה גם "בעלהסולם", בשל פירוש הסולם לתורת הקבלה, ומייסד חסידות קבלה,שרגא ברג, הוא מתלמידי תלמידיו.
ערך מורחב –קבלה