הרפובליקה האוטונומית שלנחצ'יבאן היאמובלעת המצויה אף היא בשליטת אזרבייג'ן, ולה גבול עם ארמניה מצפון וממזרח, עם איראן מדרום וממערב, ורצועה קצרה של גבול עםטורקיה מצפון-מערב. לאזרבייג'ן ישנן שלוש מובלעות (קארקי,בארחודארלי ויוחארי אסקיפארה) בתוך שטח ארמניה, והיא מקיפה בתוכה את מובלעתארטסוואשן הארמנית.
לרפובליקה האזרית יש מורשת תרבותית עתיקה. היא שוכנת בחבל-ארץ הנחשב למקורן של ציוויליזציות עתיקות. רוב תושבי המדינה מוסלמים. בהשוואה למדינות מוסלמיות אחרות נחשבת אזרבייג'ן לפתוחה יחסית ולבעלתסובלנות רבה לבנידתות אחרות.[10] בעוד שהחוקה האזרית לא מגדירהדת רשמית במדינה, מרבית אזרחיה משתייכים לזרםהאסלאם-השיעי. למרות זאת, הזהות המוסלמית של האזרים נוטה להיות מבוססת יותר על זיקהאתנית ותרבותית.עיר הבירה של אזרבייג'ן היאבאקו.
לאזרבייג'ן יש יחסים מצוינים עם ישראל, למרות היותה מדינהמוסלמית שיעית.[12] בין המדינות ישנו סחר נרחב במשאבים, ונכון ל-2009, כ-50% מהנפט הנצרך בישראל מיובא מאזרבייג'ן.[13]
במרץ2023 פתחה אזרבייג'ן שגרירות בתל אביב, כך הפכה אזרבייג'ן למדינה המוסלמית-שיעית הראשונה הפותחתשגרירות במדינת ישראל.
אזרבייג'ן היא ארץ חקלאית בעיקרה, ויותר מ-40% מתושביה כפריים. כ-18% משטח המדינה מעובדים. החקלאות באזרבייג'ן היא חקלאותשלחין ברובה השקיה מלאכותית, והיא מהווה כשליש מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי). באזור השפלה, חקלאי אזרבייג'ן מגדלים, בין השאר,כותנה, פירות,חיטה,תה,טבק ומינים רבים של ירקות. תולעי המשי מגודלות באזרבייג'ן לייצורמשי טבעי לתעשיית הטקסטיל. כמו כן, מגדליםבקר,כבשים ועזים, בקרבת האזור ההררי במדינה.
מוצרי התעשייה העיקריים הם מוצרי הנפט,דשנים,כימיקלים,מלט, מוצריבשר,טקסטיל וקוויאר. באזרבייג'ן ישנם שדות גדולים של נפט וגז טבעי, אבל הפוטנציאל שלהם נוצל רק באופן חלקי בשל אי היציבות הפוליטית באזור וחוסר בהשקעות מצד השלטון הסובייטי שלברית המועצות. עם זאת, כ-70% מההכנסות של אזרבייג'ן מיצוא מקורם במוצרי נפט. הפקת נפט מבוצע על ידי חברה ממשלתית שהיא חלק שלמשרד האנרגיה.
אזרבייג'ן ממוקמת באירואסיה לחוףהים הכספי, היא גובלת ברוסיה ובגאורגיה בצפון, בארמניה במערב ובאיראן בדרום.
פני השטח של המדינה מאוד הרריים (הרי הקווקז), כאשר 50% הם ההרים הנמצאים במרכז המדינה. במזרח קיים שטח מישור רחב המשתפל לעבר הים הכספי. כ־11% משטחי הארץ מיוערים.
האקלים באזרבייג'ן הוא צחיח בכל חלקי המדינה פרט לאזור הדרום-מזרחי. באזור הדרום-מזרחי הטמפרטורה נעה בין 6 מעלות צלזיוס בחורף ל-26 מעלות בקיץ (ממוצע). באזורים ההרריים, הטמפרטורה נעה בין 12 מעלות בקיץ ל-9 - בחורף. כמות המשקעים השנתית נעה בין 200 ל-400 מ"מ בשנה. הכמות הנמוכה ביותר נמדדת בדרך-כלל באזור הצפון-מזרחי. באזור הדרום-מזרחי, לעומת-זאת, האקלים לח בהרבה וכמות המשקעים יכולה להגיע ל-1,300 מ"מ בשנה. ברוב חלקי המדינה, העונות הגשומות ביותר הן האביב והסתיו ואילו הקיץ הוא העונה החמה ביותר.
מקווי המים של המדינה הם ימת מינגאצאור, נהר קורה ויובליו (הגדול ביניהם הוא אראס).
לשטחים הכלולים בשטחה של אזרבייג'ן המודרנית ישהיסטוריה בת אלפי שנים של שלטונות מתחלפים, הלאום האזרי התגבש בעת החדשה המאוחרת. לפני חידוש העצמאות בשנת 1991 ידעה אזרבייג'ן רק תקופת עצמאות אחת קצרה בת פחות משנתיים (1918–1920).[15][16]
האימפריה הסאסאנית הפכה את אלבניה הקווקזית למדינה קליינטית בשנת252, בעוד המלך אורנייר אימץ רשמית את הנצרות כדת המדינה במאה ה-4.[22] למרות השלטון הסאסאנידי,אלבניה נותרה מדינה עדהמאה ה-9, בעודה כפופה לחלוטין לאימפריה הסאסאנית, ושמרה על המלוכה שלה. למרות היותו אחד מהווסלים הראשיים של הקיסר הסאסאני, למלך האלבני היה רק מראית עין של סמכות, והמושל הסאסאני החזיק ברוב הסמכות האזרחית, הדתית והצבאית.[23]
האוכלוסייה הפרה-טורקית שחיה בשטחה של אזרבייג'ן המודרנית דיברה מספר שפותהודו-אירופיות וקווקזיות, ביניהןארמנית[26] ושפהאיראנית, אזרית עתיקה, שהוחלפה בהדרגה בשפהטורקית, השילוב בין השפות הוביל שפה האזרית של ימינו.[27] כמה בלשנים הצהירו גם שהדיאלקטים הטאטיים של אזרבייג'ן האיראנית ושל הרפובליקה של אזרבייג'ן, כמו אלה שדיברו על ידי הטאטים, הם צאצאים מהאזרית העתיקה.[28][29]
במאה ה-11 פלשו לאזור אזרבייג'ן של היוםנוודיםטורקמנים[15] והתגבשו ללאום האזרי. משנת 1050 התעוררה התרבות האזרית לחיים והגיעה להישגים גדולים בתחומי האדריכלות והאמנות.[15] במאות הבאות הייתה אזרבייג'ן בשליטת המעצמות השכנות (רוסיה,טורקיה ופרס).[15] השם 'אזרבייג'ן' היה עדימי הביניים המאוחרים מזוהה עם החלק של אזרבייג'ן של היום שהיה בשליטת פרס, ואילו שאר האזורים נודעו בשם "אלבניה".[30] עד לפני דורות אחדים עדיין היה אזור אלבניה מכונה בשם "אלבניה הפרסית". אזרבייג'ן הפרסית שימש לפרסים כבסיס מלחמה נגד הכוזרים, ששלטו על חלקים מאלבניה. לאחר מאבקים ביןהאימפריה הרוסית לביןהממלכה הפרסית במסגרתמלחמת רוסיה-פרס (1813-1804) על השליטה באזור, נחתם בשנת1813הסכם גוליסטן, והמדינה חולקה סופית בין רוסיה ופרס לאורךנהר אראס.[15] תחת שלטונה של האימפריה הרוסיתתועשה אזרבייג'ן הרוסית, ואזור העירבאקו היה לאחד מהמקומות הראשונים בעולם שהפיקו בהםנפט, הכלכלה צמחה בד בבד עם הכלכלה הרוסית, ואזרבייג'ן סיפקה לרוסיה נפטגולמי,כימיקלים ומוצרימזון ויין. משאבים אלה נוצלו ודולדלו אמנם על ידי ברית המועצות, אך גם במאה ה-21 אזרבייג'ן ממלאת תפקיד חשוב באספקת נפט וטקסטיל.[15]
מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה פרצה מיד לאחר הכרזת העצמאות של אזרבייג'ן. המלחמה הייתה ארוכה (תחילה פוליטית) נגד ארמניה על השליטה בחבל נגורנו קרבאך.לחימה כוללת התפרצה לקראת סוף החורף של שנת1992, כאשר ארמניה החליטה לתקוף במפתיע את האזרים. הארמנים כבשו את חבל נגורנו קרבאך, הצבא האזרי שלא היה מוכן למלחמה נסוג. תיווך בינלאומי על ידי קבוצות שונות לא נחל הצלחה ביישוב הסכסוך. באביב 1993 כבשו כוחות ארמנים אזורים מחוץ לחבל עצמו, ובכך הביאו לאיום של התערבות צבאית של מדינות אחרות באזור. בסוף המלחמה היו הארמנים בשליטה מלאה על המובלעת של נגורנו-קרבאך ובנוסף לכך בשטחים שהיוו 9% משטחה המקורי של אזרבייג'ן אשר מחוץ למובלעת. כ-230,000 ארמנים מאזרבייג'ן וכ-800,000 אזרים מארמניה ומנגורנו-קרבאך נעקרו ממקום מושבם עקב המלחמה. המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ של ארמניה, ובמאי 1994 הוכרזההפסקת אש באזור הודות לתיווך רוסי, כשהחבל נגורנו קרבך מקבלאוטונומיה רחבה. בנוסף, החלו שיחות שלום בתיווכו של "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה". במלחמה נהרגו כ-35,000 בני אדם משני הצדדים. הארמנים השלימו את ההשתלטות על החבל ב-1994, וכבשו גםאזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן.
ב-2020, התקיימהמלחמת נגורנו קרבאך השנייה שנמשכה בין ספטמבר לנובמבר של אותה השנה והסתיימה בהפסקת אש בתיווך רוסי וניצחון אזרי שכלל כיבוש של שטחים נרחבים בנגורנו קראבך, כולל כמעט כל השטחים שנכבשו על ידי הכוחות הארמנים במלחמה הקודמת, והקמת מסדרון שיחבר בין חבל נחצ'יבאן האזרי לשאר המדינה, במלחמה נהרגו 6,788 ונפצעו למעלה מעשרת אלפים בני אדם. במלחמה השתמשה אזרבייג'ן רבות בנשק ישראלי.
הלחימה בין המדינותהתחדשה בספטמבר 2022. בינואר2023, ניתקה את קווי האספקה אל חבל נגורנו קרבאך. לאחר תשעה חודשים, פתחה אזרבייג'ן במלחמת נגורנו קרבאך השלישית וכבשה את נגורנו קרבאך בסיוע של נשק שסופק מישראל.[32] ארמניה לא התערבה בלחימה.
אוכלוסיית אזרבייג'ן מונה כ-10.1 מיליון איש. מעט יותר ממחצית האוכלוסייה היא עירונית. כשני מיליון תושבים גרים בבירה באקו ובסביבותיה. ממוצע הילודה הוא 1.7 לאישה. תוחלת החיים הממוצע היא 66.87 שנים.
91.6% מהתושבים הםאזרים. המיעוט הגדול ביותר הם הלזגינים שמנו ב-2009 2% מן האוכלוסייה. 1.3% מהאוכלוסייה היא ממוצא רוסי. בעבר, הייתה אוכלוסייה זו גדולה יותר אך תושביםרוסים רבים יצאו מן המדינה לאחר שקיבלה עצמאות. אזרים רבים היגרו לאזרבייג'ן מארמניה בעקבות הסכסוך הממושך בין שתי המדינות. מנגד, כמעט כל אוכלוסיית הארמנים באזרבייג'ן התיישבה במוקד הסכסוך - חבל הארץנגורנו קרבאך. מלבד הקבוצות האתניות שנזכרו לעיל, ישנן עוד קבוצות אתניות קטנות באזרבייג'ן, בהןטלישים (עם איראני קטן) וטורקים.
רוב מכריע של תושבי אזרבייג'ן הםמוסלמים, רובםשיעים ומיעוטםסונים. מיעוט קטן משתייך לדת הנוצרית, בדרך כלל לנצרות האורתודוקסית. מלבד אלה ניתן למצוא באזרבייג'ן קהילות קטנות ממגוון דתות וכתות. רוב תושבי אזרבייג'ן מתייחסים לדת כעניין סמלי ומסורתי וגישתם לחיים היא חילונית בעיקרה.
במדינה זו חייםיהודי ההרים (נודעים גם בכינויים "יהודים קווקזים"), לכל המאוחר, מהמאה ה-3–5 לספירה. עם התפתחותה של תעשיית הנפט בבאקו גדלה הקהילה שעד אז כללה רק את יהודי ההרים, כתוצאה מהגירתאשכנזים מאזורתחום המושב שבאימפריה הרוסית לשעבר. בשנת1979 נמנו בה כ-35 אלף תושבים יהודים. בתחילתהמאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית, לפי הערכות שונות, בין כ-16 אלף לכ-30 אלף יהודים בקרב אוכלוסייתה, רובם המשתייכים לקהילת יהודי ההרים ("קווקזים"), אם כי בנוסף להם גם כ-5 אלף אשכנזים ועוד כמה מאותיהודים גאורגים. בבירה האזרית באקו ישנם שניבתי כנסת, בעיר האזריתקובה קיימים שני בתי כנסת ובית מדרש, ובעיראוגוז שני בתי כנסת נוספים.
^Swietochowski, Tadeusz (1999).Historical Dictionary of Azerbaijan. Lanham, Maryland: The Scarecrow Press.ISBN978-0-8108-3550-4.
^H. Dizadji (2010).Journey from Tehran to Chicago: My Life in Iran and the United States, and a Brief History of Iran. US: Trafford Publishing. p. 105.ISBN978-1-4269-2918-2.
^Chaumont, M. L. (1984)."Albania".Encyclopædia Iranica.
^Shaw, Ian (2017).Christianity: The Biography: 2000 Years of Global History. Zondervan Academic.ISBN978-0-310-53628-4.
^Ehsan Yarshater (1983).The Cambridge history of Iran, Volume 1. Cambridge University Press. p. 141.ISBN978-0-521-20092-9.
^Barthold, V.V.Sochineniya; p. 558: "Whatever the former significance of the Oghuz people in Eastern Asia, after the events of the 8th and 9th centuries, it focuses more and more on the West, on the border of the Pre-Asian cultural world, which was destined to be invaded by the Oghuz people in the 11th century, or, as they were called only in the west, by the Turkmen."
^Ludwig, Paul (1998).Proceedings of the Third European Conference of Iranian Studies. Vol. 1 (Nicholas Sims-Williams (ed.) ed.). Cambridge: Wiesbaden: Reichert.ISBN978-3-89500-070-6.
.jpg)
.jpg)
