| לידה | 5 במאי1815 פריז,הקיסרות הראשונה |
|---|---|
| פטירה | 23 בינואר1888 (בגיל 72) פריז,צרפת |
| מקום קבורה | בית הקברות של מונמארטר |
| מדינה | צרפת |
| יצירות בולטות | כובע הקש האיטלקי,Le voyage de monsieur Perrichon |
| שפות היצירה | צרפתית |
| השכלה | |
| תקופת פעילות | 1837–1888 (כ־51 שנים) |
| פרסים והוקרה | קצין בלגיון הכבוד (11 באוגוסט 1870) |
אֶזֶ'ן מארֶן לַבּיש (בצרפתית:Eugène Marin Labiche ;5 במאי1815 –23 בינואר1888) היהמחזאיצרפתי, שכתב בעצמו ועם שותפים כמאתיים מחזות, רובםפארסות.בשנת1880 נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית.
הטובים שבמחזותיו הם קומדיות העוסקות באופיים של אנשים אחרים, תוך התמקדות בצד המגוחך של אופיים. המחזות גדושים בסאטירה חברתית ובביקורת קומית על החברה הצרפתית ועל הבורגנים הצרפתיים שלהמאה ה-19. מחזותיו שופעים חשיבה, לא תמיד מעמיקה, אך מתוך תבונה,שכל ישר והומור שמבוסס על כושר הסתכלות מעולה והתבוננות בפרטים מצחיקים, ללא מרירות ומתוך יחס אנושי חם לכל אדם באשר הוא.
אז'ן מארן לביש נולד בפריז במשפחה בורגנית מבוססת. אביו, בעל חנות מכולת סיטונאית, הקים מאוחר יותר בית חרושת לגלוקוז ביישוב ריאיי-מאלמזון, בפרברים המערביים של פריז.לביש עשה לימודי תיכון ב"מכללת בורבון", שנודעה לימים כתיכון "קונדורסה" וסיים בשנת1833 את מבחני הבגרות במגמת ספרות1833. באותה שנה נפטרה אמו והורישה לו אמצעים כספיים משמעותיים. מסיבה זו ומשום משיכתו אל הכתיבה היוצרת, לא הזדרז להירשם לאוניברסיטה. בשנת1834 ערך, ברשות אביו, מסע לאיטליה יחד עם מספר חברים. (אחד מהם -אלפונס לבו, ששיתף פעולה איתו בכתיבה תחת כינוי העט "אלפונס ז'ולי").
בשובו כעבור חצי שנה מן הטיול, התחיל לימודי משפטים פרסם סיפורים קצרים במגזינים שונים. התחבר לאוגוסט לפראן (Auguste Lefranc) ולמארק מישל (Marc Michel) בהקמת צוות שיתוף לכתיבת מחזות תיאטרון. השלושה אימצו אתשם-העט המשותף "פול דאנדרה" (Paul Dandré)להפתעתם מחזותיהם התקבלו והוצגו ללא דיחוי. ייתכן שסייע בכך קרבתו המשפחתית של אוגיסט לפראן עםאז'ן סקריב, שהיה בן דודו.
בהתחלה המחברים הצעירים הוציאו מתחת ידם דרמות, מתוך מחשבה שזהו הז'אנר התיאטרוני המכובד ביותר. בראותם כי הצלחתם בכך מוגבלת לביש וחבריו, שבורכו באופי עליז ודמיון פרוע, פנו בסופו של דבר לכתיבת סוגות שונות של קומדיות:וודווילים, פארסות, "פּושאדות" (pochade), מופעי "רוויו", או תערובות של אלו.התחיל לכתוב ב-1837. בהתחלה התפוקה הייתה צנועה:שניים - שלושה מחזות בשנה, לפעמים אף אחד בגלל נסיעות לחו"ל.כתב בשנים הראשונות גם את הרומן היחיד שלו La Clé des champs (1839). אחרי שנת1848 פריון עבודתו עלה עד ממוצע של עשרה מחזות לשנה (עד שנת 1859),כשיצירתו המצליחה ביותר הייתה "כובע הקש האיטלקי" בשנת1851.
כל מחזותיו יצאו לאור בעשרה כרכים בשנים 1878 ו-1879.