 | |
| האלוף אורי שמחוני, 1 בספטמבר 1981 | |
| לידה | 24 באוקטובר1936 גינוסר,ישראל  |
|---|---|
| פטירה | 15 בדצמבר2021 (בגיל 85) |
| מדינה | ישראל |
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל |
| תקופת פעילות | 1954–1986 (כ־32 שנים) |
| דרגה |  אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה | |
| עיטורים | |
 אות לגיון ההצטיינות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"לסולתם מערכות | |
  | |
.jpg)
אורי שמחוני (24 באוקטובר1936 –15 בדצמבר2021) היהאלוף בצה"ל ומנכ"ל חברת "סולתם".
אורי שמחוני נולד בקיבוץגינוסר ושם גם גדל.התגייס לצה"ל באוגוסט1954, התנדב לצנחנים, ושובץ בפלוגה א' בגדוד 890, עליה פיקד תחילהסעדיה אלקיים ולאחר מכןמאיר הר-ציון[1]. השתתף בפעולת התגמול בעזה ולאחר קורס מכ"ים הוצב בפלוגה ב' והשתתף במבצע הר געש ובמבצע כנרת. לאחר שסייםקורס קציני חי"ר שימש כמפקד מחלקה בפלוגה ה' בגדוד 890 של הצנחנים, השתתף בפעולות התגמול[2] במבצע יהונתן,מבצע לולב,מבצע שומרון וצנח במיתלה במבצע קדש[3].
ב-1957 השתחרר שמחוני מצה"ל והצטרף לקיבוץגינוסר, שם עבד בדיג בכנרת ובענפי המשק השונים. בשנת1960 התחתן עם חברת הקיבוץ אילנה דאר[4]. שמחוני הצטרף לצי הסוחר הישראלי ושירת כימאי באוניות א/מ פלמ"ח וא/מ פלי"ם של חברת הספנות הקיבוציתתרשיש. הוא התחיל כמלח פשוט והגיע לרמה שלרב מלחים. הניסיון הימי שצבר בעבודתו גרם לכך שבהיותו אלוף נחשב על ידי הרמטכ"לרפאל איתן כמועמד לפיקוד על חיל הים.[דרוש מקור]
ב-1964 חזר שמחוני לשירות קבע כקצין מודיעין במחלקת המודיעין שלפיקוד הצפון. ב-1966 מונה לקצין מודיעין שלחטיבת גולני ושירת בתפקיד בתקופתמלחמת ששת הימים ובתקופתמלחמת ההתשה.
לאחר המלחמה למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[5] ובאוגוסט1970 קיבל לידיו את הפיקוד על גדוד הסיור שלפיקוד הצפון,סיירת אגוז[6]. שמחוני הוביל את סיירת אגוז למבצעים רבים בלבנון, ובהם הפשיטה על מפקדת המחבלים בכפר עינתא הסמוך לבינת ג'בייל, פשיטה רגלית בלילה קר וגשום במיוחד בה נהרגו כחמישה מחבלים[7], והפשיטה על מפקדת המחבלים בעיירה אל-ח'יאם. ב-1972 מונה לקצין אג"ם של פיקוד הצפון, ומילא תפקיד זה במהלךמלחמת יום הכיפורים[8].בשחר 22 באוקטובר1973, מיד אחרי תום כיבושהחרמון מחדש, במבצע קינוח, טס לחרמון יחד עם מפקד הפיקוד, האלוףיצחק חופי כדי להחליף את מח"ט גולני אל"םאמיר דרורי שנפצע בקרב. ניהול המלחמה ברמה הפיקודית מנקודת מבטו כקצין האג"ם הפיקודי, מתואר בספר "הסורים על הגדרות"[9], שיצא לאור בין היתר ביוזמתו, ב-2008 בהוצאת משרד הביטחון ומערכות[10].
לאחר המלחמה התמנה למפקדחטיבת אלכסנדרוני וב-1974 למפקדחטיבת גולני[11]. בשנת 1975 מונה למפקדבית ספר לקצינים, ובאוגוסט1976 הועלה לדרגתתת-אלוף, החליף אתדן שומרון כקצין חי"ר וצנחנים ראשי[12], ופיקד עלאוגדת הקחצ"ר, בין היתר במבצע ליטני[13]. באפריל1980 מונה לעוזר ראש אג"ם[14], בשנת1981 הועלה לדרגת אלוף ונתמנה לראשמחלקת ההדרכה. במינוי משני שימש סגן מפקד פיקוד הצפון ומילא תפקיד זה במלחמת לבנון הראשונה. ב-1984 עד לשחרורו ב-1986 כיהן כנספח צה"ל בארצות הברית[15]. זכה לעיטוראות לגיון ההצטיינות.
פורסם כי היה מעורב בפרשת איראן-קונטראס[16]. אך לטענתו לא היה מעורב בשום צורה, אף לא בידיעה כללית.
לאחרשחרורו מצה"ל הקים חברת ייעוץ ותיווך, ושימש כיועץ לחברת "מזל"ט", חברה שהוקמה כשותפת ביןתדיראן והתעשייה האווירית לישראל לשיווקכלי טיס בלתי מאוישים תוצרתם. עוד קודם, בעת שהיה נספח צה"ל בארצות הברית, סייע למנכ"ל החברהצבי שילר לקדם עסקה למכירתמזל"טים מסוגפיוניר לצי האמריקאי[17]. בשנת1988 חשף ה-FBI פרשתשוחד בה היה מעורב מלווין פייזלי, תת-מזכיר הימייה בממשל האמריקאי[18]. מלווין פייזלי הודה בקבלת שוחד, ואדם נוסף, ויליאם גלבין, לוביסט ויועץ פרטי בעסקאות נשק, הודה במתן השוחד. שניהם חתמו על עסקאות טיעון עם התביעה האמריקנית, והפלילו את שמחוני ואת שילר[19]. בנוסף טען ה-FBI שבידיו הקלטה בה דנים שמחוני, שילר, פייזלי וגלבין בחלוקת 2 מיליון דולר דמי תיווך כביכול בעסקה למכירת תחנת בקרה קרקעית עבור המזל"טים (עסקה שלא יצאה לפועל לבסוף)[17]. בפרשה הייתה מעורבת חברה ישראלית נוספת בשם "פוקאל תעשיות"[20], שהייתה בבעלות שלמה וחיים זבלודוביץ', בעלי מפעל "סולתם"[18].
ב-1991 פתחה משטרת ישראל גם בחקירת הפרשה[17]. במאי 1993 הוגש נגד שמחוני כתב אישום בארצות הברית, שביקשה את הסגרתו[21]. לאחרעסקת טיעון מולמשרד המשפטים האמריקאי, אשר כללה את כל המעורבים האחרים, למעט שמחוני שסירב לחתום, הפרשה נסגרה בלא שהוגשוכתבי אישום[22].
בינואר 1989 מונה למנכ"ל מפעל הנשק "סולתם"[23], שהיה שקוע בהפסדים עקב שורה של זעזועים שספג, בהם ניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל ואיראן, אליה הופנה חלק ניכר מייצוא החברה. בתחילת 1990 ספגה החברה מכה נוספת, כאשר צה"ל החליט על הפסקת פרויקט פיתוח התותח המתנייע ה"שולף"[24]. ב-1990 רשמה החברה הפסדים של יותר מ-60 מיליון ש"ח, והנהלת החברה הודיעה על כוונתה לפטר רבים מעובדי המפעל. בתגובה להודעת הפיטורים הושבת הייצור ועובדי המפעל התבצרו בו. פריצה בכוח לתוך המפעל בליוויכלבים אימתניים תועדה באמצעי התקשורת וזכתה לכינוי "ליל הכלבים"[25]. הפינוי הוביל לדיון ציבורי נרחב בתקשורת, וכעבור ימים אחדים שמחוני התפטר[26].
באוקטובר 1990 מונה במשרד החקלאות לממונה על היצוא החקלאי למזרח אירופה[27].
ב-1993 הורשע על ידיבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות עלחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968 (הרצת מניות) ונדון לשנה וחצימאסר על תנאי ולקנס בסך 23,000 שקלים[28]. ההרשעה נמחקה ב-1998 על ידינשיא מדינת ישראלעזר ויצמן.
שמחוני היה בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2006 יצא לאור הספר "לוויתן לבן" (הוצאת גלורי), המקבץ 167 נושאים שעליהם שוחח עם בנוגלעד שמחוני, ואשר תועדו ונערכו על ידי בנו ללא ידיעתו[29].
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:אורי שמחוני |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:אורי שמחוני |
מהי מידתיות, באתרהארץ, 11 באוגוסט 2014.
