האורדה (גםאורדוֹ,אורדוּ, אואורדון) אוהורד היה מבנה סוציו-פוליטי וצבאי היסטורי, שנמצא עלהערבה האירואסייתית. בדרך כלל המבנה היה משויךלעמים הטורקיים והמונגולים. ניתן לראות ישות זו כמקבילה האזורית לקלאן או לשבט. חלק מהאורדות המוצלחות התפתחו לחאנות.
בעודהשפות הסלאביות המזרחיות כללו את המילה אורדו ובהמשך נגזרה מהן המילה הורד/הורדה היה קיים המונח הטורקי אורדו ל"מחנה" או "הנהלה", המשמעות המקורית של המונח לא הייתה שבט גדול כדוןאורדת הזהב. הרכבים אלה כונו אולוס ("אומה" או "שבט").
מבחינה אטימולוגית, המילה "אורדה" מגיעה מה"אורדו"הטורקי שמשמעותו מחנה, ארמון, אוהל, "מושב כוח"[1] או "חצר מלכות ".[2][3]
בתוךאימפריית ליאו של הכיתנים, המילה אורדו שימשה לפמלייתו האישית של אציל או לחצר, שכללה משרתים, שומרים ושומרי ראש. לקיסרים, קיסריות ונסיכים בכירים היו אורדואים משלהם, שאותם הם היו חופשיים לנהל כמעט בכל דרך שהם בחרו.
השם הקזחי לחלוקה של צבא היהג'וז (jüz) ("מאה").[4]
באמצעות הטטרים המילה עברה לשפות הסלאביות המזרחיות בשם אורדע (орда), ובשנות ה-1550 לאנגלית בשםHorde (עדר), כנראה באמצעות פולנית וצרפתית או ספרדית. האותH בתחילת המילה נמצאה בכל השפות במערב אירופה וסביר להניח שהשפה הראשונה שהשתמשה במילה זו עם ה-H הראשונית הייתה הפולנית (Horda).
'אורדו', שמה של שפה המדוברת בתת-היבשת ההודית, נגזר גם ממילה טורקית זו.[5]
אורדוֹ או אורדוּ פירושם גם בית המשפט המונגולי.[6] במונגולית נקראארמון הממשלה "זסגיין גזריןאורדון".
ויליאם מרוברוק תיאר את האוהל הנייד המונגולי כדלקמן:
הדירה בה הם ישנים מבוססת על חישוק של ענפים משולבים זה בזה, ותמיכותיה עשויות מענפים, המתכנסים בחלקם העליון סביב חישוק קטן, שממנו מקרין צוואר כמו ארובה. הם מכסים אותו בלבד לבן: לעיתים קרובות הם גם מורחים את הלבד בגיר או בחימר לבן ועצמות אדמה כדי שיהיה בוהק יותר לבן, או לפעמים הם משחירים אותו. והם מקשטים את הלבד סביב הצוואר בחלקו העליון בעיצובים שונים ומשובחים. באופן דומה הם תלויים לפני הכניסה עם טלאים בלבד בדפוסים שונים: הם תופרים על חלק אחד אחרים בצבעים שונים כדי ליצור גפנים, עצים, ציפורים ובעלי חיים. דירות אלה בנויות בגודל כזה שיהיה לעתים רוחבי שלושים רגל (9 מטר): אני עצמי מדדתי פעם רוחב של 20 רגל (6 מטר) בין פסי הגלגלים של העגלה, וכאשר הדירה הייתה על העגלה. הוא בלט מעבר לגלגלים בחמישה מטרים לפחות משני הצדדים. ספרתי עשרים ושניים שורים לעגלה אחת, גוררים לאורך בית מגורים, אחד עשר ברציפות, המתאים לרוחב העגלה, ועוד אחד עשר לפניהם. ציר העגלה היה גדול כמו תורן של ספינה, ואיש אחד עמד בכניסה לבית המגורים על גבי העגלה והניע את השוורים.
אבן בטוטה כותב:
... ראינו עיר עצומה בתנועה עם תושביה, עם מסגדים ובזארים בתוכה, עשן המטבחים עולה באוויר (שכן הם מבשלים תוך כדי צעדה), ועגלות רתומות לסוסים שמובילות את האנשים. בהגיעם למקום החנייה הורידו את האוהלים מהקרונות והניחו אותם על הקרקע, כי הם קלים לנשיאה, וכך גם עשו עם המסגד והחנויות.
מילון המאה והסיקלופדיה (1911) הגדיר את האורדה כ"שבט או חבורה של נוודים אסייתיים השוכנים באוהלים או בקרונות, ונודדים ממקום למקום כדי לרכוש מרעה עבור בקרם, למלחמה או לגזל."[7]
מריאם ובסטר הגדיר את העדר בהקשר זה כ"חלוקה פוליטית של העם האסייתי המרכזי" או "עם או שבט של חיי נוודים".[8]
אורדה התגבשה כאשר משפחות שהתיישבו באאול גילו שהן לא יכלו לשרוד באזור זה ונאלצו לעבור. לעיתים קרובות, תקופות בצורת תואמות את העלייה במספר האורדות. אורדות היופטריארכליות, וחבריה הגברים היוו צבא. בעוד כמה אורדות הצליחו לקיים את עצמן מעדריהם; אחרים פנו לביזה על שכניהם. בלחימה שלאחר מכן הושמדו כמה אורדות, אחרות הוטמעו. המצליחים ביותר היו מטמיעים, לזמן מה, את מרבית המסדרים שלערבות אירואסיה ופונים לפשיטה על ישויות פוליטיות שכנות; אורדות אלה הותירו לעיתים קרובות את חותמן בהיסטוריה, והמפורסמת שבהן היאאורדת הזהב שלהאימפריה המונגולית המאוחרת.[9]
אורדות (עדרים) מפורסמות כוללות:
בשפה המונגולית המודרנית, המילה אורדון נפוצה יותר ברחבי מונגוליה ומונגוליה הפנימית.
המונח משמש גם לציון שבטיםקזחיים נפרדים (או קיבוץ שבטים).[10] בימינו, נבדלות שלוש קבוצות שונות: העדר הצעיר יותר (ז'וז זוטר) במערבקזחסטן, העדר התיכון (ז'וז אמצעי) במרכז קזחסטן והעדר הישן (ז'וז בכיר) בדרום מזרח קזחסטן.[4]
{{cite book}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה)