| סמל האוגדה | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | עוצבת עמוד האש |
| מדינה | ישראל |
| שיוך | |
| סוג | אוגדה משוריינת |
| בסיס האם | מחנה תבור[1] |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1964–2014 (כ־50 שנה) |
| מלחמות | |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד | |
| מפקדים | ראו בהמשך |

עוצבת עמוד האש הייתהאוגדה משוריינת בצה"ל. הייתה ידועה גם כ"אוגדה 143" (1968–1974,2004–2014), "אוגדה 31" (1964–1968), "אוגדה 611" (1974–1986) ו"אוגדה 560" (1986–2004).
האוגדה הוקמה ב-1964 בפיקוד הדרום ומפקדה הראשון היהאברהם יפה. היא לקחה חלק פעיל במלחמות ישראל, כאוגדת מילואים בפיקוד הדרום. לאחר פירוקה ב-2004, הועברו כינויה, תג יחידתה ומספרה הישן, 143, לאוגדת אתגר בפיקוד הצפון, אוגדה שהוקמה ב-1974 ולחמה במלחמת לבנון ופעלה תחת המספרים 90 ו-78. האוגדה פורקה ב-2014 וב-2015 הועברו מספרה וסמלה לאוגדת עזה.
בשנת 1964 עקב התעצמות הצבא המצרי ואימוץ תורת הקרב הסובייטית על ידו, הוחלט בצה"ל על הקמת אוגדה 31 שתהיה כפופה לפיקוד הדרום, כדי לתת מענה במקרה של לחימה כנגד המצרים. למפקד האוגדה מונה אלוףאברהם יפה שהיה קודם לכןאלוף פיקוד הצפון ואלוף פיקוד הדרום, וכבר פיקד קודם לכן עלאוגדה 36.[2]
האלוף יפה החל בסיוע קצינים סדירים בבניית מפקדת האוגדה שמוקמה בחצר משטרתבאר שבע, כמו כן הוחל בבנייתאגד ארטילרי 214. האוגדה נטלה חלק בכמה תרגילים שנערכו קודם למלחמת ששת הימים, על מנת לבחון את היישום המעשי של התוכניות להבקעת מערכי ההגנה המצריים, ולפריצה והתקדמות מהירה של כוחות שריון אל לבחצי האי סיני.
ערבמלחמת ששת הימים, בעקבות המתיחות שנוצרה בדרום, קיבלה האוגדה את האחריות על הכוחות בפתחת רפיח ובדרוםרצועת עזה. האוגדה כללה באותה עת אתחטיבת השריון 60 ואתחטיבת החי"ר 11. ב-24 במאי הורדה האוגדה לפתחת עובדת, אך למחרת הוחזרה צפונה. עם פרוץ הלחימה, הוטל על האוגדה לפרוץ בפער שבין רצועת עזה לאום כתף, לצלוח מרחב חולי שנחשב כבלתי עביר לכוחות שריון, ולהגיע לעורף המערכים המצריים בגזרתביר לחפן,ג'בל ליבני וביר חסנה. האוגדה כללה אתחטיבה 520 בפיקודאלחנן סלע,חטיבה 200 בפיקודיששכר שדמי,אגד ארטילרי 214 בפיקודיהודה נאות, אגד תחזוקה 812 בפיקוד משה צפלר, ו-2 פלוגות חיל הנדסה. האוגדה פעלה בין גזרתאוגדה 84 שפעלה במרחב רפיח לאוגדה 38 שפעלה בציר המרכזי בגזרתאום כתף, כאשר כוחות האוגדה פיצלה את שתי חטיבותיה, חטיבה אחת במסלול עצמאי דרך ואדי חרירין והשנייה בציר המרכזי.[2]
בבוקר5 ביוני, החלה חטיבה 200 לנוע בציר הקשה של ואדי חרידין. החטיבה בסיוע גדוד תותחים מתנייעים 822 (שהיה הגדוד היחידי באגד הארטילרי האוגדתי) צלחה את הדיונות והגיעה אל עומק המערך המצרי בביר לחפן מדרום לשדה התעופה באל עריש. הכוחות חסמו את הכביש, וניהלו קרב עםהדיוויזיה המצרית השביעית שנסוגה מפתחת רפיח. במהלך הלילה עד לבוקר6 ביוני, ניהלו הכוחות קרב עם כוחות מצריים שניסו לתגבר את הדיוויזיה השביעית.
ב-6 ביוני נעהחטיבה 200 דרומה לעבר ג'בל ליבני, שם ניהלה קרבות שריון בשריון עם חטיבה 14 המצרית שהשתייכה לדיוויזיה 3, והייתה מצוידת בטנקיT-54. לאחר שגברו על הכוחות המצריים, המשיכה החטיבה מערבה, כשבמקביל גם חטיבה 520 שהייתה עד אזעתודה פיקודית, התקדמה גם היא מערבה לאחר שעברה דרך מערכי אום כתף שנכבשו על ידיאוגדת שרון.
ב-7 ביוני הופנו כוחות האוגדה דרומה לעברביר חסנה ולמעבריהגידי והמיתלה. הכוחות נעו במהירות וחסמו את המעברים במהלך כל ה-8 ביוני לכוחות המצריים הנסוגים, תוך שחיל האוויר תוקף אותם מהאוויר.
ב-9 ביוני חבר כוח גדודי מחטיבה 520 בפיקודג'קי אבן לכוחותצנחנים בראס סודר. כוח סיור מהאוגדה בפיקוד סגן מפקד האוגדהברן, המשיך דרומה והגיע ב-11 ביוני למנזר סנטה קתרינה, כשבכך הוא משלים את כל משימות האוגדה, שהשמידה במהלך הלחימה כ-180 טנקים מצריים.
ב-1968 עברה מפקדת האוגדה למחנה בשדה תימן, בעקבות הסבת האוגדה לאוגדה קבועה. כמו כן הוכפפו לאוגדה 2 חטיבות שריון, חטיבה ממוכנת, אגד ארטילרי, ואגד תחזוקה, ונבנו גדוד סיור אוגדתי, גדוד הנדסה משוריין, ועוד.
האוגדה עסקה לצד בניית הכוחות בתרגולים ובמשימות נוספות. במהלךמלחמת ההתשה, החליפה האוגדה בקו התעלה אתאוגדת סיני שיצאה להתאמן. האוגדה בפיקודמוטה גור שפיקדה על הכוחות בקו התעלה, ובהםחטיבה 7 בפיקודג'קי אבן, ביצעה את המשימה בהצלחה מרובה. האוגדה המשיכה באימונים והתאמנה על צליחת מכשול מים רחב -תעלת סואץ. באוגוסט1973 ערכה האוגדה תרגיל שלדי בהצלחה מרובה.

האוגדה בפיקודו שלאריאל שרון פעלה בחזית המצרית, השתתפה בקרבות הבלימה ומתקפת הנגד וכוחותיה היו הראשונים שחצו אתתעלת סואץ.האוגדה פעלה מרגע שהגיעה לחזית בליל ה-8 באוקטובר1973 ועד להסכם הפרדת הכוחות בפברואר1974.
כוחות האוגדה במלחמה היו:
כדי להקל על תפיסת קו ההגנה, אוגדת סיני העבירה לאוגדה את חטיבה 14, שהגנה במרחב מפרוץ המלחמה, בתמורה העבירה האוגדה לאוגדת סיני את החטיבה הממוכנת שלה -חטיבה 875, שנפרסה להגנה במעברי הגידי והמיתלה.
לאחר המלחמה במהלך הפסקת האש הופקדה האוגדה על הגנת הגזרה הצפונית של הגדה המערבית במצרים. חטיבות האוגדה, בסיוע אגד התחזוקה החזירו לכשירות טנקים שנפגעו, והקימו מחדש גדודים שנשחקו. במקביל נמשכו חילופי האש במעין מלחמת התשה. יחידות האוגדה שתוגברו בכוחות מחטיבת ירושלים, עמדו במשימותיהם בכבודלאחר חתימתהסכם הפרדת הכוחות עם המצרים, הייתה האוגדה הכוח האחרון של צה"ל שפינה את הגדה המערבית של התעלה.
בשנים שלאחר מכן המשיכה האוגדה בפעילות שגרתית של אימונים וכדומה.חטיבה 8 הוסבה לחטיבת טנקימגח, בת 3 גדודים, כמו כן נוספה לאוגדה חטיבת חי"ר -חטיבת הנגב. גם האגד הארטילרי צויד בתותחים מתנייעים מודרניים במקום הכלים הישנים.
במלחמת לבנון גויסה האוגדה, אך הושארה בעורף כעתודה ולא שולבה בקרבות. בשנים שלאחר מכן שולבו יחידות האוגדה בלחימה ובפעילות השוטפת בלבנון.
ב-2002 נקלטה באוגדהחטיבת גבעתי הסדירה, ואילוחטיבת הנגב הועברה לאוגדת סיני.
בשנת2004 במסגרת ארגון רחב בצה"ל פורקה האוגדה, לאחר פירוקה, הועברו כינויה, תג יחידתה ומספרה הישן, 143, לאוגדת אתגר בפיקוד הצפון, אוגדה שהוקמה ב-1974 ולחמה במלחמת לבנון ופעלה תחת המספרים 90 ו-78.
ב-2014 פורקה גם אוגדה זו. ב-2015 הועברו מספר היחידה, סמלה ומורשתה לאוגדת עזה.[3]
בפיקוד הדרום:
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אברהם יפה | 1964–1969 | לפניםמפקד פיקוד הדרום והצפון |
| מוטה גור | 1969 | לימים הרמטכ"ל ה-10 |
| ישראל טל | 1969–1972 | לימיםסגן הרמטכ"ל וראש אג"ם |
| הרצל שפיר | 1972 | לימיםמפקד פיקוד הדרום ומפכ"ל |
| שמואל גונן | 1972–1973 | לימיםמפקד פיקוד הדרום |
| אריאל שרון | 1973–1974 | לימיםראש הממשלה |
| יקותיאל אדם | 1974 | לימיםסגן הרמטכ"ל וראש אג"ם |
| דב תמרי | 1974 | |
| יעקב אבן | 1974–1975 | לימים מפקדהמכללה לביטחון לאומי |
| אברהם רותם | 1975–1978 | לימים ראשמחלקת ההדרכה |
| אהוד ברק | 1978–1980 | לימים הרמטכ"ל ה-14 וראש הממשלה |
| שי תמרי | 1980–1982 | |
| חגי רגב | 1982–1985 | |
| יורם יאיר | 1985–1987 | לימיםראש אכ"א |
| יצחק אשל | 1987–1988 | |
| עוזי דיין | 1988–1990 | לימיםסגן הרמטכ"ל |
| דורון אלמוג | 1990–1991 | לימיםמפקד פיקוד הדרום ויו"רהסוכנות |
| יוסי רווה | 1991–1993 | |
| מיכה טמיר | 1993-1996 | |
| עמוס בן-חיים | 1996–1999 | |
| מוני חורב | 1999–2001 | |
| אילן הררי | 2001–2004 | לימיםמבקר צה"ל |
בפיקוד הצפון:
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אריה טסלר | 2004–2005 | |
| אבי אשכנזי | 2005–2007 | |
| אייל זמיר | 2007–2009 | לימיםהרמטכ"ל ה-24 |
| חגי מרדכי | 2009–2011 | |
| גיא גולדשטיין | 2011–2014 |
| ישראל | ||
|---|---|---|
| פיקוד הצפון | אוגדת הבשן (210) | |
| פיקוד המרכז | אוגדת אזור יהודה ושומרון (877) | |
| פיקוד הדרום | אוגדת עזה (143) | |
| פיקוד העורף | אוגדת יערה | |
| אוגדות צה"ל שפורקו | במאה ה-20:אוגדה 440 בשנת 2004:אוגדת יהודה אחרי 2004:עוצבת עמוד האש | |