_cropped.jpg) | |||||
| צילום מאוגוסט 1988 | |||||
| לידה | 12 בדצמבר1924 הברונקס,ניו יורק,ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 1 בפברואר2013 (בגיל 88) מנהטן | ||||
| מקום קבורה | Trinity Church Cemetery and Mausoleum | ||||
| שם לידה | Edward Irving Koch | ||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |  המפלגה הדמוקרטית | ||||
| השקפה דתית | יהדות | ||||
| פרסים והוקרה |
| ||||
| חתימה |  | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| שירות ביטחוני | |||||
| השתייכות | צבא ארצות הברית | ||||
| דרגה | סרג'נט (דרגה) | ||||
| פעולות ומבצעים | |||||
| מלחמת העולם השנייה | |||||
  | |||||
אדוארד ארווינג "אד" קוץ' (באנגלית:Edward Irving "Ed" Koch; 12 בדצמבר1924 –1 בפברואר2013) היהפוליטיקאי,עורך דין ופרשן פוליטייהודי-אמריקאי. חברהמפלגה הדמוקרטית, כיהן בשנים1969–1977 כחברבית הנבחרים של ארצות הברית המייצג את מדינתניו יורק, ובין השנים1978–1989 כיהן במשך שלוש קדנציות כראש עיריית ניו יורק. כראש עיר, הוא הצליח להעביר את העירייה ממשבר כלכלי עמוק, לפריחה כלכלית. נוסף לכך עסק בביקורת סרטים, והיה שופט בתוכניות ריאליטי בטלוויזיה.
אדוארד איי. קוץ' נולד ב-12 בדצמבר 1924 בעירניו יורק, כילד שני מבין שלושה, להורים יהודים שהיגרו מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו, לייב קוך, היה יליד כפר מגליציה המזרחית, ושינה באמריקה את שמו ללואיס קוץ'. אמו, ייטה לבית סילפה, נולדה בעיירה קוזלוב, גם היא בגליציה המזרחית ובארצות הברית נקראה ג'ויס. האב, שעסק בייצור מכנסיים, נקלע לקשיים כלכליים במהלךהשפל הגדול, בהיותו בן שש, והמשפחה עברה להתגורר אצל קרובים בניוארק שבניו ג'רזי, ב-1931, ורק אחרי כעשר שנים הם חזרו להתגורר בגפם בעיר ניו יורק.
קוץ' סיים בהצטיינות את בית ספר התיכון ולאחר מכן המשיך ללימודים בסיטי קולג' בין 1941–1943, עד שהתגייס כחיל בחיל הרגלים בדיוויזיה ה-104 של המילואים שלהצבא האמריקני במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה הושמה בשרבור שבצרפת וקוץ' זכה בעיטור גבורה בעל שני כוכבים. ב-1946 שוחרר בדרגת סמל.
לאחר המלחמה, לקח קורס מזורז בבית הספר למשפטים שלאוניברסיטת ניו יורק, סיים ב-1948, והחל לעסוק במשפטים.
עם קריירה משפטית שלא נסקה, קוץ' החל להיות מעורב בנבכי הפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית. הוא עבד תחילה כמתנדב לקמפיין הבחירות הנשיאותי שלעדלי סטיבנסון ב-1952 וב-1956 היה לחבר קולני של קבוצה למען רפורמה, שנקראה "הדמוקרטים העצמאיים שלגריניץ' וילג'". כליברל פעילזכויות אדם וכרפורמיסט, קוץ' הוביל את המאבק על הדחתו של אחד המנהיגים הוותיקים והמשפיעים במפלגה הדמוקרטית ובניו יורק, קרמיין דספאיו, ב-1963. לאחר מכן, ניסה את כוחו במירוץ לבית הנבחרים שלניו יורק ב-1966, אך כשל.
שנתיים לאחר מכן, ב-1968, הפך לדמוקרט הראשון, מאז השפל הגדול, שנבחר לייצג את המחוז ה-17 של ניו יורק, בבית הנבחרים של ארצות הברית. מאז נבחר שוב ארבע פעמים רצופות.
בבית הנבחרים, ישב בוועדות לבנקאות וכספים וכן בוועדת ההקצאות רבת ההשפעה, והיה בין ארבעת המשקיפים של חברי הקונגרס שישבו במועצת החרום לבקרה הפיננסית, אשר יוסדה על מנת להתמודד עם המשבר הכספי שפקד את ניו יורק ב-1975.
במהלך כהונתו בבית הנבחרים, קוץ' יצא כנגדמלחמת וייטנאם ובין השאר, פעל גם למען סיוע פדרלי ארצי לתחבורה ציבורית, ביטוח בריאות לאומי למבוגרים, וקצבאות פדרליות למשפחות נזקקות. הוא זכה לשבחים מהשמאל הליברלי האמריקני על פעולתיו לקידום הרעיונות הליברליים-דמוקרטיים.
בספטמבר 1977, אד קוץ' נכנס למרוץ של שבעה מתמודדים בפריימריס הדמוקרטים, על מועמדות לראשות עיריית ניו יורק מטעם המפלגה לבחירות הכלליות, וניצח.
במהלך הפריימריס, אנשי הקמפיין של אחד המתחרים העיקריים שלו,מריו קואומו, הפיצו שמועה לפיה קוץ' הואהומוסקסואל. כשהסתובבו בשטח שלטי בחירות עם הכיתוב: "הצביעו לקואומו ולא להומו". למרות זאת, אד קוץ' ניצח בהפרש גדול של 713,000 קולות לעומת 587,000 של קואומו.
אחרי הבחירות אד קוץ' הכחיש את השמועה ואמר שהוא מאוד מקווה שאם באמת היה הומוסקסואל, היה לו האומץ לומר זאת בגלוי.הוא תקף את קואומו שהפיץ את השמועה בכך שעצם השמועה ביזה את ההומוסקסואלים כאילו מדובר בדבר שיש להתבייש בו.
קוץ' הצליח לשבות את לב הניו יורקים על רקע קמפיין ונאומים קשוחים על מיגור הפשע, כמו גם הצורך באיזון תקציבי והיכולת שלו להתייצב כנגד איגודים מוניציפליים רבי עוצמה וקבוצות אינטרסים.
עם היכנסו לתפקיד ראש העיר, בינואר 1978, ניו יורק הייתה על סףפשיטת רגל, כשהיא שקועה בחובות של כמילארד דולר. בד בבד עם הלוואות הערבון הפדרליות ותמיכה של תאגיד הסיוע המוניציפלי, הוא קיצץ במשכורות עתק, הוצאות מיותרות, ושירותי ציבור בלתי יעילים, וב-1983, הביא את העיר לידי מאזן תקציבי חיובי של 500 מיליון דולר. הוא בלט בעמידתו כנגד כניעה לדרישות תקציבים גדולים בהסכמים מול האיגודים המוניציפליים, כחלק ממאבק זה.
ב-1981 נבחר מחדש לראשות העיר, כשהוא מהווה מועמד הן של המפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית. שנה לאחר מכן, שוכנע בידי המוציא לאוררופרט מרדוק, לרוץ למשרת המושל של מדינת ניו יורק ב-1982. הוא נכנס למרוץ של הפריימריס הדמוקרטים, כשהוא פוגש שוב יריב מר מן העבר, מריו קואומו, והפסיד. ראיון שנתן למגזיןפלייבוי, ובו תיאר את החיים בפרברים כ"סטריליים" לעומת החיים הכפריים כ"בדיחה", ולעג לנהגי המשאיות, הפך לנשק בידי יריביו בבחירות וגרם למצביעים אלו, להם במיוחד היה זקוק כדי לנצח, לזנוח את הרעיון להצביע עבורו בפריימריס.
הוא נבחר בפעם השלישית לראשות עיריית ניו יורק ב-1985, בניצחון סוחף של 75% מקולות הבוחרים עם פופולריות רבה בקרב קבוצות אתניות,אנשי מעמד הפועלים ויהודים. אף על פי שנחשב כבעל קשרים רעועים עם מנהיגי הקהילות השחורות בניו יורק, הוא הצליח לסחוף 37% מהמצביעים השחורים עוד בפריימריס, לעומת מועמד שחור שזכה ל-40% מהקולות ו-20% למועמד אחר.
אינסייט מגזין כתב על דמותו ב-1985, "אף ראש עיר, מאזפיורלו לה גוארדיה, לא השרה כל כך הרבה חיבה, כבוד ותיעוב מוחלט [באותה העת]". קוץ' כינה פעם את אחת מדוברות הרווחה "זונה של עוני", ובמהלך כהונתו השנייה, כתב ספררב-מכר בשם, "ראש העיר:אוטוביוגרפיה", שהביך כמה מיריביו וידידיו.
קוץ' היה ידוע כתומך נלהב שלישראל ואף עירב לא פעם מדיניות חוץ עם פוליטיקה מוניציפלית בהופעותיו הציבוריות.
הישגו הגדול, הוא בכך שהביא את ניו יורק שעמדה על סף אסון כלכלי, לידי פריחה ושגשוג. בשל כך, וגם בגלל סיבות אחרות, אמר עליו פרופסור רוג'ר סטאר: "ראש העיר קוץ' היה המקדם האפקטיבי ביותר של ניו יורק ולעיתים קרובות חזר על כך שהוא היה רוצה להיות ראש העיר לכל החיים".
כמו כן, קוץ' ניסה את כוחו בכתיבה ספרותית וכתב בין השאר את הרומנים, "רצח בעירייה" (1995) ו"רצח בברודוויי" (1996).
ב-1 בפברואר2013, בגיל 88, נפטר קוץ' בבית החולים הפרסבטריאני שבעירניו יורק. לפני מותו, ביקש כי הכיתוב על מצבתו יכלול את הפסוק "שמע ישראל" בעברית, יחד עם המילים "אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי", מילותיו האחרונות של העיתונאי האמריקאידניאל פרל, מעט לפני שנרצח ב-2002 על ידי טרוריסטים בפקיסטן.[1]
אד קוץ', ברשת החברתיתאקס (טוויטר)
אד קוץ' (1924-2013), דף שער בספרייה הלאומית| ראשי עיריית ניו יורק (מאז איחוד הרבעים לעיר בשנת 1898) | ||
|---|---|---|
|
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| בקרת זהויות |
