 | |
| אגם אלאוטרה בצילום לווין | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אגם |
| מידות | |
| שטח | 900קמ"ר |
| נפח | 94.5קמ"ק |
| גובה | 751מטר מעל לפני הים |
| רוחב מרבי | 182ק"מ |
| עומק מרבי | 1.5מטר |
| עומק ממוצע | 60מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין | Sahamaloto,בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| מקור לנהר | Maningory River |
| מדינות באגן הניקוז | מדגסקר |
| קואורדינטות | 17°30′S48°30′E / 17.5°S 48.5°E /-17.5; 48.5 |
 | |
  | |
אגם אלאוטרה (בצרפתית:Lac Alaotra) הוא האגם הגדול ביותר במדגסקר, הממוקם במחוזטומאסינה, באזוראלאוטרה–מנגורו(אנ') על צפון הרמה המרכזית של האי, צפונית-מערבית לטומאסינה, בגובה 751 מטר מעלגובה פני הים. האגן שלו מורכב מאגמימים מתוקים רדודים, וביצות המוקפות באזורי צמחייה צפופים.
האגם הוא מרכז אזור גידולי האורז החשוב ביותר באי, בשטח של קרוב ל-100,000דונם, מגדלים כ-200,000טון אורז בשנה.[1] זהובית גידול עשיר בחיות בר, ביניהם כמה מינים נדירים הנמצאים בסכנתהכחדה. האגם הוא שטח חשוב לדיג. אגם אלאוטרה והביצות שסביבו, משתרעים על פני 7,223קילומטר רבוע, וכוללים מגוון בתי גידול, כולל במים הפתוחים, בקני הסוף, בביצות ובשדות האורז. שטח האגם עצמו הוא 900 קמ"ר.
אגם אלאוטרה ואזור הביצות שסביבו, הוכרזו כאתר בעל חשיבות בינלאומית לפיאמנת רמסר, ב-2 בפברואר 2003.[2][3] אך בגלל החקלאות המסיבית באזור, נוצר קושי לפעול לשימור המקום.[4]
אמנון ארוך סנפיר(אנ') (באנגלית: Oreochromis macrochir)[5] הוכנס לאגם אלאוטרה בשנת 1954, והתרבה בו במהירות. ב-1957 הוא סיפק קרוב ל־50% משלל הדגה, אולי משום שהגיע לנישה אקולוגית ריקה.[6]
המישור הפורה המקיף את אגם אלאוטרה הוא אזור ייצור האורז החשוב ביותר במדגסקר. הגבעות המקיפות את האגם היו מיוערות בעבר, אךהוברו בעשורים האחרונים עבור בניית חוות חקלאיות, וחקלאות אינטנסיבית באזור, גרמו לסחף קרקע חמור במדרונות הגבעות, דבר שגרם לשקיעה ניכרת של האגם.[4] החל משנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, החלה הירידה במפלס האגם, המים שבו הזדהמו, והוא הולך ונעלם.[3] עומקו של האגם כעת הוא כ-60סנטימטרים בלבד בעונה היבשה. הלחץ ליצור שדות אורז נוספים הוביל גם את המקומיים לשרוף את ערוגות הקני הבמבוק המקיפות את האגם. ערוגות קנים אלה הם בית הגידול היחיד של הלמור עדין (למור הבמבוק). ושטח מחיתו כיום הוא רק כ-220 קמ"ר מערוגות הקנים שנותרו במקום, ובשנים האחרונות אוכלוסיית הלמורים הצטמצמה במהירות ב-60%. מכ-7,500 פרטים בשנת 1994 ל-3,000 פרטים בשנת 2001, בעיקר בשל אובדן בתי הגידול, אך גם בעקבות ציד של כפריים מקומיים.
אחד מהמינים הנדירים החיים באזור האגם, הוא הפרפר ארטיטרופה אלוטרנה(אנ'),[7] וכן הוא מהווה בית גידול חשוב עבורעופות מיםאנדמיים שונים, כמוברווז מלר(אנ') הנמצא בסכנת הכחדה, ושני מיני עופות מים ייחודיים לצפון מדגסקר,פוקארד מדגסקר(אנ') (Aythya innotata) וגרבה אלאוטרה(אנ') (Tachybaptus rufolavatus). הפוקארד מדגסקר נמצא כיום בסכנת הכחדה חמורה ואינו מצוי עוד באגם, אם כי מספרים קטנים מאוד ממנו קיימים במקומות אחרים.[3] גרבה אלאוטרה הוכרז כנכחד בשנת 2010. וייתכן שאזור האגם היה בית הגידול היחיד שלו. גם הסלנוית דורל הוא טורף אנדמי שחי באזור האגם, ואף הוא בסכנת הכחדה.[8]
קרן פרגרין, שפועלת לשימור חיות נכחדות ברחבי העולם, ופעילה רבות בשימור החי במדגסקר, דיווחה בשנת 2006 שנמצאו מספר פריטים של הפוקארד, לאחר שכבר נחשב לעוף נכחד.[9][4]
נהראמבאטו מספק לאגם מים, וגם מנקז אותו. לאחר 381 ק"מ, הנהר זורם לאוקיינוס ההודי.
.jpg)
_-_panoramio.jpg)
