אביניון היא בירתו (צרפתית: préfecture) של מחוזווקלוז שבפרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. היא ממוקמת על גדתו המזרחית של נהר הרון, מספרקילומטרים לפני התמזגותו עם הדוראנס. העיר ממוקמת דרום-דרום-מזרח לפריז, 229 ק"מ דרומית לליון, ו-88 ק"מ צפון-צפון מערב למרסיי. צורתה של אביניון היא אובלית, לא מאוכלסת ביותר, אך מכוסה בחלקה הגדול בגנים ובפארקים. אביניון חשופה לרוחות אלימות, שהחזקה שבהן היא המיסטרל. היא מרכזו של האזור המטרופוליטניאביניון הגדולה, המכיל כשתים עשרה מועצות משני צידיו של הרון.
אזור אביניון יושב לראשונה לפני שנים רבות; האזור הסלעי בקצה הצפוני של העיר, המשקיף אל הרון, כנראה היה מיקומו שלמבצר הגבעה הקלטי. השם "אביניון" כנראה לקוח משמו של שבט האויניו. בעיר הייתה מושבת מסחרפיניקית משגשגת, בקרבת המושבה הימית מסלת (מרסיי המודרנית).[1] עדות לנוכחות הפיניקית ניתן למצוא בכתובת הפיניקית מאביניון.[2] תחת השלטון הרומי, הייתה אביניון לאחת הערים המשגשגות בגאליה נארבוננסיס, המחוז הטרנס-אלפי הראשון באימפריה הרומית. רק מעט מתפארת תקופה זאת נותרה בעיר.
סמלו של פאולוס החמישי, על בנין הממוקם ממול לארמון האפיפיוריםכיכר האפיפיורות
בשנת1290,פיליפ הרביעי, שירש מאביו את כל זכויותיו של אלפונס דה פואטייה, הרוזן האחרון שלטולוז, העביר את הזכויות לשארל השני, מלך נאפולי ורוזןפרובאנס. לאור העובדה שגדתו המזרחית של נהר הרון סימנה את גבול האימפריה שלו, כשהציף הנהר את אביניון, מיסה קרלו את העיר, מכיוון שבמהלך תקופות אלו, הייתה אביניון טכנית בתוך גבולותיו. בשיא כוחותיה,ג'ואנה הראשונה, מלכת סיציליה, שהייתה רוזנת פרובאנס, מכרה את העיר לקלמנס השישי תמורת 80,000פלורין, ב-9 ביוני1348, ומאוחר יותר, הפכה העיר למושבם של יותר אנטי-אפיפיורים ואפיפיורים רבים.
החומות שנבנו בעיר על ידי האפיפיורים משומרות היטב. מאחר שלא היו מוגנים היטב, החליטו האפיפיורים להסתמך על ביצור ארמונם, "ארמון האפיפיורים". ארמוןגותי זה, עם קירות בעובי חמישהמטרים, נבנה בין השנים1335 ו-1364 על סלע טבעי. גודלו אמנם חשף אותו, אך הפך אותו לבלתי חדיר.
אביניון, שבתחילתהמאה ה-14 הייתה חסרת כל חשיבות מיוחדת, עברה פיתוח מופלא בזמנם של שבעת האפיפיורים ושני האנטי-אפיפיורים ששכנו בה. מצפונה ומדרומה שלאבן הדום, בערך במיקומו שלארמון הבישופים, נבנה ארמון האפיפיורים, בצורתמבצר מרשים המורכב ממגדלים, המחוברים בקשתות אחד למשנהו. ארמון האפיפיורים בנוי בסגנון גותי שלדרום צרפת. דוגמאות אחרות לסגנון זה ניתן לראות בכנסיית סן דידיר, כנסיית סן פיטר, כנסיית סן אגריקול, וכמו כן גם במגדל השעון. הפרסקואות שבתוך ארמון האפיפיורים וכנסיית אביניון נוצרו בעיקר על ידי אמנים מסיינה.
לאחר השבת האפיפיורות לרומא, הממשל הרוחני באביניון הופקד בידיו של נציג האפיפיור, לרוב,חשמן-אחיין. האפיפיוראינוקנטיוס השנים עשר ביטל את הנפוטיזם, ומשרד הנציגים באביניון בוטל ב-7 בפברואר1693, דבר שגרם להעברת השלטון באביניון לקהילת אביניון (מחלקה של המועצה האפיפיורית, ששכנה באביניון). בתקופה זו, מושלה של אביניון היה החשמן המזכיר של המדינה. קהילת אביניון אוחדה עם קהילתלורטו, וב-1774 סגן-הנציג מונה לנשיא הקהילה, אך מינוי זה מנע ממנו כמעט כל סמכות אחרת.
המועצה הציבורית הורכבה מכארבעים ושמונה חברים, ונבחרה על ידי התושבים, מתוכם ארבעהכמרים וארבעהדוקטורים מהאוניברסיטה. המועצה נפגשה תחת נשיאותו שלשופט-השלום הראשי של העיר, בא כוחו של הנציג האפיפיורי, שנבחר מדי שנה. תפקידם של חברי המועצה היה להחליט על האינטרסים החומריים והכלכליים של העיר. החלטותיהם היו צריכות להגיע לסגן-הנציג לאישור. שלושהקונסולים, שנבחרו מדי שנה על ידי המועצה, הופקדו על האדמינרטציה שלרחובות העיר.
שרידתה של אביניון כמובלעת אפיפיורית הייתה מעט לא יציבה, כשהכתר הצרפתי ניהלבית סוהר גדול ועמיד רק מעבר לנהר.
ב-1536,פרנסואה הראשון פלש לטריטוריה האפיפיורית, במטרה להפיל אתקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מכיסאו, שאז שלט בטריטוריה הזו. כשנכנס לעיר, קיבלו אותו אנשיה בצורה פתוחה ומקבלת. כשחזר לצרפת, קיבלו כל תושבי אביניון את אותן הפריבילגיות שקיבלו שאר תושבי צרפת, כמו הזכות לעבוד במשרות מדיניות.
ב-1663, כגמול על תקיפת חיל המשמר של הוותיקן אתדוכס סרקואה, שגרירו שללואי הארבעה עשר ברומא, תקף וכבש לואי את העיר, אך החזירהּ לאחר מספר חודשים לידי האפיפיורים.
ב-1688, בוצע ניסיון נוסף לכיבוש אביניון, שנכשל. ומשנת 1688 עד לשנת1768 נותרה אביניון שלווה, וללא כל מלחמות או כיבושים.
מסמך מספר 5 בחוזה טולנטינו תמך נחרצות בסיפוח אביניון, כשבפתחו נכתב "האפיפיור מוותר, בקלות ובפשטות, על כל תביעה שהוא עלול לקחת על העיר ועל טריטוריית אביניון, על הקומטה וניסיה ועל ארצות חסותה, ומעביר את כולן לידיהרפובליקה הצרפתית". בשנת1801, התגוררו בעיר כ-191,000 תושבים.
עוד מהמאה ה־2 לספירה מוצאים עדויות להימצאות קהילה יהודית בעיר אביניון. עדויות משמעותיות לנוכחותם של היהודים נמצאת במעורבות יהודית במרד שפרץ בעיר במאה ה־4 נגד בישוף בשם סטפן.[3]
בתקופה האפיפיורית, לאחר העברת כס האפיפיור לאביניון, הושלט שלטון ייחודי על האזור דבר שהוביל לבידול העיר ושכנותיה משאר עריפרובנס מבחינת השלטון והחוקים. חוקי האפיפיור היו מקלים משמעותית על הקהילה היהודית והיהודים זכו להגנה משפטית וחוקית מהאפיפיור.[4]
לאחר החלת חסות האפיפיור על היהודית ובשל השלווה בה חיו התפתחה הקהילה מאוד, וניהלה אוטונומיה משפטית ועסקית. הקהילה התחלקה לשלושה מעמדות כלכליים, וכל מעמד בחר חמישה נציגים לוועד שניהל את כל ענייני הקהילה, גביית מיסים ומינוי דיינים ורבנים. רבים מיהודי העיר היו עשירים וכמה מהם שימשו בתפקידים ממשלתיים. לקהילת אביניון היהודית, עם שאר שלוש קהילותיהודי האפיפיור היהנוסח תפילה ייחודי, השומר עלנוסח פרובנס הקדום (עם השפעות מןהנוסח הספרדי), ובופיוטים רבים הייחודיים לו. מנהג קרוב למנהג זה היהנוסח קטלוניה, ושרידיו במנהגאלג'יר הישן. מחזור זה כונה בשם "מחזור ארבע קהילות" או "מחזור אביניון".
במאה ה־15, לאחר חזרת האפיפיור לרומא, החלה הסתה מצד הכמורה המקומית והתושבים הגויים נגד יהודי אביניון. היהודים מעתה הואשמו בכל צרה שבאה על תושבי העיר, מגפות, מלחמות ואף הצפות של הנהר. גם נטישת האפיפיורים נתלתה באשמת היהודים. האוכלוסייה המקומית החלה להתקומם, וכדי להרגיע את ההמון החלו האפיפיורים להטיל סנקציות על יהודי אביניון. ב־1457 אסרפיוס השני על היהודים למכור מוצרי מזון ולקחת ערבון מנוצרים. ב־1513 תיקןלאו העשירי שורת תקנות שנועדו להגביל את השתתפות היהודים במסחר התבואה.פיוס החמישי, לאחר שקודמופיוס הרביעי ביטל חלק מהחוקים המפלים, החריף את הסנקציות נגד היהודים והכריז עלשמיטת חובות כללית של חייבים נוצרים לנושים יהודים. כמו כן, חייב האפיפיור את היהודים לשאת על בגדיהם אות קלון בלכתם ברחוב. ועד העיר גם הוא תיקן תקנות מגבילות ובכך הפך מצב היהודים באביניון לבלתי־נסבל. כל התקנות האלה נועדו לשכך את חמת ההמון על היהודים ולספק את יצרם בהתנגדותם ליהודים, אולם למרות זאת זעמם לא שכך.[3]
בשנת 1569 גורשו היהודים מאביניון, בהוראתו של האפיפיורפיוס החמישי, אך במשך השנים הבאות הצליחו לחזור אט אט למשכנם. במהלך המאה ה־17 המשיכו שליחי הכנסייה בניסיונות להצר את צעדי היהודים, ולגרום להמרת דת המונית. העיון בתלמוד נאסר, ובשבתות וחגים אולצו היהודים לשמוע בבית הכנסת דרשתו של מטיף נוצרי. רדיפות אלו נמשכו עדהמהפכה הצרפתית אז הושתו חוקי שוויון על האוכלוסייה, ובכללה היהודים. לאחר המהפכה הצרפתית עזבו רוב היהודים את העיר והקהילה שינתה פניה. הקהילה מונה כיום כאלף חברים ונחשבת לקהילה האחרונה הפעילה מבין "ארבע קהילות", קהילותיהודי האפיפיור. רוב מוחלט מחבריה הם מהגרים מצפון אפריקה שאינם בעלי מנהגים דומים ליהודים המקומיים כך שקהילת אביניון ההיסטוריות אינה קיימת עוד.
ארמון האפיפיורים (צרפתית Palais des Papes) הנמצא באביניון שבדרום צרפת, הוא אחד מהגדולים והחשובים במבנים הגותים באירופה. הארמון נבנה בימי הביניים, בין השנים 1336 ל-1364 על סלע טבעי ושימש גם כמבצר.
גשר סן בנזה (צרפתית Pont Saint-Bénezet) הואגשר בעיר אביניון בפרובאנס שבדרום צרפת, הקרוי על שמו שלבנזה הקדוש, והידוע גם כ"גשר אביניון". במקור גישר הגשר על נהר הרון והוליך צפונה מאביניון לעיר השכנהוילנב לז אביניון (Villeneuve-lès-Avignon), אך הוא נהרס במהלךשיטפון שסחף חלקים גדולים ממנו ב-1669. הגשר, ממנו שרדו ארבע קשתות בלבד, מוכר מאז שנת1995, יחד עם ארמון האפיפיורים ומספר מבנים נוספים באביניון, כאתר מורשת עולמית.
אוניברסיטת אביניון (1303-1792), הוקמה מבתי הספר הקיימים בעיר, והוכרזה רשמית בשנת 1303, על ידי האפיפיורבוניפקיוס השמיני. מחלקת המשפטים באוניברסיטה, הייתה המחלקה החשובה ביותר בה, ואף הייתה המחלקה היחידה בה למשך זמן מסוים. במחלקה שילבו לימודי חוקי האזרחות, לבין לימודי חוקי הכנסייה.
ב-1413, האנטיאפיפיוריוחנן העשרים ושלושה הקים את מחלקת התאולוגיה באוניברסיטה, שבתחילתה הכילה מספר תלמידי מועט. למחלקת האמנות באוניברסיטה מעולם לא הייתה חשיבות גדולה. רק במאותה-16 וה-17, נפתחה באוניברסיטה מחלקתרפואה. בין השנים 1303 ו-1475,בישוף אביניון מונה גם לנשיא האוניברסיטה; גם כשהפך הבישוף לארכיבישוף, נותר נשיא האוניברסיטה. סגן הלגייט האפיפיורי, שייצג את המנהיג הציבורי (במקרה הזה, האפיפיור), היה בעיקרקצין שיפוטי, תפקיד שעקף בחשיבותו אף את הרקטור.
רקטור האוניברסיטה נבחר על ידידוקטורי מחלקת המשפטים. מאז שהפך האפיפיור למנהיג הרוחני של הציבור, ולאחר1348, שליטה של אביניון, הוא החל להשפיע על כל ענייני האוניברסיטה. ב-1413, יוחנן העשרים ושלושה העניק פריבילגיות נרחבות לאוניברסיטה, כמו הרחבתשטח-השיפוט של האוניברסיטה, ופטור ממיסים. מאוחר יותר, התעניינו באוניברסיטה בהקמת מחלקות אחרות כמופוליטיקה,גאוגרפיה, וחינוך, ולכן, חיפשה האוניברסיטה יותר את תשומת לבה שלפריז, מאשר את זו של רומא. במהלךהמהפכה הצרפתית, האוניברסיטה החלה להתדרדר, וחשיבותה החלה לדעוך. היא נסגרה וננטשה סופית ב-1792. כיום, האוניברסיטה הישנה הוחלפה באוניברסיטה המודרנית של אביניון ווקלואה.
מוזיאון קלווה, שנקרא על שמו שלאספריט קלווה,פיזיקאי שהותיר את אוסף האמנות שלו לעיר, אוסף שלציורים, עבודותברזל ואמנויות אחרות. בגלריה ישנם יותר מ-140,000 מוצגים.
מוזיאון הארמון הקטן, (נפתח בשנת1976) הוא מוזיאון הנמצא בקצה שלכיכר המביטה אל ארמון האפיפיורים. הוא מכיל אוסף יוצא דופן של ציורים מתקופת הרנסאנס, של ציירים מאוניברסיטת אביניון ומאיטליה. במוזיאון מאוגד אוספו שלגיאמפיאטרו קמפאנה.
בית הכנסת בעיר נבנה בשנת 1348 ובמתחמו נבנו גם אולם שמחות, מאפייה, משחטה, אטליז ומקווה טהרה. הבניין שנמצא כיום באזור נבנה בשנת 1845 – ואת מבנהו הנוכחי עיצב ארכיטקט נוצרי שעיצב את המבנה על בסיס עיצובמקדשים יווניים. הצבעים שבהם נצבע תוך בית הכנסת היו שונים מהמקובל באותה תקופה וביחס לבתי הכנסת האחרים בפרובנס, דבר המייחד את בית הכנסת הזה על פני שאר בתי כנסיות של יהודי פרובנס וארבע קהילות.[3]
הכיכר ליד בית הכנסת בעיר נקראת "כיכר ירושלים",[5] לזכר הגטו היהודי באזור והקהילה הגדולה שהתקיימה בעיר. מצוקת המחייה באזור הגטו אילצה את היהודים לבנות את מגוריהם בגובה כמה קומות, ובטיחותם בהתאמה, על כן הגטו היהודי כלל בתים גבוהים ביחס לבתי האזור.[3] שאריות של הבתים ניתן לראות ברחובות יעקב ואברהם הסמוכים לבית הכנסת.
פסטיבלתיאטרון מפורסם מתרחש מדי שנה באביניון. הפסטיבל החל להתקיים בשנת1947, ובו מתקיימים גם אירועים שונים כמו פסטיבלריקוד,מוזיקה ובתי קולנוע. במהלך הפסטיבל, נעשה שימוש רחב במבנים העתיקים באביניון. כלקיץ, כ-600,000 איש מגיעים כדי לצפות בפסטיבל.
במהלך הפסטיבל מתרחשים שני אירועים - "פסטיבל הפנים" המציג הצגות בתוךארמון האפיפיורים; ו"פסטיבל החוץ" הידוע בהצגות והופעות הרחוב המתרחשות במהלכו.
פסטיבל הפנים- מעלה הצגות, מחזירים ומופעים מאורגנים וממומנים על ידי משרד התרבות של צרפת, ועיריית אביניון, וארגוני תרבות אחרים ללא מטרות רווח.
פסטיבל החוץ- מציג על ידי תלמידים וסטודנטים של בתי ספר לתיאטרון מופעי רחוב, בנוסף מופיעים בפסטיבל שלל אמני רחוב ביניהם: מופעילהטוטנות,אקרובטיקה,היפנוזהוקוסמות.
אלפי תושבים ותיירים פוקדים מדי שנה את הפסטיבל, כמו כן מאות בני ובנותנוער פוקדים את הפסטיבל בזמן חופשת הקיץ מבתי הספר. כיום מבקרים בפסטיבל בכל שנה כ-600,000 צופים.
באביניון ישנהתחנה שלמסילת הברזלSNCF, הממוקמת מחוץ לביצורי העיר העתיקה. מחוץ לעיר ישנה גם תחנה שלTGV, המשרתת אתLGV ואת רשתהרכבות המהירות. העיר ממוקמת על גדתו של הרון, אחד מנתיבי המים העיקריים בצרפת.
.svg)
