| לידה | המאה ה־2 |
|---|---|
| פטירה | המאה ה־3 |
| מקום פעילות | נהרדעא,בבל |
| כינוי | אבוה דשמואל |
| תקופת פעילות | דור המעבר בין התנאים לאמוראים |
| השתייכות | אמוראיבבל |
| רבותיו | רבי יהודה הנשיא |
| תלמידיו | שמואל בנו,מר עוקבא |
| בני דורו | לוי בר סיסי,רב |
| אב | אבא |
| ילדים | שמואל, פנחס ורב שמן בר אבא (כנראה) |
  | |
אַבָּא בַּר אַבָּא היהאמורא בבלי בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים. ידוע בכינויואֲבוּהָּ דִּשְׁמוּאֵל על שם היותו אביו שלשמואל.
נולד וגדל בנהרדעא למשפחתכהנים מיוחסת[1], ולמד שם אצל תנאים בבלים. לאחר שבגר עלה לארץ ישראל ולמד תורה אצלרבי יהודה הנשיא. לאחר מכן שב לנהרדעא והוכר כתלמיד חכם גדול ומנהיגה הרוחני של העדה. עםתלמידיו נמנושמואל בנו (שאף חולק עליו מפעם לפעם),מר עוקבא, ואףרב מתנה ורבי יוחנן[2] מצטטים דברים שלמדו ממנו.
חבריו ובני דורו היולוי,רב ואחרים. נראה שלוי היה חברו הקרוב, עמו הוא למד והתפלל[3], ולאחר מיתתו אמר עליו דבריהספד מיוחדים[4].
לשמואל בנו, היה אח בשם פנחס, שלכאורה היה בנו של אבא בר אבא. היו לו גם בנות, ומסתבר לכאורה כי גםרב שמן בר אבא היה בנו[5]. הוא האריך ימים וחי עוד בימירבי יהודה נשיאה הראשון, שרחש לו כבוד רב[6].
אבא בר אבא היה רב ודיין בנהרדעא[7], וגם מארץ ישראל נשלחו אליו אגרות שבהן שאלותהלכתיות. אף הוא נהג לשגר שאלות לארץ ישראל, אל רבי יהודה הנשיא.
היהעשיר גדול ובעלשדות, והיה משגיח עליהם ובודק את צורכיהם פעמיים ביום[8]. את פירותיו היה מוכר בתחילת העונה בזול, כדי לגרום להוזלת מחירי הפירות למשך כל השנה[9].
היהחסיד גדול. מסופר שפעם אחתהשיבחמורים אבודים לבעליהם אף על פי שעברה יותר משנה מאז אבדתם,לפנים משורת הדין האומרת שבמקרה זה פטור המוצא מלהשיב כיוון שהמאבדהתייאש[10].
זכה לגילוישכינה ביחד עם חבירולוי בעת שישבו בבית הכנסת שף ויתיב[11]. זכה לדבר גם עםמלאך המוות, שסיפר לו שאם לא היה חושש לכבוד הבריות - היהשוחט לגמרי את צווארו של כל מי שהוא הורג[12].
על זהירותו בענייני ממונות מסופר[13] שפעם אחתרבי יהודה בן בתירא שלח לו שרוצה לקנות ממנו משי, וכשרבי אבא הגיע לנציבין (מקום מגוריו של רבי יהודה) לתת לו את הסחורה, ריב"ב אמר לו שהוא לא באמת התכוון לקנות ממנו, ולכן לא שלח לומעות. רבי אבא טען שרבי יהודה נאמן עליו גם בלי שקיבל ממנו ממון, ולכן נמנע מלמכור את המשי כדי לשומרו לרבי יהודה. כששמע זאת רבי יהודה, ברכו שיצא ממנו בן גדול כשמואל הרמתי שנאמר עליו”וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל... כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל” (שמואל א',ג',כ'). לאחר זמן נולד בנושמואל, מגדולי אמוראי בבל.
גם את בני ביתו הרגיל במצוות. מסופר שהוא היה נותן לשמואלכסף לחלק לעניים כדי להרגילו במצוות. באחת הפעמים שמואל סיפר לו שהוא ראה עני אחד אוכלבשר ושותהיין, אמר לו: אם כך - תתן לו יותר כסף ממה שאתה נותן לאחרים, כי כך הוא רגיל. בפעם אחרת סיפר לו שמואל שראה באחד הבתים של הענייםשולחן ערוך בכליכסף וזהב, אמר לו:”צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם”[14] (משום שבזכות קיומם של הרמאים אין חובה לתת צדקה לכל עני, כי אפשר לתלות שהוא רמאי).
החמיר מאוד בהלכה גם לבנותיו. הוא אסר עליהן לצאת לרשות הרבים בשבת עם חוטים צבעוניים שבאוזניהן, שמא יתירום כדי להראות לחברותיהן. הוא אף אסר עליהן לישון זו אצל זו, ודאג לכך שיוכלולטבול כהלכה[15].
היו מופקדים אצלו כספייתומים, והוא שמר עליהם במסירות יוצאת דופן, יותר ממה ששמר על כספו שלו. בזמן מיתתו שמואל בנו לא היה בקרבתו ולכן לא היה יכול לספר לו היכן הכסף של העניים נמצא. כתוצאה מכך, התחילו להוציא על שמואל שם רע וקראו לו "בנו של גזלן כספי היתומים". הגמרא מספרת שבשלב זה שמואל הלך לבית הקברות לדבר עםנשמות המתים. לאחר דו-שיח קצר עם אביו, בו גילה לו שהוא (שמואל) הולך למות, סיפר לו שהטמין את הכסף שלו ביחד עם כספי היתומים, מתחת אבן הרחיים, כשכספי היתומים באמצע כספו כך שיש יותר סיכויים שכספו שלו ייגנב ולא כספי היתומים[16].
היוחסין משער שנקרא "אבא" כשם אביו, משום שאביו מת לפני קריאת שמו בברית מילה, ולכן קראו לו על שם אביו[17].
כינויו, "אבוה דשמואל", על שם בנו, אינו כינוי מקובל לאמוראים אחרים. האגדה מספרת, שפעם, בהיותו רחוק מביתו לרגל מסחרו, פגשה אותו אשה ממדי והפצירה בו שישכב עמה תמורת סכום כסף גדול. הוא התפלא על ההצעה, והיא השיבה לו, שנודע לה באמצעים מאגיים, שמהזרע שיצא ממנו באותו לילה יצא בן חכם מאוד. כאשר שמע את התשובה, הזכיר שם קדוש והגיע לעירו נהרדעא בקפיצת הדרך. באותו לילה שהה עם אשתו, ומכך נולד בנו שמואל. לפנות בוקר חזר אבא בר אבא למקומו הקודם. כשנולד שמואל טרם חזר אביו לנהרדעא, ובני העיר חשדו באשתו שבגדה בו. לאחר תקופה חזר האב לעירו וטיהר את שמה של אשתו. מאז והלאה, לשם הדגשת טהרת ייחוסו של שמואל, נקרא אביו "אבוה דשמואל"[18].
יש המבארים את כינויו בכך ששמואל בנו היה מהאמוראים החשובים והידועים ביותר, וכבוד הוא לו שנקרא על שם בנו[17]. סיבה נוספת שנאמרה, שהשם "אבא" הוא שם נפוץ מאוד, וכדי לזהותו כינוהו "אבוה דשמואל"[19].
הרביחיאל הלפרין בספרוסדר הדורות[20] מבאר כינוי זה ע"פ האמור בספרגלגולי נשמות של הרמ"ע מפאנו, שאבא בר אבא היהגלגול הנשמה שלשמואל הנביא, ובנו שמואל היה גלגול שלשאול המלך. פירוש ייחודי זה מסתמך על המדרש שהוזכר לעיל[13], שרבי יהודה בן בתירא ברך את אבוה דשמואל שיוולד לו בן גדול "כשמואל הרמתי", ועל הסיפור שלאחר מיתת אביו,שמואל בנו עלה לשמים ודיבר עם אביו. הרמ"ע מפאנו מוצא קווים דומים בין סיפור זה לסיפורהעלאתו של שמואל באוב על ידי שאול. הוא מתייחס גם לסיפור האשה ממדי וטוען שהיא הייתה גלגול שלאשת פוטיפר שניסתה לשכנע אתיוסף לשכב עמה.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט:קטגוריה:אבוה דשמואל |
| אנציקלופדיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |