אַבָּא שלמה אֶבֶן (2 בפברואר1915,י"ח בשבטה'תרע"ה –17 בנובמבר2002,י"ב בכסלוה'תשס"ג) היהדיפלומט ומדינאיישראלי. כיהן כסגן ראש ממשלת ישראל,שר החוץ,שר החינוך וחבר הכנסת מטעםמפלגת העבודה, כשגריר ישראל באומות המאוחדות ובארצות הברית וכנשיאמכון ויצמן למדע.
נודע כבעל כושר ביטוי מבריק ויוצא דופן ונחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל.[1] בשנת1960 התקבל כחבר הישראלי הראשון באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
אבן נולד כאוֹבְּרִי סוֹלוֹמוֹן (Aubrey Solomon) ב-2 בפברואר1915 בקייפטאון שבדרום אפריקה להוריםיהודים ממוצאליטאי שעברו לדרום אפריקה מאנגליה. ב-1920 שבה המשפחה ללונדון.[2] אביו, מאיר סולומון, נפטר כתוצאה מסרטן, וב-1921 נישאה אימו שנית לד"ר יצחק (אייזיק) אִיבָּן.[3] הוא קיבל את שמו של אביו החורג ונקראאוֹבְּרִי אִיבָּן (Aubrey Eban), וגדל והתחנך על ערכים יהודיים וציוניים.[4] אמו עבדה כמתורגמנית ואף כמזכירתו שלנחום סוקולוב, נשיאההסתדרות הציונית העולמית ודוברה המפורסם של התנועה.[5]
בגיל 17 החל אבן לחבר מאמרים לביטאון "הציוני הצעיר", שהשתייך לפדרציה של נוער ציוני בבריטניה.[6] ב-1934, כשהיה בן 21, החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג'.[7] כחלק מלימודיו שם הוא התמחה בשפות שמיות (עברית וערבית) וכן בשפה הפרסית, ושימשעמית מחקר באוניברסיטה. בין היתר חקר את השפעת השפה הערבית עלספרות ימי הביניים וכן העביר הרצאות עלתור הזהב של הספרות העברית בספרד. בתקופת לימודיו כיהן כנשיאאגודת הסטודנטים, היה שותף מייסד שלסיעת הלייבור באגודת הסטודנטים באוניברסיטה, היה פעיל בתנועת הנוער הציוניתFZY, תנועת הנוער הציונית הגדולה והוותיקה בבריטניה, ואף שימש עורך הידיעון הרשמי של התנועה "הציוני הצעיר".
במלחמת העולם השנייה שירת כקצין מודיעין בצבא הבריטי, תחילה בקהיר (שם פגש אתסוזי, אשתו לעתיד) ואחר כך בירושלים, שבה התיישב בסוף המלחמה. בין תפקידיו השונים, שימש איש הקשר שלהמודיעין הבריטי עם ההנהגה הציונית בארץ ישראל וכיהן בהנהלת בית הספר ללימודי ערב, בו גם לימד ערבית.[8] הוא השתחרר בדרגתמייג'ור (מקבילה לדרגתרב-סרן בצה"ל). בתום המלחמה, ועם שחרורו מן הצבא הבריטי,עלה לארץ ישראל (שנת 1946), והצטרף אלהמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. הוא היה קצין הקשר שלהסוכנות היהודית לוועדת אונסקו"פ.[9]
אבן היה יד ימינם שלמשה שרת וחיים ויצמן במאבק המדיני והדיפלומטי לקראת אישורתוכנית החלוקה, שהתקבלה לבסוף בכ"ט בנובמבר1947. לאחר קבלת ההחלטה על החלוקה ועל הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, המשיך לפעול בוושינגטון ובניו יורק למען מימוש ההחלטה ויישומה ונגד המגמות לעכב את ביצועה. כישוריו הדיפלומטים יחד עם האנגלית המשובחת והיותו נואם בחסד השפיעו רבות על חברי הוועדה.[10] לאחר הקמת המדינה התמנה לנציג ישראל בארגוןהאומות המאוחדות ולאחר כשנה לשגרירהּ באו"ם.
ב-28 במאי1950, בגיל 35, מונה אבן לשגריר ישראל בארצות הברית, בעודו מחזיק גם בתפקיד השגריר באו"ם[11] (בשני התפקידים החזיק עד קיץ1959). במסגרת תפקיד זה ניסה לשכנע אתאלברט איינשטיין להתמנות לנשיא מדינת ישראל. ב-1953 מונה לסגן נשיאהעצרת הכללית של האו"ם.
בשנת1955 היה אמור להיות נציג ישראל בוועידת באנדונג, אבלנשיא אינדונזיהסוקרנו, שחשב תחילה להזמין נציג ישראלי לוועידה, נרתע בגלל לחצים מצדמדינות ערב. ישראל לא השתתפה בוועידה, שהפכה במה להשמצתה.
בתפקידיו באו"ם ובוושינגטון עיצב אבן את הפעילות הדיפלומטית ואת מערכת ההסברה של ישראל. בתקופתו הושג הסיוע הכלכלי הראשון של ארצות הברית לישראל, הוקם מפעל "הבונדס", וביוזמתו נוסד ארגון השדולה האמריקני למען ישראל,איפא"ק, וכך התמסדה פעילותה שלועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית. במאי 1959 קיבלאזרחות ישראלית, לאחר שהתברר שברשותו רקדרכון דיפלומטי ישראלי ושמו אינו מופיע בפנקס הבוחרים.[12]
בבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959 נבחר אבן לראשונה לכנסת מטעםמפא"י ומונה לשר בלי תיק בממשלתבן-גוריון. בין השנים1960–1963 שימששר החינוך בממשלתו של בן-גוריון, ובשנים 1963–1966 היהסגן ראש הממשלה בממשלתו שללוי אשכול, ללא תיק ביצועי. בנוסף, בשנים1958–1966 כיהן כנשיאמכון ויצמן למדע.
החל משנת1966 כיהן אבן כשר החוץ בממשלות אשכול וגולדה מאיר והתמיד בתפקיד זה עד1974. אבן הפך בתודעה הציבורית הישראלית למעין שר חוץ נצחי. בתקופת כהונתו כשר החוץ היה במרכז הפעילות הדיפלומטית שקדמה למלחמת ששת הימים, ובמסגרת מאמציו למנוע את המלחמה נפגש עםנשיא צרפת,שארל דה גול, אשר דיבר אליו בהתנשאות משולבת באיומים, דרש שישראל לא תפתח בכל פעולה צבאית, ובסופו של דבר, לאחר המלחמה, הטילאמברגו צבאי על ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים השתתף אבן בעיצובה שלהחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, במטרה למנוע החלטה שתחייב נסיגה ישראלית מיידית.
לאחרמלחמת יום הכיפורים ייצג אבן את ישראל בניסוחה שלהחלטה 338. בהמשך להחלטה זו עמד אבן בראש משלחת ישראל לוועידת ז'נבה - ועידת השלום הראשונה (1973). אבן המשיך לכהן כשר חוץ בממשלה שהוקמה במרץ1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, אולם ראש הממשלהגולדה מאיר התפטרה כחודש לאחר הקמת הממשלה עקב הלחץ הציבורי הגובר.
בעקבות החשש ששמעון פרס, נציגרפ"י, יזכה בבחירות לראשות המפלגה, הציע אבן לפנחס ספיר את מועמדותו, כאיש מפא"י ותיק, לראשות הממשלה. ספיר סירב לכך בטענה שאבן לא יצליח בהתמודדות ושעדיף למצוא מועמד שיחסום את פרס. אבן נפגע מכך, כיוון שלדעתו היה בידי ספיר לתת לו את התפקיד. אבן התרגז אף יותר כשגילה שמועמדו של ספיר מול פרס היהיצחק רבין, שאיתו היו לאבן יחסים מתוחים עוד מימיו של האחרון כשגריר בארצות הברית. אבן תמך בפרס בבחירות המקדימות לראשות המפלגה, אולם רבין ניצח. לאחר מכן סירב לכהן כשר ההסברה בממשלה החדשה, ורבין מינה אתיגאל אלון כשר החוץ במקום אבן.
אחריהבחירות לכנסת האחת עשרה כיהן אבן במשך 5 שבועות כיושב ראש הכנסת הזמני.
בשנים1984–1988, במהלך כהונתה של הכנסת ה-11, כיהן אבן כיו"רועדת החוץ והביטחון, תפקיד שהעדיף על פני תפקיד שר זוטר שהוצע לו בזמןממשלת האחדות הלאומית.
אבן דגל בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים, ונהג לומר ש"הפלסטינים לעולם אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות". בריאיון לדר שפיגל בשנת 1969 אמר: "מפת יוני בשבילנו היא שוות-ערך לסכנה והעדר ביטחון. אינני מגזים באומרי שיש בה עבורנו משהו מהזיכרון שלאושוויץ".[13] עם תחילתהאינתיפאדה הראשונה ב-1988 הכריז שהוא דוגל בפתרון שתי המדינות, מאחר שיש רוב יהודי יציב במדינת ישראל ורק חלוקה תבטיח רוב כזה בעתיד.[14]
בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לבחירות לכנסת ה-12 שנערכו ב-1988, לא נבחר בהתמודדות על מקומות גבוהים ברשימה (העשיריה הראשונה והשנייה) והעדיף לפרוש מהמרוץ. הוא התמנה ליו"ר מועצת המנהלים שלבית ברל, ושימש בתפקיד שנים אחדות. בשנותיו האחרונות פרש מהחיים הפוליטיים, והקדיש את זמנו לכתיבה, להוראה ולהרצאות.
עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, הפך לדמות שנחשבת לאחת שהציבור לא ידע להעריך, בשל דימוי שנוצר לו שלאינטלקטואל עם נופך של זרות, בו-בזמן שבעולם נחשב לדמות מקובלת ואפילו נערצת. שמו הפך לסמל לנואם דגול, ונאומיו בשפה האנגלית הפכו לשם דבר. היה ביקוש גדול להרצאותיו, והאנגלית הרהוטה שלו, עם המבטא המיוחד, בתוספת משפטי מחץ מתובלים בהומור הפכוהו לכוכב תקשורת בעולם. מאידך, שימושו המוגזם לעיתים באנגלית המשולבת במשלבים גבוהים, גררו הערותסאטיריות שונות, כמו זו שלאפרים קישון: "מדוע האזין נציגבלגיה לאו"ם לתרגום הסימולטני לסינית?", והתשובה: "גם הוא נבהל מהאנגלית האוקספורדית של אבא אבן".[15]
כישרון זה בא לידי ביטוי ב-1984 בסדרת הטלוויזיה "מורשת", שהתבססה על ספר שלו בשם זה, וסקרה אתתולדות עם ישראל. אבן היה עורך ומגיש הסדרה. הסדרה הופקה בעלות של 10 מיליון דולר, שודרה ברשת הטלוויזיה הציבורית של ארצות הבריתPBS, וזכתה לכ-30 מיליון צופים.[16] אבן כתבספרים נוספים שעסקו בתולדות עם ישראל ומורשתו בארצו. אחד מהם היה "עמי", והשני "ארצי". כמו כן היה אחד המשתתפים הבולטים בסדרה "עמוד האש".
בשנת2001 זכה אבן בפרס ישראל עלמפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה,[17] יחד עםמרדכי בן-פורת ויצחק שמיר, אך משום שהיה חולה מאוד לא הגיע לקבלת הפרס ורעייתו סוזי קבלה את הפרס בשמו.
_(cropped).jpg)
אבן נפטר ב-17 בנובמבר2002, ונטמן בבית העלמין בכפר שמריהו.[18]
אבן היה נשוי לסוזי לבית אמב"ש, אחותה שלאורה הרצוג, אשתו שלחיים הרצוג, נשיא המדינה לשעבר. אבן ורעייתו הכירו במהלךמלחמת העולם השנייה, כאשר אבן שירת כקצין במטההצבא הבריטי בקהיר. חיילים יהודים שהוצבו בקהיר, נהגו להתארח בשבתות אצל משפחות יהודיות באזור, ואבן הכיר בביקורים אלה את סוזי. שנים רבות הייתה סוזי אבן נשיאת האגודה למלחמה בסרטן בישראל. בנםעֵלי (יליד1950) הוא נגןקלרינט ופרופסור למוזיקה, ובתם גילה (ילידת1954) היא בונתגיטרות. בת נוספת שנולדה ב-1952 נפטרה בינקותה.
| עץ משפחת הרצוג | שמחה אמב"ש שמחה אמב"ש | לאה אמב"ש לאה אמב"ש | ||||||||||||||||||||
| עץ משפחת אפק | ||||||||||||||||||||||
רונית הרצוג רונית הרצוג | יואל הרצוג יואל הרצוג | מרגרט הרצוג מרגרט הרצוג | ||||||||||||||||||||
במרכז הבינתחומי הרצליה פועלמכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית בראשות השגריררון פרושאור. זהומכון מחקר פרואקטיבי הפועל לקידום דיפלומטיה חדשנית בישראל ובעולם.
במכון טרומן, אשר באוניברסיטה העברית, הוקם המרכז לדיפלומטיה ישראלית ע"ש אבא אבן, העוסק בקשר עם שגרירים ונציגים פרלמנטריים ואחרים מרחבי העולם. במכון גם שמור ארכיונו הפרטי של אבן.
לאחר מותו נחנכה רחבת הכניסה הראשית של בניין משרד החוץ החדש בירושלים בשם "רחבת אבא אבן", ולצדהלוח זיכרון לזכרו.
בתאריך12 בספטמבר2006השירות הבולאי הנפיק בול דאר לזכרו של אבן, הנושא אתדיוקנו. האמניםאמנון דוד ומשה פרג עיצבו ביחד את הבול. עלמעטפת יום ראשון (מיר) להנפקת הבול הופיעה ציטטה מנאום של אבן באומות המאוחדות בתאריך3 ביולי1948, כדלקמן: "ישראל היא פרי העקשנות ההיסטורית הנמשכת ביותר הזכורה לדורות. מדינת ישראל היא מסמר נטוע בנוף הבין לאומי. מי שמתכנן את העתיד בלעדיה בונה לו אשליות על החול."[19]
בירושלים נקרא רחוב על שמו ובהרצליה מקשרת שדרה על שמו את העיר עם שכונת הרצליה פיתוח.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:אבא אבן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:אבא אבן |
אבא אבן, באתרהכנסת
אבא אבן, ברשת החברתיתGoodreads
אבא אבן בדיוני עצרתהאו"ם,יומני כרמל נובמבר 1949(התחלה 1:20)
מירון מדזיני,אבא אבן: הדיפלומט מספר אחד, באתר "מ.ת.ג"| אבא אבן - תבניות ניווט | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| אנציקלופדיות | |
בקרת זהויות |
